סלע המחלוקת כתובת לטינית חדשה נחשפה ליד שער שכם

שבר אבן מאובקת פצועה ומושפלת מציתה מחדש חילוקי דעות עמוקים בעמינו. על האבן חקוקה כתובת לטינית הקדשת הלגיון העשירי לכבוד ביקור הקיסר הרומי הדריאנוס בירושלים. המחלוקות הכריחו אותי למצוא דרך משלי לצאת מהפלונטר. מענין? קראו בסבלנות עד סוף המאמר וקחו ממנו את המתאים לכם.

הכתובת נמצאה בחפירות ארכיאולוגיות הנערכות בזמן האחרון בקרבת שער שכם. להפתעתם של מנהלי החפירה, ד"ר רינה אבנר ורועי גרינוולד (בתמונה), על שבר האבן הופיעו אותיות לטיניות מהודרות. חמש האותיות הראשונות AUGUS הם חלק מהמלה אוגוסטוס, תואר שקיסרי רומא נתנו לעצמם. ברגע זה היה ברור שהכתובת היא ממצא בעל משמעות היסטורית רבת ערך לקורות ירושלים ומרד בר-כוכבא.
לשם קריאת הכתובת הוזמנו שני חוקרים: אבנר אקר וחנה כותן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הכתובת כוללת שש שורות של טקסט חקוק על גבי אבן גיר קשה, הנה שיחזורם:
: "לאימפרטור קיסר טריאנוס אדריאנוס אוגוסטוס, בנו של טריאנוס מנצח הפרתים, נכדו של נרווה האלהי, פונטיפקס מקסימוס, בעל סמכות הטריבון בפעם הארבע עשרה, קונסול בשלישית, אבי המולדת, (הקדיש) הלגיון העשירי פרטנסיס "

חלקה השני של הכתובת

אבן הבנייה הכבדה ידע תקופות טובות יותר. היא ניצבה בגאון בראש שער ניצחון לכבוד ביקורו של השליט הרומי הדריאנוס בירושלים.
שער הניצחון נחשף בחלקו וניתן לבקר בו במפלס שמתחת לשער שכם של ימינו. השער הורכב משלושה קמרונים קשתיים, מהם נותר רק הקמרון המזרחי שמאלי. מאחורי פתח זה נמצא מסדרון המוליך למגדל שמירה. מגדל זה נשמר בשלמותו. גובהו 12 מטר ונבנה מאבנים גדולות שחלקם נלקחו מהריסות העיר היהודית מזמנו של המלך הורדוס.
הכתובת נעקרה ממקומה ובמרכזה נפער חור גדול לשם הנחתה על פי באר מים. הבאר שימש לאנשי השיירות, בתקופה הערבית הקדומה. בתפקיד זה היא שמשה עוד כמה מאות שנים עד שהבור נסתם והאבן שוברה לשני חלקים.
על פי הכתוב בשברי האבנים, מתברר, שהקיסר הדריאנוס ביקר בירושלים בשנת 129 לספירה, לפני פרוץ מרד בר כוכבא, ידיעה זו פתרה אחת השאלות בה חוקרים היו חלוקים בדעתם שנים רבות.

גם ברומא הוקם שער ניצחון לכבוד הדריאנוס

דיכוי מרד היהודים נגד האימפריה הרומית נחשב להצלחה כבירה. עד כי הסנאט הרומי מחליט להקים, בגבעת הקפיטולין שבעיר הבירה, שער ניצחון לכבוד הקיסר המנצח. הנה לפניכם נוסח הכתובת שהייתה קבועה בשער זה:
הסנט והעם הרומאי (מקדישים לכבוד) הקיסר והאימפרטור, בנו של טריאנוס האלוהי מנצח הפרתים, נכדו של נרווה האלוהי. טריאנוס אדריאנוס האוגוסטוס, פונטיפקס מקסימוס, בעל סמכות טריבון בפעם העשרים, אימפרטור בפעם השנייה, קונסול בפעם השלישית, אבי האומה, שעמד בלחץ הלחימה של האויב, גבר עם צבאו על כוח אדיר, ושחרר את פרובינקית סוריה פלשתינה מהאויב.

מנוסח ההקדשה אנו למדים כמה דברים: הצבא הרומי עמד במבחן לחימה קשה. הוא עמד בלחץ הקרבות וגבר על כוח אדיר. הצבא הצליח לשחרר את האזור מידי האויב. שם האזור ששוחרר היה יהודה, אלה שכאן השם יהודה הוחלף לפרובינקיה סוריה פלשתינה. הנה לפניכם מקור השם פלסטינה שניתן לראשונה על ידי הדריאנוס קיסר במקומו של השם המקורי יהודה JUDAEAE.
החלפת שם ארץ אבות היוותה אחד העונשים שהטיל הקיסר על המורדים. אף כי שינויי שמות התרחשו גם במקומות אחרים מעולם לפני או אחרי המרד לא נמחק שמה של אומה כתוצאה ממרידה.‏

מה גרם למרד היהודים

הקיסר הרומי הדריאנוס היה נחוש לאחד את ממלכתו תחת התרבות היוונית. לשם כך הוא מעצב את גבולות האימפריה, נסוג משטחי כיבוש שהצבא מתקשה להחזיק, בונה מחדש ערים שנהרסו בקרבות ונותן חופש לאזרחים שהיו מוכנים לקבל את התרבות הרומית ואלילי הפנטאון היוני-רומי. דוגמה לכך היא אנגליה: על מנת להגיע לשלום הדריאנוס מקים חומה בין השטח המוחזק על ידי הצבא הרומי, בגבול אנגליה סקוטיה של היום, לבין התושבים המקוריים. החומה נבנתה על מנת להדוף פולשים מהצפון וגם בכדי לסמן את גבול האימפריה. האם החומה הצליחה בתפקידה? ברור שלא, בסופו של דבר העמים המקומיים גירשו את הרומאים ובאו במקומם. חלק גדול מהחומה עדיין קיים וניתן ללכת ברגל לאורכה. היא אחת האטרקציות התיירותיות הפופולאריות ביותר בצפון אנגליה אך גם מקור לבדיקה מחדש של התועלת בהקמת חומות הפרדה בין עמים עוינים.
כך פעל האימפראטור בשאר חלקי האימפריה: עיצב גבולות, השכין שלום ובנה מחדש ערים שנהרסו בקרבות. רעיונו המרכזי היה לתת חופש לכל העמים המוכנים להתמזג בתרבותו ובדתו.
רצון זה בא לידי ביטוי במטבע שהונפקה לכבוד ביקורו של הקיסר בירושלים. בצידו האחד של המטבע דיוקנו של האימפראטור ובצידו השני אישה וילדים המייצגים את בני יהודה ומברכים את הקיסר. במטבע מופיע השם יהודה לפני ששמה הוסב לפרובינקיה סוריה פלסטינה Syria Palæstina


מכאן מתברר שכוונתו של הקיסר הייתה השכנת לשלום עם היהודים, בתנאי שאלה יסכימו להתמזג עם תרבותו העדיפה בעיניו.
עם ישראל, שקיבל על עצמו תורה ומצוות שמקורם בבורא עולם לא היה מוכן להתבולל בתרבותם של גויים. לאחר ביקורו של הקיסר ביהודה היהודים, בהנהגת בר כוכבא, פתחו במרידה. כאשר התברר לקיסר שביהודה פורץ מרד גלוי הוא הגיב נחרצות: הוא הורה למנות מפקד חדש שהביא מאנגליה: סקסטוס יוליוס סוורוס, אחד ממפקדי הצבא המוארכים. מאירופה הביא יחידות צבא נוספות. הוא גזר על היהודים גזירות קשות כנגד המצוות הדתיות והחל בבנייה עיר אלילית בירושלים שנקראה על שמו "איליה קפיטולינה. הוא סבר לתומו שהגזירות הקשות, הקמת עיר רומית במקום ירושלים היהודית, בניית היכל אלילי על חורבות בית המקדש והחלפת שם הפרובינציה יש בכוחם למחוק את שם יהודה ירושלים וישראל לעולמים.

הצלחתו של המרד

המורדים הצליחו לגרש את חיילי הלגיון הרומי מירושלים והחזיקו ביהודה כולה במשך יותר משלוש שנים. על כך אנו למדים מהכיתוב במטבעות המרד בהם שם מנהיג ההתקוממות שמעון (בר-כוכבא) ושנת השחרור מעול הכובשים הזרים.


המורדים נלחמו בצבא הרומי בשיטת גרילה. לשם כך חפרו מחילות הסתר מתחת לאדמה. משם היו מגיחים, מפתיעים יחידות בודדות של הצבא הרומי ונעלמים כלא היו. שיטת לחימה זו, זרה לרומאים, גרם לצבא זו לאבידות רבות. לכן המפקד החדש יוליוס סוורוס שינה את טקטיקת הלחימה הפרונטאלית המקובלת. בעבודת מודיעין מוצלחת הצליח לגלות את פתחי האוויר של מחילות המסתור, להחדיר לתוכם עשן ובכך לגרום למורדים לצאת לשטח הפתוח, כאן היה לצבא הרומי יתרון בולט. ההחלטה השנייה של המפקד הרומי הייתה להחריב מאות כפרים ועיירות יהודים ולהשמיד את רוב אוכלוסייתם. פעולות אלה השמיטו את הקרקע תחת רגליהם של המורדים שהוכרחו להיסוג למערות מסתור במדבר יהודה.


הצלחתם של לגיונות הצבא הרומי בהדפת הלוחמים היהודיים למערות מדבר יהודה לא הרפה את ידם של המורדים. אלה המשיכו לנהל ממשל מסודר. על כך מעדים מכתבים על פפירוסים מהם משתמע המשך שליטתו של בר כוכבא בצבאו ובתושבים.
אבל הרומאים לא הרפו את לחצם הם צרים על כל אחת ממערות המסתור במדבר עד אשר כל אוכלסייתם נשבה או הושמדה. באותה נחישות הם ממשיכים לדכא את המרד עד סופם של אחרון המורדים.

איליה קפיטולינה נבנית על חורבות ירושלים

הדריאנוס קיסר היה נחרץ ברצונו למחוק את זכר יהודה וישראל לנצח נצחים. הוא השמיד את רוב אוכלוסיית יהודה ואת הנותרים מכר לעבדות. על ידי הקמת איליה קאפיטולינה קיווה להשכיח את שם ירושלים ובית המקדש ובכך להשלים את מלאכתו. את תפארת העיר החדשה ניתן לחוש בשרידים של שער הניצחון שנבנה לכבודו. לכאן שייכים שני שברי הכתובת הלטינית אחרי שנעקרו מהשער.


באב אלעמוד

השם הערבי של שער שכם הוא באב אלעמוד: שער העמוד. על איזה עמוד מדובר?
הארכיאולוג הצרפתי, שגילה קטע מהכתובת הלטינית, חשף כאן מבנה של קפלה מהתקופה הביזנטי. המבנה הוקדש לזכרם של שתי נשים ג'ורג'ה וטאודוסיה Georgia ו Theodosia והמעניין לענייננו שבין הנשים מפריד עמוד.

מה היה תפקידו של העמוד ומתי נבנה? האם בזמן בנייתה של איליה קאפיטולינה או בתקופה מאוחרת יותר?.
מחקר חדש של החוקר הפולני מארק טיטיאן אולז'בסטי Marek Titien Olszewsti מציע רעיון מעניין: בראש העמוד עמד שעון שמש. ראה:
MAREK T. OLSZEWSKI
CADRANS SOLAIRESSUR TROIS MOSAÏQUES BYZANTINES AU PROCHE-ORIENTET QUELQUES AUTRES IDENTIFICATIONS HYPOTHÉTIQUES DE GNOMONS GÉANTS

.T. Olszewski, Cadrans solaires sur trois mosaïques byzantines au Proche-Orient et quelques autres identifications
hypothétiques de gnomons géants, Archeologia (Varsovie) 60, 2009 (2012), p. 69-79, pls. IX-XI.
הארכיאולוג הפולני מביא מספר הקבלות של פסיפסים בהם ציורי שעון שמש עגול על עמוד.
אחד מהדוגמאות הברורות הוא שעון שמש שצויר בפסיפס של וילה רומית שנחשפה בבריידינג שבאנגליה. הוילה הרומית שוחזרה והפסיפס פתוח לביקורי קהל.


סיוע נוסף לחפץ עגול שניצב בראשו של עמוד נמצא באיתור ספר בשם מקומות קדושים De locis sanctis, ספר שערך הנזיר אדומנם Adomnán במאה השביעית. הנזיר הסתמך על ביקורו בירושלים, כנראה בשנת 680, של נזיר גלי בשם ארקולף Arculf ועל מקורות נוספים. בספרו מופיע ציור של שער שכם וברחבה שמאחוריו עמוד שבראשו עיגול. העמוד, על פי הנזיר, מסמל את מרכז העולם.


החוקר הפולני מסתמך על פסיפסים נוספים בהם נראה עמוד שעל ראשו שעון שמש מעוגל, להבנתי הצעתו מתקבלת על הדעת.

לסיכום:
המרידה נגד הכוח העדיף של הצבא הרומי הביא לאסון כבד לעם היהודי ולא פתרה כל בעיה. הכוח החיובי הטמון בעמנו התגבר על המפלה. זמן לא רב לאחר מכן האימפריה הרומית קרסה ונעלמה, עם ישראל שרד ופורח.
בימינו כאשר אנו מחולקים שוב לדעות שונות ומנוגדות ורבים דוגלים במעשים קיצוניים כנגד אויבנו. טוב לקרוא דעותיהם של אנשי רוח, שלא מבני ברית, שהבינו את תפקידו המיוחד של עם ישראל. הסופר הרוסי לב טולסטוי כתב שורות אלה בזמן פראות קישינב בשנת 1891. הם פורסמו לראשונה בעברית בשנת 1979 בירחון "מגוון"

"יהודי הוא התגשמות הנצח"
ב 20 בנובמבר 2014 מולאו מאה ושלושה עשר שנה למותו של הסופר הרוסי לב טולסטוי
מה זה יהדות? שאלה זו כלל איננה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה יצור מיוחד הוא זה. שכל שליטי עולם וכל העמים העלימוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו שרפו והטביעו, והוא על אפם וחמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי – שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם, שמדכיו ורודפיו הציעו לו, ובלבד שיתכחש לדתו ויתוש את אמונת אבותיו.
יהודי הנו יצור קדוש שהשיג מן השמים אש נצחית והאיר בה את החיים עלי אדמות. הוא מקור ומעיין שממנו שאבו כל שאר העמים את דתם ואת אמונתם.
יהודי – מגלה התרבות הראשון, מקדמת דנא הייתה הבערות בלתי אפשרית בארץ הקודש – במידה גדולה יותר מאשר באירופה המתורבתת של זמננו. מה עוד, שבאותם זמנים פראיים כשחיים ומוות של אדם לא נחשבו כלל, הצהיר רבי עקיבא כי הוא מתייצב נגד עונש מוות הנחשב בתקופה הנוכחית לעונש סביר במדינות התרבותיות ביותר.
יהודי – המגלה הראשון של חירות. גם באותם זמנים קדמונים, כשעם התחלק לשני מעמדות, תורת משה אסרה להחזיק אדם כעבד למעלה משש שנים.
יהודי הנו סמל הסובלנות האזרחית והדתית. " ואהבתם את הגר ", ציווה משה, " כי גרים הייתם בארץ מצרים " . מילים אלה נאמרו באותם ימים ברבריים ורחוקים, כשמקובל היה בקרב העמים לשעבד זה את זה.
באשר לסובלנות דתית, הדת היהודית לא זו בלבד שהנה רחוקה מלהביא לשורותיה את הנוטים לבוא אליה, כי אם להפך – התלמוד מצווה שאם לא יהודי רוצה להצטרף לדת היהודית, יש להבהיר לו מה קשה להיות יהודי, וכי מאמיני דתות אחרות יירשו גם הם מלכות השמיים.
יהודי – הנו סמל הנצח. לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר את דבר ה " הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם.
יהודי הנו הנצחי – הוא התגשמות הנצח.
העם היהודי הוא נצחי... בתנאי שכל אחד מאתנו יזכור וימלא אחר ייעודנו המיוחד.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל