הפלסטיני המורד

האדם המורד הוא לא הפלסטיני המורד

האדם המורד הוא לא הפלסטיני המורד. האדם המורד הוא הוא אותו אדם מורד של אלבר קאמי. זהו אדם שמתלבט בשאלה, האם יכולה מלחמה, שהיא הרג ואלימות להיות מוסרית? האם רשאית מלחמה הנאבקת למטרה נעלה ומוסרית, לפטור עצמה משיקולי מוסר וסייגים? הפלסטיני המורד אינו שואל את השאלה. חברת הכנסת וחברי כנסת ערבים אינם שואלים את השאלה.

האדם המורד איננו נרתע מן הלחימה, אבל שם גבולות ברורים לזכותו לרצוח. המרד של האדם המורד הוא אישי, קונקרטי, דוגל בעקרונות קונקרטיים, דבק במשימות קונקרטיות, שהוא יודע לבטים והיסוסים, בורר באמצעים, ופוסע בנתיב הייסורים המצפוניים. עבור האדם המורד אמצעים שאינם תואמים את המטרה עלולים לעוות את המטרה לעד. משום כך על המורד להתייחס לטרור, שהוא גם רצח וגם מחתרת, כמו אל סם העשוי לרפא, אך גם להמית אותו עצמו. להפוך אותו לחיית טרף. לעלות על דרך האלימות המהפכנית, מותר רק למי ששונא את האלימות ונוקט בה מתוך צו מצפון וערכים מוסריים. אין בעיניו של האדם המורד לגיטימציה טוטאלית של האלימות המהפכנית.

הערבים הפלסטינים האוחזים בנשק הטרור כנגד מדינת היהודים, הם חסרי סייגים. הערבים הפלסטינים מכוונים את הטרור שלהם כלפי חסרי ישע, כלפי ילדים, נשים וטף, כלפי יהודים באשר הם יהודים. הם מפעילים את הטרור שלהם תוך שימוש בחסרי ישע, בילדים שלהם, בנשים וטף שלהם, ומשתמשים בהם כפעילי טרור וכמגן אנושי. הטרור הפלסטיני פוגע ללא הבחנה, והוא חסר מצפון ומוסר. זהו טרור של שטיפת מוח אטום אשר כל תכליותיו ומהלומותיו אטומות וחסרות אבחנה, ומכוונות להשמדת העם היהודי ומדינת היהודים.

הטרור הפלסטיני הערבי והמוסלמי הוא התבהמות חסרת סייגים, רצח אטום, עיוור ומתועב, חסר הבחנות, חסר גבולות וסייגים מוסריים. זהו טרור פנימי יותר משהוא טרור חיצוני. הוא משמיד בשנאתו האטומה והעיוורת קודם לכל את עצמו ואת עמו הערבי. הוא משמיד את כל הנקרה בדרכו. זו השמדה טוטלית. רצח לשם רצח. טרור לשם טרור. שנאה לשם שנאה. מוות כאידיאל.

אין חפים מפשע, מצהיר הטרוריסט האנרכיסטי הערבי והמוסלמי. אלה הקושרים זרי תהילה לסוג בזוי זה של טרוריזם, כשיטה, יגלו את האמת: הטרוריסטים הערבים הפלסטינים והמוסלמים הם נמושות, חקיינים המסוגלים לירות בכל מי שעולה על רוחם המטורפת, כיד הדמיון הטובה עליהם. סוף שיטה זו שתיקלע לבוץ טובעני בו יטבעו הם עצמם. המוות והרוע מכלה את עצמו במוקדם או במאוחר. כך אירע לחיה הנאצית וכך יהיה גורלה של החיה הזו.

מלחמת הערבים הפלסטינים והג'יהדיסטים, היא מלחמת השמדת עם. הטרור הפלסטיני מעוניין להשמיד את העם היהודי ואת מדינת היהודים. מלחמתה של ישראל היא מלחמת מגן נגד המפלצת האנושית. העם היהודי ומדינתו חוברים יחד לעמים החופשיים, במלחמה נגד הטרור המוסלמי והערבי הלאומני. מלחמת הערבים הפלסטינים והג'יהדיסטים היא מלחמה הנושאת חזון חשוך ואפל של הרס, חורבן והשמדה. זו אינה מלחמה הנושאת נפשה לחירות האדם. זו מלחמה החורטת על דיגלה השמדה ושיעבוד של ילדים ונשים, יהודים ועמים.

תכלית המרד הערבי והמוסלמי היא ההרס והמוות, ובהיותו כזה הריהו חסר היגיון. המרד הערבי הפלסטיני, המרד המוסלמי הג'יהדיסטי, אינו שומר אמונים ל"הן" הכלול בו, ובוודאי לא ל"לאוו", בהיותו טרוריזם טוטלי הדוגל במוות לערבים וליהודים כאחד. זהו טרוריזם טוטלי הזורע הרס והשמדה טוטלית, שאין בו כל "לאוו" מוסרי.

לוחמים יהודים נוקטים באלימות כלפי אויביהם, רק כתוספת כוח הכרחית. אין הם משתמשים באלימות, אלא כשאין להם דרך אחרת לשמור על חייהם ועל כבודם האנושי והלאומי. העם היהודי לוחם כשאין לו ברירה וגם אז יש לו קוד אתי ומגבלות מוסריות חמורות. הגבולות נקבעו בדיונים אקדמיים והלכה למעשה בהכרעות גורליות וקשות של הלוחמים. העם היהודי הוא עם שמייסר עצמו ללא הרף בשאלות של המופת האישי המוסרי של לוחמיו ומנהיגיו ובטוהר הנשק.

בשביל טרוריסטים ערבים פלסטינים ומוסלמים ג'יהדיסטים, הטרור הוא לחם חוק, ההולם את אופיים וגורם להם סיפוק חולני. הם מתאווים לאלץ את העולם כולו, להיכנע לאיומיהם.

דוסטוייבסקי העלה ב"השדים" את הזוועות הנשקפות מחזון בלהות של טרור אנרכיסטי טוטלי, כמו זה הערבי הפלסטיני והמוסלמי הגי'הדיסטי. הוא מכנה את הטרור הזה, הברית של הנקלים והאווילים עם הגזלנים והרוצחים והאנסים. אכן, הם מתאימים מאוד להגדרה שלו: אם יש כזה דבר שדים אז הם השדים. הם איבדו צלם אלוהים והרי הם לא יותר מאשר הפושעים והפרועים שבבעלי החיים. השימוש בכוח הפך אצלם להתנכרות והתמכרות והם נעשו כחיות טרף. סופם קרב ובא. גאולת ישראל מתעצמת ובאה. כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל