מתנת הים

אמי היתה מתנת הים והים היה תמצית אהבתה. עיניה אוקינוס כחול, שרחש חיים וראה הכל.

אמי היתה מתנת הים
והים היה תמצית אהבתה.
עיניה אוקינוס כחול, שרחש חיים וראה הכל.
בנתיביו שטו ספינות שהובילו מרכולתן במים רבים,
רוחשי סערות וגלים גבוהים.
וספוריה על ספינות טרופות ואפלות.

קולה היה כלחש חבצלות-מים בחופים קסומים.
רגליה נשאוה אל הים, לחופי דיונות
שסימנו את צעדיה בחול.
ורק לבה היה חתום, שחור משחור.
חבול באיבחות השכול.
.

והים שטף את כוחל עפעפיה,
טרף את דמעותיה ועטף אותה
(כשפרשה זרועותיה קדימה דולקת אחר הגלים,
כיצור טבעי במצולותיו)
פייסה בבליל של גוונים וקולות
ולכדה ברשת גליו.

אמי נולדה לרחוש כים רחב ופתוח, כחול עין,
שדוגיות יצאו מן הלגונות שלחופיו,
למסע ריחוף השואף להילכד בכנף הרוח
להתנגן בעוגביו.

היה לה עושר של ביטוי וחן של אגדה,
כשצללה ברבדים העמוקים של נשמתה,
לדלות פניני זכרונות:
מבטה אז היה צלול וממוקד,
בעיני הכחולות נפתח מפרש,
ואני לא שאלתי עוד, אמי לאן
המפרשית הפליגה בסופה?

צחוק שעלה על שפתיה, טיח את קמטיה שרטוטים רכים,
נתן ברק בעינים עיפות, הצית ניצוץ חשמל בין ענני סופה.
אך לא מחה חריצים שחרטו בדיוקן פניה,
על פי מפתח משלהם, תוים לכאב.

היום - אמי אינה חשמל-סופות
היא חליל הנענה ליד הזכרונות
היא רסיסי הטל הנוקשים על הטרפים
להעירני משנתי
היא צפורי-שיר אליהן נפתח בבוקר חלוני.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל