אצלנו בשכונה
בצל החנויות והירקות
מאז ומתמיד היו מקום להתקהלויות,
דף החדשות השכונתי
שלא הכזיב ותבע את אופיי.
שם נפגשו זקן וילדים,
עקרת בית, יושב קרנות ובטלנים.
עברו שנים,
השכונה התרוקנה מ"תוכנה"
אך עדיין נשארו בה
כמה וטרני "מלחמה".
אחד מהם, איש זקן בא בימים,
לבש שיבה, זקן לבן
וכיפה לראשו, יושב על כסאו
ונשען על מקלו.
מהיכרות טובה ואהבה כנה
שאלתי את האיש,
האם חזרת בתשובה?
רק אלהים יודע, השיב בצינעה.
תשובתו רעננה, שנונה ומצחיקה
ומקומה במדף הספרים
לצד הפילוסופים הגדולים.