טהרת המשפחה ובעילת קטינות

על אף הדגש שהיהדות אורתודוכסית שמה על ערכי המשפחה, מתברר שחז"ל התירו בעילת ילדות קטנות. מסתבר שההלכה היהודית המכתיבה את פסיקות הרבנים של היום מושפעת מנורמות חברתיות שרווחו בעבר הרחוק ועיצבו את רוח ההלכה.

יהדות ו/או מוסר
רובו של הציבור החילוני מנוכר לדת.
שרשי ניכור זה הם בראש ובראשונה תיאולוגיים, ואכמ"ל בעניין זה.
אלא שרוב ציבור זה מחפש בכ"ז דרך כלשהי אל זהותו היהודית ומוצא פתרון במסגרות הקושרות אותם אל היהדות וזאת מבלי להתחייב.
חלק מקשרים אלו הינם בעלי אופי טקסי [למשל קבלת שבת] אחרים אופיים הוא עיוני, שלומדים במסגרות שונות טקסטים ממקורותינו, ומשתדלים להעמיק בהם.
מטבע הדברים טקסטים אלו משקפים את הפן הנאור של היהדות.
מסופר בהם על הלכות ופסיקות נאורות , בדגש על רגישות לכבוד הזולת ואמפתיה כלפיו.
כשלומדים אודות הנוהג לסייע לבן טובים שירד מנכסיו, ולעשות את הכל כדי לשמור על כבודו, חשים התפעמות "וואו".
אבל אז עולה תהייה: כי התורה צוותה לשחרר עבד עברי כתום 6 שנים. אך עבד "כנעני" לעומת זאת משועבד לכל חייו , אם כי יש לזונו ולפרנסו היטב. כלומר- עניין זה ממחיש לנו שבימי קדם אפלייה על רקע לאומי היתה לגיטימית, כמובן שלא כך היום.
והנה עולה עניין הרבה יותר כאוב:
מסתבר שחז"ל לא ראו פסול בבעילת ילדות בנות שלוש.
משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק ג', הלכה יג':
 "האב מקדש את בתו שלא לדעתה, כל זמן שהיא קטנה [כלומר, עד גיל 12]; וכשהיא נערה [בין הגילאים 12 ל-12.5], רשותה בידו, שנאמר 'את בתי, נתתי לאיש הזה' (דברים כב', טז')"
החל מגיל 3 שנים ויום אחד יכול האדם לקדשה גם בביאה עבור שתהיה אשתו.
משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק ג', הלכה טו': 
"אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה; פחות מכאן - אם קידשה אביה בביאה, אינה מקודשת." ניתן לקדש ביחסי מין ילדה בת שלוש שנים ויום אחד, בתנאי שיש את הסכמת אביה. מתחת לגיל זה לא ניתן לקדשה בבעילה, גם אם אביה אישר זאת (אך עדיין ניתן לקדשה בכתובה או בכסף, כאמור).

והנה תרגום לעברית מ תלמוד בבלי, נידה מה' ע"א. 
"האם הבתולין של הילדה הולכים לחלוטין, או שמא ניטלים ממנה זמנית, ויתאחו מחדש עד גיל 3? ולאילו סוגיות הלכתיות זה חשוב? כגון שבעל ילדה שגילה קטן מ-3 ומצא דם בתולין, ובעל אותה אחרי גיל 3 ולא מצא לה דם בתולין. אם נאמר שבתוליה אינם מתאחים מחדש, אין כאן כל בעיה, שכן בתוליה נבקעו קודם לכן. אך אם נאמר שעד לגיל 3 בתוליה מתאחים מחדש, הרי נראה מכך שאדם אחר בא עליה (והוא שבקע את בתוליה המאוחים). ואמר רב חייא בשם רב איקא: הסיטואציה הנ"ל, החשד שהילדה שבתוליה התאחו שכבה עם אחר לאחר גיל 3, אינה הסוגיה ההלכתית שהנושא הזה חשוב לצורכו, אלא דווקא מצב אחר: כגון שבעל אותה מתחת לגיל 3 ומצא דם בתולין, ואז בעל אותה לאחר גיל 3 ושוב מצא דם. אם נאמר שבתוליה מתאחים, הרי שאין כאן בעיה שכן גם הדימום השני הוא מדם הבתולין, אבל אם נאמר שבתוליה לא מתאחים מחדש עד לגיל 3, אזי הדם שראה בפעם השנייה ששכב איתה הוא דם נידה! הכריע בסוגיה רב חסדא: במשנה כתוב 'פחות מכאן כנותן אצבע בעין', ויש להסביר זאת שכשם שעין, אם נכנסת בה אצבע, היא מוציאה דמעה וחוזרת ודומעת, כך גם המכניס את איבר מינו בילדה קטנה פחות מגיל שלוש, בתוליה נקרעים וחוזרים ומתאחים, ולכן אין זה נחשב 'ביאה' לענייני איסור."
לעומת זאת חז"ל החמירו מאד בדיני הנידה, הוסיפו 7 נקיים, מעבר למה שמצווה התורה שבכתב!
הסיבה שהעליתי נושא זה ואף הרחבתי בו היא לא משום החשש שהרבנים של היום יתירו בעילת ילדות.
ממש לא!
אלא, הבעיה היא שפסיקת הרבנים של היום נשענת על הלכות שנקבעו לפני 2000 שנה.
הלכות אלו נקבעו על סמך נורמות חיים שהיו אז רווחות וכשרות.
אלא שאותם רבנים שהכשירו בדיעבד נורמות אלו, הם גם אלו שקבעו הלכות ופסיקות שמנחות את רבני ההווה בפסיקותיהם.
כלומר כל אורחות החיים שלנו שקשורים בדרך זו או אחרת בדת, כפופות לנורמות החברתיות מלפני 2000 שנה!
האתגר שמונח עכשיו לפיתחם של הרבנים היום הוא זה:
האם מחויבותם לשלשלת הדורות ולרוח ישראל סבא, עולה על מחויבותם לעתידו של עם ישראל?
אני רוצה להימנע מזריית חול בעיניים: יש בין החילוניים כאלה המאמינים בקיומו של כוח עליון כלשהו [אלהים] ובכל זאת הם נמנעים מלקיים מצוות, הסיבה: ניסיון חייהם מונע בעדם מלייחס לאל הענקת גמול [שכר או עונש] ולכן גם אם היהדות היתה כולה מוסרית לעילא, גם אז לא היה בכך כדי להניעם לשמור מצוות.
כיוון שבהמשך דברי יהיו מאד קשים, רוצה אני להבהיר:
אני מאד מעריך את תרומת הקהילות הדת"ליות בעשיה במגוון תחומים הנוגעים לקיומה של מדינת ישראל- אין לי אלא להסיר את הכובע בפניהם.
אני מצביע על התשתית המוסרית הבעייתית של חלק ממצוות היהדות כדי לומר שני דברים: לאותם חילוניים שמרגישים אי נוחות [כאילו יהודים סוג ב'] עקב חילוניותם- דברי נועדו להעניק מעין "גאוות יחידה" על שהם אינם שותפים לטענות השווא על היות היהדות דת מוסרית לעילא .
ולהנהגת הזרם האורתודוכסי נועדו לומר שתחושת החובה של הרבנים לשאת בעול המשכיות הקיום היהודי, מחייבת אותם להיות נכונים לעשות עם עצמם עבודה שכלית ורגשית קשה מא-וד!
הם צריכים להיות מודעים לדברים הבאים: מוריהם חינכו אותם להאמין שערכי היהדות נעלים בכל מובן שהוא.
חינכו אותם להאמין שחז"ל היו אנשים נבונים וערכיים.וחינכו אותם ולימדו אותם לחשוב באופן לוגי.
והנה טופחת על פניהם העובדה שההלכה הנהוגה היום עוצבה ע"י תלמידי חכמים שעולמם הערכי-מוסרי היה מאד שונה מאד מזה הנוהג היום,-כלומר במושגים של היום הוא היה במקרים רבים, מאד בלתי מוסרי ועם כל הכבוד שיש לרחוש לחז"ל ולפועלם הרי הגותם היא תוצר של תקופתם
אם אנו רוצים שעם ישראל ימשיך להתקיים, וגם להמשיך ולהטביע חותם של התקדמות במובן האנושי חברתי, אז יש לנתק את מחוייבות הפסיקות של היום להלכות של העבר.
ובכל זאת אין צורך [גם לא רצוי!] להשליך הלכות שתוקפן פג מאחורי גבנו.
נהפוך הוא: טוב יהיה לאזכר ולהזכיר בפסיקות המתקדמות את ההלכות המיושנות כדי לומר שיש ליהדות נכונות להתמודד עם צרכי המציאות, לא פחות מאשר לחז"ל בזמנם, כי חז"ל ידעו להתאים את מצוות התורה שניתנו
כ1500 שנה לפני כן אל דרישות המציאות , ועל כן נקראו מצוות מעודכנות אלו הלכה , כדי לבטא את ההתקדמות ואת ההיצמדות אל המציאות.
כיום רוב הציבור החילוני כלל אינו מודע עד כמה דכאנית היתה תפיסת עולמם של חז"ל ביחס לנשים , ושהיא עיצבה את רוח ההלכה בכל מה שקשור למעמד האישה שמשפיעה גם היום. יש להניח שגם לא כל מי שלמד בישיבה יודע את הפרטים שהבאתי קודם לכן, אבל בעידן הנוכחי התקשורת מספקת לנו מידע, והדברים הלא מחמיאים אודות השקפת עולמם של חז"ל יופצו מהר יותר מאשר בעבר.
הנהגת המיגזר הדתי לאומי מודעת לצורך ללכד את העם, ובוודאי שחשוב לה שהעם יתלכד סביב למערכת ערכים אנושית חברתית מתקדמת , על כן תצטרך ההנהגה הדתית ציונית להתעשת כדי להתנתק מהמחויבות הגורפת לתורה שבע"פ!
משמע הדבר שבהתמודדות עם צורכי ההווה, יצטרכו הרבנים להפסיק לסמוך יתדותיהם על חז"ל.
לכאורה, אפשר היה לטעון שהבעיה היא רק ביחס לנשים, ושביתר הנושאים יוכלו הרבנים להמשיך להסתמך על ההלכה.
אלא שכפי שציינתי מקודם- חז"ל קיבלו גם כמובן מאליו שעבוד בני אדם- קנייתם ומכירתם [גויים!...]
חז"ל לא העלו בדעתם עניין של הגבלת ילודה.
הנהגת המחנה הדת"לי תצטרך להגדיר מחדש את עיקרי היהדות, ולא יהיה מנוס מהתמודדות עם שוויון ערך האדם [אני נמנע מלהגדירו כאן!]
אין לי צל של ספק שתתעורר התנגדות חריפה למהלך כזה.
אולי אם הרבנים יבינו את האבסורד שהיהדות מתייהרת בטהרת המשפחה ובו זמנית מתירה בעילת ילדות הם יפתחו לשינוי. אולי הצפת נושאים בעייתיים אלו תסייע לריכוך עמדות הרבנים.
אלא שמהלך זה יצריך עבודת נמלים סיזיפית ועיקשת.
ברור הוא שהמהלך המוצע ישנה כליל את היהדות האורתודוכסית [למעשה היא כבר לא תהיה כזו!] אבל מהלך זה הוא כורח המציאות ,כי בין השאר היהדות תצטרך לזנוח כליל את הפרדיגמה של שמירת העם בטהרתו. ההקפדה שנתקבעה מאז שיבת ציון על טוהר העם, אין לה מקום אצלנו במאה ה21, כי הכל השתנה!
עלינו לזכור שפוטנציאל ההשפעה של היהדות הוא אדיר.
כוונתי שעל אף ביקורתי ,דעתי הינה שהיהדות היא דת ראציונאלית אף אם נתערבבו בה סיגים מיסטיים לא מעט.
אני חושב שהיהדות יכולה לתרום הרבה במאבק בדעא"ש למשל, אבל לא דרך הפרדת בשר מחלב למשל, אלא ע"י נקיטת מעשיים שכל אדם יוכל לחיות בכבוד.
רעיונות אלו קיימים ביהדות, אך הם מעורבבים בהמון רעיונות ו"הוראות הפעלה" מיסטיים.
אם נשתחרר מהמיסטיקה נוכל למלא אחר ייעודנו כדי לקדם את המין האנושי למקום טוב יותר, למקום בו חיי צאצאינו יהיו הרבה יותר בטוחים מכל הבחינות, ואני מעז לנחש שמהלך כזה יהיה לשביעות רצונו המלאה של הקב"ה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל