אל תשליכני לעת זקנה

ילד שלי אני כבר בן תשעים אך זוכר הכל.

אני אף פעם לא מבקשת, אבל את הפוסט הזה שכתבתי אני רוצה שתקראו.
ילד שלי אני כבר בן תשעים אך זוכר הכל.
איך אחרי הרבה נסיונות, כאבים ודמעות אמא הצליחה להביא ילד לעולם, אותך.
האושר שהכנסת לבית לא ניתן לתאר במילים ובמכתב אחד. הלילות שאני ואמא התעוררנו בשבילך והבקרים למחרת שהייתי נוסע לעבודה עייף ומותש אבל שמח ילד שלי, יש לי אותך.
קיבלת הכל ושגדלת קצת לימדתי אותך לרכב על אופניים, לשחק כדורגל ולהבדיל בין צבעים.
אתה זוכר את הפעם ההיא שלך לבד במגרש עם הגדולים? לא רצו לשתף אותך ובכית. אז עברנו לשכונה חדשה עם ילדים בגילך, רק שתהיה שמח.
כיתה א' ילד שלי, תיק חדש, קלמר חדש הכל חדש
ישבתי איתך שעות להסביר לך את ההבדל בין א' ל-ה' בין קמץ לסגול אבל באהבה, שתגדל תהיה חכם.
שגדלת רצית חוג קארטה כמו כולם אתה לא ידעת שהמצב בבנק שלי משפיל, שאמא חותמת אבטלה ואותי רוצים לפטר. אבל ביקשת וקיבלת שתגדל תהיה גיבור. עכשיו אתה גדול יוצא לעבוד זה קצת מוריד מהנטל אבל מביא דאגות חדשות.
אתה יוצא לבלות והלב שלי ושל אמא שלך לא שקט
נשארים ערים עד שתיכנס הביתה ונרדמים.
ילד שלי, לגדל ילדים זה לא פשוט אבל עשינו הכל באהבה. ועכשיו אתה מתחתן נעזור לך עם ההוצאות של החתונה, לקנות בית חדש וריהוט. רק שיהיה לך טוב. אבל ילד שלי אני בן 90 עכשיו ואני זוכר
אמא שלך כבר לא איתי, ואני לבד חולה וקשה לי
אני בן 90 אבל אני זוכר איך סגרת בפניי את הדלת
כשביקשתי להתגורר אצלך כי קשה לי לאכול ולשתות לבד, קשה לי להתקלח ולהתלבש בכוחות עצמי. אני זוכר ילד שלי לא רצית אותי.
אתה יודע שאין לי לאן ללכת אתה ילדי היחיד והאישה שאני אוהב כל כך כבר לא פה, נשאר לי רק אותך.
אבל אתה מתבייש בי ולא מעוניין, אתה נותן לילד שלך כל מה שנתתי לך אבל בשביל מה ילדי? בסוף הוא ישאיר אותך לבד.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל