אֲנִי בּוֹ מְאוֹהֶבֶת
גָּבוֹהַּ וְשַׁחְצָן,
אוֹתוֹ אֵלַי שׁוֹאֶבֶת
הוּא עֲבוּרִי חַמְצָן.
מִתְנַשֵּׂא אֶל הַשָּׁמַיִם
עִם לֹבֶן בַּעֲטֶרֶת
וְהוּא עָמוּס בְּמַיִם,
עֲבוּרִי כִּנֶּרֶת.
חֶרְמוֹן הוּא קַר כְּקֶרַח
לְעִתִּים מַפְשִׁיר,
כְּשֶׁאֶצְלִי נוֹבֵל הַפֶּרַח,
אוֹתִי הוּא מַעֲשִׁיר.
כְּשֶׁפִּסְגָּתוֹ מֻשְׁלֶגֶת,
לִבִּי מַתְחִיל לִגְאוֹת,
אָז אֲנִי חוֹגֶגֶת
וְהוּא מַזִּיל דְּמָעוֹת.
הֵן לֹא צְרִיכוֹת צַנֶּרֶת,
מוֹצְאוֹת אֶת נְתִיבָן,
אֵלַי, אֶל מֵי כִּנֶּרֶת,
כְּדֵי לְהַרְטִיבָם.
הוּא אָדוֹן אֲנִי גְּבֶרֶת
הַזִּיווּג מֻשְׁלָם,
הוּא עוֹשֶׁנִי מְעֻבֶּרֶת
וְהַיּוֹבֶשׁ נֶעֱלַם.
חֶרְמוֹן יִשְׁלַח דְּמָעוֹת
וְשֶּׁלֹא יֶחְדַּל לִבְכּוֹת,
אוֹתִי הֵן מְמַלְּאוֹת
בְּרוֹטֶב שֶׁל תְּשׁוּקוֹת.
בְּהַגִּיעַ יוֹם חַמָּה
יָטִיל עָלַי מֵימָיו,
וַאֲנִי מֵרֹב צָמָא
אֶגְמַע כָּל תַּנְחוּמָיו.
כְּשֶׁיַּפְשִׁיר שֶׁלְגוֹ
אֶפְרֹץ מֵעַל גְּדוֹתַי,
יִהְיֶה זֶה יוֹם חַגּוֹ
וְאַף שֶׁלִּי וַדַּאי,
בְּתֹם יְמוֹת חַמָּה
נַמְתִּין וּנְחַכֶּה,
וְשׁוּב אֶת הָאֻמָּה
בְּאַהֲבָה נָשְׁקֶה.