באידיש זה נשמע יותר טוב

סרטון בשם "שתי תרנגולות" שהוקרן במגזין "מבט רענן", הטלוויזיה הקהילתית של רעננה, חשף את יצחק פאנער ז"ל, מהמשוררים הסופרים והעיתונאים היהודים הגדולים בשפה האידית, שלא רבים שמעו אודותיו. נכדתו, אילנה כהן-פנר, תושבת רעננה היא זו המחזירה עטרת ליושנה.

"אם הייתי צריכה לתאר את סבי יצחק פאנער במילה אחת הייתי מסכמת אותה במילה האידית הנפלאה אזוי (מה? באמת?). כל דבר הפליא אותו. גם בגיל 80 היה כנער שמטייל בעולם הזה, וכל דבר נראה בעיניו כפלא, כדבר נשגב".
פאנער (בעברית-פנר) נולד בשנת 1890 בדוברומיל גליציה, בגיל 4 היגר עם הוריו לבוקובינה. עד גיל 10 למד בחדר וסיים את בית הספר העממי ברומניה. בגיל 14 נסע עם אחותו המבוגרת לאמריקה, חלה שם מעבודה קשה וחזר הביתה לאחר שנה והחל בקריירה הספרותית שלו . פרסם שירים בפורווערסט ובעתון צייט-גייסט. הוא עבר להתגורר בצ'רנוביץ והיה פעיל במועדון הספרותי ע"ש אליעזר שטיינברג. כתב באופן קבוע בעיתון מקומי בו פרסם שירים ופיליטונים. היה בין המייסדים של צ'רנוביץ ארבעטר בלטר (דפי צ'רנוביץ), ובשנים 1928-1930, שימש כעורך שבועון ספרותי הומוריסטי -דער קאנטשיק.
"אני נזכרת כי באחת הפעמים ששאלתי את אבי ממה סבא התפרנס, הוא השיב לי כי היה מנהל חשבונות במפעל שוקולד. זה כל כך לא הסתדר לי לאופיו היצירתי והרומנטי".
בתקופת השואה גורש פאנער מצ'רנוביץ עם רעייתו ובנו עזרא למחנה הריכוז שהוקם בטרנסניסטריה. שם הצליח לשרוד עם משפחתו, בין השאר בזכות עבודת חרט האומן של בנו, אשר הצליח להתפרנס מעיצוב אותיות במכונות כתיבה וכך הצליח להשיג קצת אוכל. ב-1949 עלה לישראל, לא טרם שהוגלה לקפריסין. במחנה המעפילים בקפריסין היה ממייסדי התיאטרון היידיש, וכתב שירים ומחזות ביניהם את שיר המעפילים שהפך להמנון קפריסין. פאנער היה האיש שגילה את כשרונה של השחקנית המיתולוגית כלת פרס ישראל, מרים זהר. הוא היה זה שכתב לזוהר את המחזה הראשון, והוא היה גם האיש שהמליץ על זוהר כשחקנית ל"תיאטרון עממי זעיר" שהוקם מקרב העולים עם הגיעם מקפריסין לישראל.
 

אומרת מרים זוהר: "הכרתי לראשונה את פאנער בקפריסין. הוא היה מנהל אומנתי של התיאטרון האידי. מעולם לא שיחקתי לפני כן. אף אחד מבני משפחתי לא היה שחקן. לא הייתי בטוחה בכלל שאני רוצה להיות שחקנית. הוא היה זה שהאמין בי. הוא חשב שאני מוכשרת וכתב לי מערכון. עד היום אני אסירת תודה לו על כך". ואכן הבחירה של פאנער בזוהר, ב"כוכב נולד" במחנה הגולים של קפריסין תרם לתרבות עולם התיאטרון הישראלי את אחת הכישרונות המעולים שהיו אי פעם במדינה.
עם עלייתו ארצה נשלח פאנער עם משפחתו למעברת בת ים, ולאחר מכן עברו להתגורר בשיכון שהקצתה המדינה לעולים החדשים. בשנת 1955 עלה ארצה מארה"ב הסופר שלום אש שקבע את ביתו בבת ים ופאנער שימש כמזכירו. לימים כתב פאנער ספר אודות ימיו האחרונים של אש אותו הוא ליווה עד יומו האחרון.
ב-1975 זכה פאנער ב"פרס מאנגר" לספרות יידיש, ופעל רבות לקידום מעמדם וקליטתם של סופרי יידיש בארץ בתפקידו כמזכיר מועדון "בית לייוויק" בתל אביב, המשמש את אגודת סופרי ועיתונאי היידיש.הוא גם כתב בעיתון האידי "לעצטע נייעס"
"השם "איציק מאנגר" היה בביתנו מילת קודש. אני ואחי שלמה היינו בגיל העשרה ולא כל כך סבלנו את השם מאנגר שעלה על שפתותי אבי וסבי בוקר וערב. הויכוחים אודותיו לא פסקו. לעיתים על מנת להוכיח דבר מה היו נוברים בספריית הבית שלנו שהכילה כ-15000 ספרים על מנת להוכיח את אמיתות הדברים. לא אשכח שיום אחד הדמות האגדתית הזו, איציק מאנגר ואשתו, הגיעו אלינו לביקור בביתנו ברמת גן. איש גבוה ורזה, עם עיניים מרוחקות ועם חוש הומור.מעשן ללא הרף ואבי היה מתרוצץ סביבו כדי לרוקן את המאפרה.
 

 

על מעלליו של מאנגר שמעתי מסבתי. הוא היה מגיע לביתם בצ'רנוביץ באמצע הלילה שיכור כלוט ונכנס למיטתם עם בוץ. האירוע הטראומתי הגדול ביותר היה שלבר מצווה של אבי עזרא לא הזמינו אותו, בגלל שסבי וסבתי פחדו מהתנהגותו והתבטאויותיו מול הרבנים. ואכן חרדתם התממשה והוא הופיע ללא הזמנה וכעס בקול רם איך זה שחברו הטוב ביותר לא הזמין אותו לבר מצווה של בנו".
סיפור "שתי תרנגולות" של פאנער, שזכה לאחרונה לגרסה טלוויזיונית בזכות נכדתו החברה בקבוצת הטלוויזיה הקהילתית של רעננה, כתב פאנער בעקבות ביקורו אצל אחותו, אמה של הזמרת אסנת פז, בקיבוץ שער העמקים.
"החלטתי לעבד את הסיפור הזה לסרט בגלל המסר של הסיפור שמובא בנאיביות של שיח תרנגולות.
יש לזכור שסבי כתב את האלגוריה הזו , בתחילת שנות החמישים כשהקיבוצים היו 'מושלי הארץ' והיה צריך אומץ רב לקרוא תגר על האידיאולוגיה של הקיבוץ. הסיפור נכתב לאחר שסבי ביקר את אחותו בלומה בשער העמקים, והוא נחרד ממגורי הצריפים בהם השתכנה אחותו עם בני משפחתה. הוא לא היה מסוגל להבין איך בני אנוש מסוגלים לגור בצורה שכזאת".
פאנער, בסיפור התרנגולת, עושה הקבלה של החיים בקיבוץ לעומת אלו שמחוצה לו. הוא מתאר את חברי הקיבוץ הסגורים בד' אמותיהם ואינם מבינים כי ישנם חיים אחרים, חופשים יותר ולא כובלים.
"זה היה אתגר עצום עבורי ועבור חבריי בהפקת הסרטון. תאמין לי לא קל לביים תרנגולות".
פאנער נפטר ב-1979בגיל 89. לפני ארבע שנים ערכה כהן-פנר, נכדתו, שהיא עצמה היום סבתא, ערב שנקרא "וויט פון דענאן" (הרחק מכאן). היא חשה כי בקיום האירוע והפקת הסרטון לטלוויזיה הקהילתית, והקרנתו גם בפסטיבל סרטים בחיפה במסגרת פרוייקט "אולפן שקוף", היא מחזירה את מעמדו של סבה בקרב סופרי האידיש הנודעים והחשובים של מחצית השנייה של המאה העשרים כמו שלום אש, יצחק מאנגער אברהם סוצקובר ועוד.
 

"אני רק מקווה שכפי מלות השיר שכתב לשיר 'הרחק מכאן, הרחק מכאן, ישנה ארץ פלאות' שהתפרסם בזכות הזמרת נחמה ליפשיץ, הוא אכן נמצא בארץ מופלאה, שאוהבי ספרות אידיש מכל העולם יקראו וייהנו משיריו והמיניאטורות (סיפוריו הקצרים) הנפלאות שלו, כי באידיש זה נשמע יותר טוב, והן עדיין כל כך עדכניות ומתאימות לדמויות שונות ולמצבים שונים בחיינו עד עצם היום הזה".

המנון המעפילים בקפריסין
מילים: יצחק פאנר
מנגינה: ד"ר מוני האקן
מיידיש: פרופ' דב נוי.

ברכה לך, מולדת מעבר לתייל,
חזון של דורות את, ארצי היעודה,
שונאינו לשווא יחסמו את הדרך,
בעוז געגועינו תמס אף פלדה.
ברכה גם עליך, אחי הלוחם בה, מעומק לבנו – חזק נא, חבר!
הבט, איך ניגר כאן הדמע מנחת,
הקשב, איך הולם כאן הלב המזמר.

מעמק השבי, מאי קפריסין
מארץ הדחי, שלום לך, ארצי!
מאח ואחות, מזקן וילדון,
השרים את שירך , שיר גבורה , נצחון.

כחץ מקשתות , כיונה משוחררת
יפליגו אליך שלומות של ברכה,
בכל התפוצות של גולה מתעוררת
נשמע קול מצעד של אלפי רבבה.
הצר לא יזכה לכבות השלהבת-
אותה העלו כיסופים ויאוש
כי מרד הסער של עם בן- אלמות
חזק מגדרות וחומות הגירוש.

מעמק השבי...



שותפים להפקת הסרטון: זאב ביגון, יונה סלע אורי מנוס אהובה שחר ולאה לדרמן. הנחייה מקצועית יצחק חלוצי

תמונות: עזרא פאנר
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל