בשקט בשקט כגנב מיומן,
היא התגנבה
על קצות האצבעות
אל החדר המוגן.
יום אחר יום,
בעקביות של לוחם
ממוקד במטרה,
היא התישבה
על הפנים בקמטים,
בשרירים ובעור מדולדל.
בשקט בשקט
בנתה במשך שנים ארוכות
את יום פריצתה,
ולפתע הופיעה
במלוא הדרה
והציגה את עצמה.
שלום!
זו אני הזיקנה.
ובכל הזדמנות
של התנהגות ילדותית וצעירה
היא רק המחישה
את כוונתה,
להשתקע לתמיד.