מלכת השירה הערבית "אלערובי"

אסתר עטייא מבת – ים ידועה בארץ לחוקרי וחובבי השירה הערבית על גווניה השונים והמרתקים בחוכמה, משל וחידה. שירה זו מיוחדת במינה שנקראת 'אלערובי' [עממי] נפוצה באיזורי הפריפריות במרוקו, בקרב יהודים וערבים ובפרט בתאפילאלת.

חוקרים רבים וביניהם פרופ' יוסף שטרית מאוניברסיטת חיפה, התדפקו על דלתה של אסתר כדי לשמוע אותה שרה, מסבירה להם את פשר כל שיר ומנתה בפניהם את כל התת - ז'אנרים של שירה עשירה זאת: 'אתסרגי' שפירושו 'לסרוג', 'אלמוואלי' שהוא סוג של שירה מרגשת שנאמרת ברגש עז, התת- ז'אנר הבא הוא 'אלמעאני', שכולו חיצי- ביקורת והתחשבנות בין אלה ששרים אותו. פרופ' סמי שלום שטרית בא במיוחד מארה"ב עם צלם, חבר ותיק שלו, אלי חמו, ובמשך יום שלם הקליט את אסתר בקול בלבד, בגלל שהייתה עדיין באבל על בנה יעקב ז"ל, וצילם את בעלה מכלוף עם הרבה פיוטים עתיקים...לשירה הזאת יש עוד סוגות אחרות בערבית, הכלולות בז'אנר הראשי התואר 'מלכה' ניתן לאסתר האצילה בזכות היידע הרב שגלום ואצור במוחה הקודח. אין כמעט אירוע של שמחה משפחתית או מסיבה לרגל 'ערב חינה' שלא שרים מכל 'התת-ז'אנרים' אלה, והמסובים מרותקים שלפעמים שוכחים את 'האוכל' שהוגש להם.
אסתר הייתה תמיד מלווה בגיסתה, אחות בעלה מכלוף ירא-שמים, יאקוט חאקי, היינו יאקוט בת- יצחק ['חאקי' בתאפילאלת היה כינוי ליצחק ]. היא הייתה שרה עם אסתר בלי שהן יתאמו ביניהן. הן שרות לסירוגין אחת אחרי השנייה ולהיפך. כאשר אסתר המובילה, עוברת לתת- ז'אנר אחר, מייד יאקוט הולכת אחריה וכל המאזינים מרותקים והמומים מרוב עונג ...כדומה לשתי זמרות בוגרות בית-ספר למוסיקה מיוחדת מופיעות לפניהם: ברוגע ובחן; כאשר צריך לשיר בשקט או בקול מתנגן אם צריך, בא בטבעיות. הדוגמא שהבאתי, לשבחן של אסתר ויאקוט, על-אף שהן לא למדו בשום מקום, הן מדהימות. הכוח החזק שבא להשלים שלישייה מלבד אסתר ויקוט, היא עזיזא יחייא, הלוא היא עזיזא לחיאני, אשתו של שמעון, איש התנ"ך ז"ל. כוחה של עזיזא מתבטא בקול מאוד ערב וביופייה המרשים. התמונות שיתלוו למאמר זה לקוחות מתוך תמונה גדולה של 'להקת תאפילאלת'. כותב מלים אלה הקים ואירגן למופת, אז בשנות ה- 80, את הלהקה כתופעה מיוחדת ומרשימה [תאפילאלת], כיוון שחבריה גברים ונשים, מנו ששים איש. יותר מזה, הם כולם אותנטיים כפי שבאו מהיכן שהיו, מרוקו. הלהקה הזו הופיעה בכמה מקומות וקצרה הצלחות ושבחים, בחגיגות המימונה ושידור בטלויזיה.

כאשר פתאום מתה אסתר, התייתמנו ממנה כולנו עם המשפחה, אוהביה ואוהבי שירתה, כי בלעדיה אין כיום אפשרות לשמוע מידי פעם, שירים מכל הסוגים שהולכים ונעלמים. אסתר מתה ואיתה מת גם אוצר גדול שלא היו לנו הכלים והכסף לתעד אותו במלואו. אבל אגדת אסתר חיה. למרבה הצער, כעבור שנתיים, מתה גם עזיזא היפה, אחותה של אסתר שתמיד הייתה שרה איתה גם באירועים וגם בלהקה, ותמיד הייתה שרה גם עם יאקוט חאקי הנפלאה. יאקוט ירשה מאסתר את התואר מלכה לשירה הזאת יאקוט חאקי, קיבלה וספגה את אוצר השירה העשירה והמגוונת, מאמא שלה מרים ז"ל שהייתה כמו אנציקלופדיה מהלכת. מרים [מרימה יסו] שלטה באופן נרחב בשירה. התופעה של אלה ששלטו בשירה על כל תת - ז'אנרים שלה, היא שהכל היה בעל- פה: מרימה ז"ל, אסתר ז"ל, עזיזא ז"ל ורבות אחרות, וודאי יאקוט שעדיין חיה, תיבל"א.

לאסתר היה מזל יותר גדול כי היא גדלה לצד אמא שלה זוהרה אשת הזוהר במעשיה, הידועה יותר בשמה: זוהרה דאוויד, על- שם אביה הנכבד, דויד אלחיאני ז"ל, שזכה לעלות ארצה ולעבוד כמה ימים ואחרי-זה, מת בגיל מאה, אחרי חיי הדר ושיבה טובה. זוהרה הייתה גם חכמה, גם יפה, גם בשלנית מעולה וגם שולטת בהווי 'הפילאלי' הזה על כל צדדיו וגווניו, במרוקו. כל בנותיה וכלותיה למדו ממנה הרבה ממה שהן יודעות.

מפאת קוצר היריעה, אין אפשרות להביא את סיפור נשים נפלאות אלה שהיו לזמרות אותנטיות- טבעיות בלי ללמוד בשום מקום או אפילו לדעת מה זה לקרוא מתוך הכתב. אולם, משהו קצר כטעימה מהשירה הנפלאה ומלאה חוכמה, אביא כאן בתור שירים קצרים ובודדים עם תרגום ופירוש המלים של כל השיר:
אדם השר על מצבו: "אה יא מא, האק אראני...............אראני כיף ארביע בלא נוואר...."

תרגום ופירוש שיר קצר המגלם בתוך מילותיו, חוכמה על מצבו האומלל של האדם:
"אוואה אמא שלי! בואי לראות איך אני נראה!.... אני נראה כמו שדה עשבים בלי פרחים"
המחבר השתמש בדימוי של שדה עשבים, כדי לתאר את מצבו המשתקף למביט עליו, 'כמו שדה של עשבים', שאפילו 'פרחוני שדה אין בו ובוודאי לא כלניות', סתם עשב! הוא קורא לאמא שלו לבוא לראות את בנה במצבו האומלל. ולמי יש לו עוד לקרוא?
השיר הבא עמוק יותר ופילוסופי יותר, ספק אם מחבריו שמעו על מילה זו: פילוסופיה
"אלע'זאל לי דרבתו מא קסתו תיכתו דארת בייא....,
ארז'לייא לי דאווני ללע'בא חתא אלגית נארו מגדייא...."
תרגום ופירוש: לפני שאני אתרגם ואפרש שיר עמוק זה, ברצוני להזכיר את שירת ימי- הביניים של ספרד, שמשוררי ספרד היהודים, הנחילו לישראל; אוצר שירה אדיר של פיוט, שירת החול, שירת הקודש ועוד ז'אנרים רבים ועשירים... בשירה זאת, שירת ספרד, יש שירים לא מעטים שחוברו על 'אהבת – גבר לגבר', תחת מסווה של 'העופר המתוק', 'העלם היפהפה', 'משרת האדון רך ועדין' וכו... למה הבאתי את כל זה? כי השיר מהז'אנר 'אלערובי' לעיל, מדבר על 'אהבת גבר לעלם': (תמונה 3 נשים)


הנה התרגום עם הדימויים, שמחבר השיר השתמש בהם כדי שאף אחד לא יבין על מה הוא מדבר בשירו: אלא, שכולם הבינו את השיר, אבל לא ירדו לעומקו: 'אהבת גבר':
*/ א) אלע'זאל לי דרבתו מא קסתו = הצבי שיריתי בו לא פגעתי בו,
*/ ב) תיכתו דארת בייא = ייסורי אהבתו חזרו עלי כבומרנג ומכרסמים בקרבי,
*/ ג) ארז'לייא לי דאווני אלע'אבא = רגליי שהובילו אותי ליער,
*/ ד) חתא אלגית נארו מגדייא = עד שמצאתי את עצמי בתוך אש מדורתו בלבי.
פירוש נוסף: הדימויים מדברים על עצמם בעצמם ואין כאן סימן, שיש דימויים מתוך דימויים או על הדימויים הראשונים. מה פירוש?
* המחבר השתמש בדימוי 'צבי'(א) לעלם שהוא ראה ואהב,
* הדימוי 'דרבתו'= יריתי בו-הוא כוונה על 'התאווה אליו-ונכוויתי בלבי' אבל יש
פירוש יותר עמוק: 'לא פגעתי בו, מרגע שהבטתי בו התאהבתי בו, ואני נפגעתי,
* הרגליים שלי (ג) שהובילו אותי ליער עד שנכוויתי באש אהבתו הבוערת בי (ד)
הן הגורם לאשמתי שהלכתי ליער, הצצתי ונפגעתי, ולא רק זה, לא השגתי אותו!
'יריתי, נכוויתי, הובילוני, אש, בוערת'...מלים שמצביעות על כאבו של המחבר המתוודה באהבתו לעלם צעיר כמו צבי, כמו עופר, כמו ירח, יותר עדין מעלמה... 'דרבתו מא קסתו' שאומר: 'מרגע שיריתי בו, לא פגעתי בו' במובן: 'לא השגתיו אותו' כדי להסיר ספק שהשיר הוא על 'אהבת גבר לעלם', אפשר לשים - לב למוטיבים שהמחבר-המאוהב השתמש בהם: צייד, יער, צבי, לבד, מכהו וכ..אינם בשביל אישה!

אפשר להמשיך לנתח ולפרש, אבל אין שום צורך ודי בפירוש זה כדי להבין שגם בשירה עממית, ולא רק בשירה קלאסית כמו שירת ימי הביניים, היו תופעות אלה.
כותב המאמר היה לא רק אחראי להקמת הלהקה המרתקת שנתנה עונג לצופים ולמופיעים, אלא שעשה הרבה בתחום זה, ספרותית, תרבותית ואומנותית. אבל זה לא מספיק כדי לתעד ולהקליט, לתרגם ולפרסם שירה גדולה זו על כל מה שבה, שהולכת לעבור מן העולם. אלא, שמשהו קטן או בינוני נשאר כתוב ומתועד, שהצלחנו להציל.
דבר מיוחד נוסף מאפיין שירת 'אלערובי' על כל התת- ז'אנרים שלו: כל השירים, קצרים וארוכים, ששרים או שמדקלמים, שרוקדים איתם או רק מאזינים לשירים מה- 'אתסרגי':'מלים סרוגות להתרוממות הרוח',כולם כמעט, חרוזים בחריזה אחידה בסוף השורות, והמשקל, רגיל ופשוט ...'דרבתו- קסתו, תיכתו- כייתו, בייא- מגדייא וכו...
מוקדש לזכרה של האמא הנפלאה: זוהרה בת מסעודה [אמסלם] ובת דויד [לחיאני] במלאת 52 שנה למותה:
יח' חשון תשע"ה == 11.11.2014 לספירה ((משנת 1962 עד 2014 , בעיירה 'גוראמה', מרוקו.))




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל