רחל אמנו - האמא האולטימטיבית

מה סוד כוחה הנצחי של רחל אמנו?

בס"ד
רחל אמנו
השבוע אנחנו פוגשים את רחל אמנו הצדקת, שיום פטירתה חל בי"א חשוון. יש לזכור איך הכל התחיל. אברהם אבינו הוא ההתחלה. שרה אמנו היא ההתחלה. בלעדיהם לא היינו כאן. הקב"ה בחר אותם מכל האנושות בפינצטה והעביר אותם מבחנים ש"חבל על הזמן" עד שזכו למינוי של ה-אבא וה-אמא של עמ"י - שזה את ואתה ואני, כלומר כולנו.
אברהם אבינו הוא היחיד שזכה בתואר "אברהם אוהבי". הכינוי אברהם עבדי הוא לא ייחודי. גם דוד המלך נקרא כך. אך הכינוי "אוהבי" הוא ייחודי לאברהם בלבד, כיוון שהוכיח את אהבתו ומסירותו ללא גבול לרצון השם ולכן הוא הראשון שהיה מרכבה לרצון השם. להיות מרכבה אומר ביטול הרצון העצמי מול רצון הבורא. ב-100%! אם צריך להתנהג הפוך מהמידה שלו, מידת החסד, הוא יעשה גם את זה ולא יגיד: "אבל זה לא אני מה אפשר לעשות? אני לא יכול להרוג ועוד את הבן שלי? מה ההיגיון?" הוא לא שאל שאלות. נכון, אפשר לומר: אם הקב"ה בעצמו היה מדבר אתי, גם אני הייתי עושה כל מה שהוא אומר לי. קודם כל, לא בטוח. ושנית, כדי שהקב"ה ידבר אתך, את צריכה להוכיח את המסירות שלך אליו. ככה זה בטבע.... הכל מתחיל מאתנו, "השם צילך על יד ימינך", הצל מתנועע אחרי האדם, הוא פונה ימינה והצל אחריו...
ושרה, האשה המיוחדת, מלכה אמיתית, צדקת בכל ישותה, מתמודדת עם עקרות של שנים, מעל 50 שנה בחו"ל, ועוד 10 שנים בא"י. עד שהיא רואה שגם בא"י אין להם ילדים, היא מוסרת את נפשה כדי שיהיה לבעלה המשך ונותנת בידיו אשה אחרת שאח"כ מתהפכת עליה ומבזה אותה בכפיות טובה משוועת (עד עצם היום הזה). הקב"ה אומר לאברהם שרק הבן שייוולד לשניהם ימשיך את דרכם הרוחנית ולא בנים אחרים "כי ביצחק יקרא לך זרע". כל המציאות מראה שזה לא הגיוני, אבל הנבואה מתגשמת. עד היום.
ויצחק לוקח את רבקה, היהלום הנוצץ שגדל בבית של רשע ופשע, והוא מביא אותה לאהל אמו וכל הסימנים חוזרים: הענן, הנר והעיסה. עיסה זו אשה. הוא רואה ברבקה את דמותה של אמו ומבין שהיא האשה הנכונה. הם ממשיכים את הדרך, עם כל הקשיים, עקרות של 20 שנה עד שמגיעים תאומים. אחד מהם מעביר אותה "בית ספר" והשני – "ילד נחת", איש אמת, יושב אהלים. גם הוא עובר מבחנים נוראים עד שהוא מעמיד את שבטי ישראל.
ה-אשה, עקרת הבית שלו, שהתורה מכנה אותה "אשת יעקב" היא רחל אמנו. דמותה של שרה משתקפת בה, אשת חסד, אשת חיל. היא מוסרת את בעלה לאשה אחרת, לאחותה, העיקר שלא תתבזה. רק השם שלה מעורר בנו דמעות, היא האמא של "כמעט", כל הזמן מאחרת את הרכבת. מגיעה לחופה שלה עם שמלת כלה רקומה ויפה והנה אחותה עומדת שם, וזה רגע קורע לב של החלטה לוותר כדי שאחותה לא תתבייש. במשך שנים היא רואה את אחותה יולדת בן ועוד בן והיא – מה? זו הבלגה ושתיקה על אנושיים. כשהיא יולדת את יוסף היא קוראת לו בשם משונה, מה זה יוסף? "יוסף השם לי בן אחר", כאילו אין לו מציאות משל עצמו, הוא נקרא על שם מי שיבוא אחריו, על שם התוספת. הוא פיוס, (בחילוף אותיות), היא נתנה לו תפקיד של פיוס וחיבור בין האחים. זה הבן הראשון, הכל למען האחרים, למען הכלל. כבכור, הוא נושא את האחריות לכל האחים כולל אלו שלפניו, שזה כולם פרט לבנימין, אבל הוא הבכור, הוא המלך הוא משיח בן יוסף. בבן השני, היא כמעט אמא שוב, ואז היא מתה. ומה עם הקבורה שלה? היא כמעט מגיעה למערת המכפלה, אבל מתה בדרך. רחל היא האמא של הדרך, היא כל הזמן בדרך. היא מלמדת אותנו: את סוד ההבלגה והשתיקה וזה נותן לה כח נצחי כ"כ עצום שהקב"ה שומע רק לה מכל האבות והאמהות. אברהם פונה לשם ואומר לו: "רבש"ע עד מתי בני בגלות"? והתשובה, "הם חטאו וכשיגיע הזמן הם יחזרו". וכך כולם ולאף אחד השם לא שומע ואז קופצת רחל ואומרת לו: "רבש"ע, אתה מקנא שבניך עובדים ע"ז? אתה? ומה אני שמסרתי את הסימנים לאחותי שלא תתבייש, ויתרתי על בעלי שחיכיתי לו שבע שנים ולא ידעתי אם אחרי שישא את אחותי ישא גם אותי, התמודדתי עם קנאה קשה כל השנים כשאני רואה שהיא יולדת 6 בנים ובת ואני, מה אתי? כמה שנים של ציפיה"? עונה לה השם: "את רחל, את תהיי מקור לנחמה לכל שבטי ישראל כשיצאו לגלות, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם".יש שכר ויש משכורת. שכר ניתן אחרי הרבה הרבה זמן, זה לא להיות עם סטופר על השעון ולצפות למשכורת מתי אקבל תמורה למה שעשיתי. רחל קיבלה שכר שהכשיר אותה (שכר אותיות כשר) להיות האמא המנחמת של כולנו ובמיוחד אותנו הבנות שלה. בציון שלה רואים את כל הסוגים, המינים והצבעים מכל צבעי הקשת מחילוניות למהדרין ועד חרדיות למהדרין וכולן בוכות לאמא רחל, כי כולנו אחיות ואין שום הבדל בינינו באמת, רק בחיצוניות.
רחל מאחדת ומקבצת את כולנו אליה שלושת אלפים שנה אחרי פטירתה, מה הסוד שלה?
האמא של הדרך, האמא המקבצת
ראשית, י"א חשוון, יום פטירתה, חל בדיוק 41 יום מראש השנה, שזה בגימטרייה "אֵם". היא האמא האולטימטיבית. שנית, אנו רואים שהיא קבורה לבדה, ולא עם כל האבות והאמהות.
כשנוסעים למערת המכפלה, היעדרה של רחל אמנו כ"כ בולט, איפה היא? למה היא לא עם כולם? יעקב אבינו אומר ליוסף בנו, מלך מצרים, רגע לפני שהוא עוצם את עיניו:
בראשית מח, ז: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם". מדוע הוא מספר לו זאת? כי לפני כן, ביקש ממנו שיקבור אותו בארץ כנען. יעקב הניח שיוסף תוהה מדוע הוא מבקש ממנו זאת והוא בעצמו לא קבר את רחל במערת המכפלה? ולכן הוא אומר לו שקבר את רחל "על פי הדיבור", הוא קיבל ציווי אלוקי כדי שתהיה עזרה לבניה כשיצאו לגלות.

א. היא בדרך: תפילת עוברי דרכים נשמעת. כשאדם נמצא בדרך, עושה עבודה, מחפש להתקדם כל הזמן, הוא בהתקדמות, לא נתקע, אלא הולך בדרך כל הזמן, הקב"ה שומע את תפילתו, כי הוא בדרך.

ב. אכפתיות: במוסף רה"ש כתוב: ויזכור אלוקים את נח, ויזכור אלוקים את רחל. איך זה עומד ליד זה? אפשר להשוות בין נס ההצלה של נח לנס פקידת רחל? ובכ"ז את מי פוקדים כל שנה וכל השנה, את רחל או את נח?
רחל, שיום פטירתה בחודש חשון, זה חש-ון, חשה את האחר, את אחותה והעדיפה לוותר על הכל, ובלבד שאחותה לא תתבייש. לכן כל עמ"י בכל הדורות חשים אותה ופוקדים אותה. נח נקרא כך כי אמרו עליו "זה ינחמנו", היתה ציפייה שהוא ינחם את הדור. נכון, הוא היה צדיק תמים אבל לעצמו. לעומתו, רחל "מיאנה להינחם", היא לא מסתפקת בכך שהיא אשת יעקב, ואם לשני בנים. היא בוכה על עם ישראל כל הזמן, היא אמא לדורות. היא בוכה על כל אחד ואחת בעמ"י עד שייוושע.
ג. אמא לדורות היא אמא מתפללת: רחל מתפללת כל כך הרבה, היא לא מפסיקה להתפלל. הרב עובדיה ע"ה שנפטר אף הוא בחודש המיוחד הזה, חשוון, היה אומר מדוע הקב"ה לוקח את הצדיקים שבדור? כי הדור לא מתפלל מספיק בכוונה. תראו את הקשר בין הדברים. כי כשהתפילה אינה בכוונה, היא לא שווה מספיק ולכן הקב"ה לוקח צדיק מן העולם כדי לכפר על זה. אנו לומדים זאת מהפרשה, שהקב"ה אומר לאברהם אבינו קחה לי עגלה משולשת, עז משולשת, איל משולש שהקורבנות מכפרים. והוא שואל: זה בזמן שיש מקדש, ומה כשאין? אומר לו אני לוקח צדיק אחד ומכפר על הדור. אבל לא מובן: הרי חז"ל אמרו שהתפילה היא במקום קורבן "ונשלמה פרים שפתינו", אז מדוע לקחת את הצדיק? כי לא מתפללים בכוונה. הקב"ה לוקח אותו כי בשמיים הוא יכול להועיל יותר מאשר כשהוא פה אתנו, ככתוב: "גדולים צדיקים במותם יותר מבחייהם".
נכתב ע"י ד"ר אהובה ניסן, פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית-זוגית-משפחתית


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל