היונה מוכת טרור

בהתחלה קראו לזה תהליך השלום, לאחר מכן הפך לאופציה ירדנית, עבר לתהליך מדיני ואז ליוזמה מדינית, אחר כך "התנתקות" , היום זה כבר ניהול הסכסוך. הדמוקרטיה לא תפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני, רבים מדי באומה הערבית לא מבינים את השפה הדמוקרטית.

וינסטון צ'רצי'ל, ראש ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה וכמה שנים גם אחריה, ספד לאחר מותו של ראש הממשלה לפניו בתפקיד בפרלמנט הבריטי בדברים אלו-
"נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי."
צ'מרבליין, שהיה ראש ממשלה שוחר שלום, נקט לכל אורך כהונתו במדיניות הפיוס והדבר בא לידי ביטוי הן ביחסו להיטלר בעת החתימה על הסכם מינכן, בה ניתן אישור בריטי וצרפתי לגרמניה הנאצית לספח שטחים מצ'כוסלובקיה שמעולם לא היו תחת ריבונות גרמנית והן במדיניות הספר הלבן של 1939 שתמך במדינה דו לאומית והגבלת העלייה היהודית בניסיון לרצות את ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב.
לאחר החתימה על הסכם מינכן, חתם היטלר לבקשתו של צ'מרבליין על פיסת נייר בה נאמר כי בריטניה וגרמניה מתחייבות שלא לצאת לעולם למלחמה זו כנגד רעותה. עקב כך היה בטוח צ'מרבליין שהשיג שלום מול דרישותיו של היטלר ואף הציג זאת בגאווה בשדה התעופה הבריטי באותו נאום מפורסם כאשר ירד מן המטוס ובדבריו "שלום בזמננו". לא עברה בקושי שנה מאותו הסכם אומלל, תקפה גרמניה הנאצית בפלישה מאסיבית לפולין שהייתה תחת ערבותם של בריטניה וצרפת וכך פרצה לה מלחמת העולם השנייה.
הדמוקרטיה הבריטית והפייסנית בזמנו של צ'מברליין ניסתה להכיל עד כמה שיכלה את הדיקטטורה הנאצית של היטלר וקיבלה בחזרה את 'הקרב על בריטניה' בו הפציצו מטוסי גרמניה הנאצית את לונדון וזאת על מנת להשיג עליונות אווירית במטרה ברורה לכבוש את האי הבריטי, מה שכונה ע"י הנאצים- 'מבצע ארי הים' .
כל דמוקרטיה באשר היא, מחויבת בבסיסה על שמירת כבוד האדם וחירותו, זכויות האזרח וכיו"ב. כמו בכל דבר בו יש יתרונות וחסרונות, כאן נופל הקונפליקט שמנצל את הדמוקרטיה הליברלית לטובה או לרעה. כאשר מדובר בגבול הטעם הטוב, ישנה זכות הצבעה, ישנו חופש תנועה, חופש ביטוי, חופש עיתונות, חופש התאגדות, פלורליזם ועוד מאפיינים וכלים אשר יכולים להביא לידי ביטוי את כל מה שטמון בפוטנציאל המין האנושי. כל אלו הן בדיוק התנאים והכלים גם לניצול הדמוקרטיה לרעה.
בערך מסוף שנות ה- 70 החלו זרמים אסלאמיים קיצוניים להסתמן כזרמים חזקים ומובילים באסלאם, הם התחזקו כמעט בכל מדינה ואזור בעלי אוכלוסייה מוסלמית, זרמים אלו קנו תמיכה באמצעים שונים ובמיוחד באמצעות הקמה והפעלה של שירותי רווחה שונים כמו בתי ספר,מרפאות, מפעלי הזנה וכיו"ב אשר ממומנים באמצעות אגודות צדקה, מדינות לוין מוסלמיות כמו איראן, קאטר וכו' . התמיכה לה זוכים זרמים פונדמנטליסטיים אלו, מסייעת להם בשאיפה לעצב מחדש את פניה של המדינה בה הם חיים על פי תפיסות האסלאם הרדיקלי בלבד. על רקע תהליכים אלו, ניתן לראות את מהפיכת האייתולות שארעה באיראן וכך גם בהקשר לפעילות דאעש בעיראק ובסוריה, האחים המוסלמים במצרים, חמאס והגי'האד האיסלאמי בעזה וברשות הפלסטינית וכן גם בישראל.
עיצוב והסתת ילדים ובוגרים עם 'שטיפות מוח' לשנאת הדמוקרטיה והמערב, הם עניין המושתת בבסיס כל אמונה לאומנית אסלאמית, דתית קיצונית ופונדמנטליסטית וכמו בגרמניה הנאצית, כאשר רוצים לבחון מערכת שלמה של הסתה, חינוך לשנאת אתניות זרה ומיליטנטיות, ניתן לפנות למערכות החינוך האסלאמיות באזורים אלו ולהבין מדוע הסיכוי לשלום אמיתי נמוג כל עוד מתקיימת מערכת שכזאת.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל