על חמלה, רשע, אכזריות ושיתוף פעולה

מי שולט בחיי? לאחר בחינת תכונותיי התברר לי שבתוכי קיימות תכונות סותרות, מדי פעם אחת מהם מתגברת ואני מתגלה כאוהב או רשע, טוב לב או שונא בריאות, קמצן או פזרן, רודף כבוד או צנוע. כל הרבים האלה זה אני השלם. בדיקה בקורות האדם מגלה מה מניע את האנושות.

השלמות מכילה את הדואליות

מקובל לחשוב שקיימים אנשים תוקפניים, רשעים ולעומתם אחרים בעלי חמלה, עוזרים לזולת, נעימי הליכות.
הבדיקה שערכתי הראתה בבירור שקיימים בי , כפי שקיימים בכל אדם, שלל תכונות מנוגדות, מדי פעם אחת מהן גוברת על רעותה.
אתם מקשים כיצד יתכן שאני גם רשע וגם טוב לב?עדות לכך מצאתי בשתי אפיזודות מחיי: האם קיים בתוכי חמלה, רצון לעזור לזולת נראה שכן הרי אני תורם לעמותות עזרה הדדית, מעשה יאה לכל הדעות. ביום מן הימים קראתי בחדשות שקיים חשד שמנהל עמותה מסוימת אינו פועל בהתנדבות אלה תורם לעצמו שכר נעים, מה הייתה תגובתי? חדלתי לתרום לכל העמותות!.לאן נעלמה החמלה?
פעם פרץ סכסוך ביני לבין אדם קרוב, בלהט הויכוח הוא הפליק לי סתירה ואני החזרתי לו סתירה. לאחר מעשה היה קשה לי להאמין שאני, אדם רגוע ונעים הליכות, מסוגל להגיב בכזו תוקפנות. מאז התחלתי לחפש, איזה עוד תגובות לא נשלטות קיימות בתוכי.
הבדיקה הראתה שיש בי סדרה ארוכה של תגובות שעליהן אין לי כל שליטה: כל פעם שמישהו מעליב אותי או אני רק חושד שמעליב אותי, אני מגיב: "יותר איני מוכן ולדבר אתו". אם מן דהו אינו מסכים עם דעותיי אני מסיק שהוא אינו מבין אותי, אינו מאריך אותי. אם תחפשו תוכלו להוסיף מניסיונכם תגובות לא נשלטות רבות ושונות.
האם יש מישהו החושב שאין בו חמלה או להבדיל תוקפנות? אם תבחנו במעשיכם במשך השנים תיווכחו לדעת ששתי התכונות קיימות גם בך, מדי פעם אחת מהן נעשית שליטה.
בתקופה האחרונה אנו שומעים על תוקפנותם של שוטרי ישראל, נכון עדיין לא הוכח שהמעשים באמת התרחשו ולכן שומה עלינו להסתייג ולומר שהם חשדות בלבד. האם היו בעבר מקרים של תוקפנות שוטרים? לדאבון הלב היו. מתברר שבעל סמכות עשוי להיגרר לתוקפנות עליה אינו שולט. שלא תבינו לא נכון, גם אדם תוקפן, שלא שולט בתגובותיו, אחראי להתנהגותו.
השאלה הבאה ששאלתי את עצמי האם אני יכול להתנהג רק על פי המידות הטובות, התשובה הייתה חדה וברורה לא. יתברר לי שמידת הרחמים או התוקפנות או חוסר ההתחשבות נקבעו בי בילדות ולא ניתנים לשינוי אלה לאחר לימוד ומאבק לא קל.
אבי ואמי היו אנשים מאוזנים מהם קיבלתי מנה גדושה של שקט נפשי, אך היותי מתגורר, עד גיל 20, במדינה מאוד אנטי יהודית חרצה בנפשי שתי רגשות: שנאה ופחד. שנאה לאלה שכינו אותי יהודי מזוהם או כינויים קשים יותר ופחד מהצפוי לי אם אפול בידיהם האכזריות של שונאי ישראל.
שנאה, פחד, שקט נפשי, רחמנות כל הרגשות האלה חיים יחד בנפשי, כיצד אני יכול לנווט את התנהגותי? ברור לי שאני נסחף כעלה ברוח, פעם משתלטת עלי שנאה ופעם פחד ובמקרה אחר גבורה. האם קיימת כוח או אנרגיה שלישית היכולה לעזור להכיל בתוכה את כל הסתירות? כל מי שניסה לרסן את אחד הרגשות המנוגדים יודע שזה בלתי אפשרי. בסופו של דבר אחת מהן תגבר על האחרות. כיצד להכיל בתוכה את כל הסתירות? כל מי שניסה לרסן את אחד הרגשות המנוגדים יודע שזה בלתי אפשרי. בסופו של דבר אחת מהן תגבר על האחרות.
אם כך המצב אין בי בחירה חופשית? כן ולא בחירה חופשית היא תוצאת לימוד של עצמי. המבין שעליו ללמוד ולהתפתח עדיין חייב למצוא את דרכו. ואם מצא דרך עליו להתמיד ולהיאבק בתכונותיו המנוגדות. חופש הבחירה היא תכונה הדורשת אמון והתמדה. תוקפנות וחמלה אכזריות ורחמים הם מידות הקיימות בנו מלידה אך האיזון ביניהם דורש לימוד. כאשר נותנים לי סתירה התגובה המידית היא להחזיר סתירה בעל בחירה חופשית יוכל לבחור. כך אני מבין את מצבי.
 

במלחמה כמו במלחמה

אם נבדוק בהיסטוריה של האנושית מה נמצא? אחד מעיסוקיהם המרכזיים של רוב השליטם הוא ניהול מלחמות. עמים הכריזו על אומות אחרות כ"אויבים". הכרזה על עם כ"אויב" מספקת עילה לשליט לפתוח במעשי איבה. העם הנתקף טוען, כמובן מאליו, שיש לו זכות להתגונן. הפרט משני צידי המתרס, מרגיש שהוא מגובה על ידי כלל אומתו להתנהג אל האויב בתוקפנות ואף באכזריות. ומי שאינו משתף פעולה הוא בוגד. המערך הפסיכולוגי הזה מאפשר לבצע מעשי רצח, עינוים ושוד הנעשים למען ביטחון המדינה ומותרים כאשר מדובר ב"אויב".
התנהגות זו קיימת משחר ההיסטוריה. מלכים "פיארו" את ארמונותיהם בתבליטים שהנציחו את אכזריותם. בתצלום הבא מוצג קטע מתבליט כיבוש לכיש. התבליט הוצג בחדר מיוחד בארמונו של סנחריב מלך אשור בנינוה. הקטע מראה חיילים אשוריים המשפדים את מנהיגי העיר לאחר כיבושה. תבליטים אלה מוצגים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. סקרנים? העתק התבליט מוצג לראווה במוזיאון ישראל בירושלים.
 

 

כיצד נקבע מי אויב

אויב היא המצאה של מנהיג המחליט שמותר לו לכבוש שטחים של אחרים או להשמיד אומה אחרת. ספרי ההיסטוריה מלאים בדוגמאות. אך מעטים ההיסטוריונים ששאלו עצמם מהו הגורם לכך. האם ניתן למנוע מלחמות? כן, אם רוב העמים לא היו בוחרים במנהיג מגלומן המחפש תהילה בשדה הקרב.
אנו יודעים שמנהיג כריזמטי מסוגל לשכנע המונים להשתתף בחלומו להשתלט על העולם. בכל המקרים מתברר שמעשהו גרם אסון לעמו ולאחרים. שטיפת מוח מילדות מצליחה להביא עמים לאקסטזה עד לרצון התאבדות למען המטרה. כיצד ניתן להבין את הקלות פרטים ועמים יכולים להיכנע למנהיג לבצע מעשים מפלצתיים בקלות כזו?
חומר למחשבה!
 

דעות קדומות וסטריאוטיפים

בן הדת האחרת הוא "כופר", העניים האלה אין בהם נימוסים, בן המשפחה ההיא הם אויבנו. בדיקה פשוטה מגלה שהמילה כופר היא המצאה, הכופר עשוי להתגלות כחבר טוב ונאמן. נימוסים הם נוהג יחסי, אני יכול לבחור להתייחס אל כל אדם מבלי לדרגו בקטגוריה מנומס או לא מנומס. אך אם נולדתי במשפחה חרדית לדת לכשהיא, אני עשוי לא לכבד בני דתות אחרות. אם במשפחתי היו דעות קדומות, אני עשוי לזלזל באחרים כל חיי מבלי שטרחתי לבדוק מי הם האחרים.
בסיכום הבנתי שרוב דעותיי נקבעו בימי ילדותי על ידי המשפחה במקרה אצלה נולדתי והדעות המקובלות בחברה בה אני חיי.
על אף הדעות הקדומות, השנאה והעוינות בין בני אדם מתברר שבשעת אסון עשויים להתעורר חמלה ורצון לעזור. קיימים בעולם אלפי גופים שמטרתם לעזור לבני אדם בצרה: עזרה לרעבים, לחסרי בית, לשחרור ממשטרים רודניים, לחינוך ילדים, לריפוי מחלות ועוד ארגונים רבים ושונים שייעודם עזרה לזולת, גם אם מקבלי העזרה הוכרזו "אויבים" על ידי העם אליו אני משתייך. במקרים אלה חמלה עשויה לגבור על עוינות, דעות קדומות וסטראוטיפים.
 

האם היקף הרשע שקול לשיעור החמלה?

איני יודע אם הנחתי נכונה אך נראה לי שבטבע קיימים כמויות מדודה של חומרים. אי לכך יתכן ששיעור הרשע שקול למידת החמלה. אולם יש הבדל ברור ביניהם, הרשע גורם עוול ואי צדק שבהרבה מקרים אינו ניתן לתיקון. בו בזמן שחמלה מביאה לשיתוף פעולה, עזרה הדדית ורוממות רוח.
שאלתי את עצמי מה השפעתם של תכונות אלה על מהלך ההיסטוריה.
הגעתי למסקנה שהקובע הם היסודות הפסיכולוגיים. לימוד היסטוריה המבוססת על הבנת המבנה הפסיכולוגי של הפרט היא מרתקת הרבה יותר מחקר של התרחשויות חיצוניות.
בכל מלחמה יש יוזם מצביא או שליט. המצאה נעשית על ידי ממציא, הקמת עיר על ידי יוזם, אומנם דרושה שיתוף פעולה של החברה אלא שתמיד היוזם הוא פרט.
דרך זו של הבנה היסטורית רחבה ומעמיקה יותר מכל המחקרים המבוססים על ניתוח החברה והכלכלה כפי שבא לידי ביטוי ברוב ספרי ההיסטוריה.
 

חמלה ושיתוף פעולה

קיימים בעולם אלפי אנשים שמקדישים עצמם לעזרת הזולת ובמעשיהם הדביקו אחרים.
בחורף שנת 1954 פריז סבלה מקור בלתי רגיל. אלפי חסרי בית נמצאו ברחובות ללא הגנה. הקור העז גרם למותם של כמה מהם. כומר ישועי בשם Abbé Pierre נרתם לעזרתם באופן מעשי. הוא פרץ לאולפני רדיו לוקסמבורג והצליח לשכנעם לשדר נאום ישירות לפריזאים. נאומו הצליח לעורר את חמלתם של אלפי אנשים. כך הוא אמר:
אחים, אישה חסרת בית מתה הלילה מקור בקרבת שדרת סבאסטופול, בידה נמצ צו גירוש מביתה. לא נוכל להסכים שאנשים נוספים ימותו. כל לילה יותר מאלפיים איש נמקים מקור ברחובות העיר, ללא גג מעל ראשון, ללא לחם ולאחדים חסר לבוש על עורם. הלילה יש צורך לאסוף חמשת אלפים שמיכות, שלוש מאוד אוהלים, מאתיים סירים גדולים. מי שיכול יבוא עם משאיות לעזור בחלוקה. תגיעו למלון רושסטר ברחוב בואטי 92. אני מתחנן, אחינו מתים מחוסר כל, פתחו את לבבכם, העמיקו את האהבה, עזרו למחוק את החרפה. יהי רצון והחמלה תגבר בנפשם המופלאה של הצרפתים.
הקריאה הוציאה לרחובות אלפי אנשים. וראה זה פלא הצבא הצרפתי סיפק את האוהלים הדרושים והקהל הביא שמיכות, תנורים וחומר הסקה. פעולה של יחיד הצליחה להקים אלפי אנשים מתרדמתם.
 

אלפיים וחמש מאות ילדים יהודיים הוברחו מגטו וורשה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חייה בוורשה אישה בת 29 שעבדה כעובדת סוציאלית בכירה בעירית העיר. שמה אירנה סנדלר. לקראת סוף הכיבוש של פולין היא הצטרפה לארגון ז'גוטה (Zegota) שמטרתו להציל יהודים. אירנה ניצלה את תפקידה בעירייה בכדי להיכנס לגטו. שלטונות הצבא הגרמני נתנו לה אישור לבדוק את מצב התברואה. התחבולה הצליחה.
 

היא יצרה קשר עם ארגון הסעד היהודי על מנת לסייע להם. כל פעם שנכנסה לגטו חזרה עם כמה תינוקות וילדים במשאיתה. את התינוקות הסתירה בארגז הכלים ואת הילדים הגדולים יותר בשקים. בכדי למנוע מהגרמנים לשמוע קולות ורחשים היא אימנה כלב לנבוח כל אימת שראה חייל גרמני. האמהות היהודיות מסרו את ילדיהם בתקווה להצלתם. אירנה רשמה את שמם ושם משפחם על פתק על מנת שאפשר יהיה לאחדם אחרי סיום המלחמה. את הפתקים הכניסה בצנצנת שטמנה באדמה של חצר בית. קשריה עם בתי יתומים וכנסיות עזרו לה לקבל מקלט לילדים כיתומי מלחמה. כך נצלו אלפיים וחמש מאוד ילדים יהודיים.
הגרמנים שחשדו בה עצרו ועינו אותה קשות, על אף הסבל הרב, היא לא מסרה למי הועברו הילדים ומי עזר לה בהברחתם. בימי השלטון הרוסי בפולין נמנע ממנה לספר על מעשיה ויתכן לעולם לא היינו יודעים את סיפורה אילולא שתי תלמידות בית ספר אמריקאי מאזור כפרי של קנסס (Kansas). אחד ממורי בית הספר הציע לתלמידים לעבוד על פרויקט שנתי שהמוטו שלו "זה המשנה איש אחד משנה את העולם כולו" במטרה להרחיב את הלימוד לתועלת הקהילה. הוא הראה להם ידיעה קצרה על אישה, אירנה סנדלר, שהצילה ילדים מגטו וורשה. כמה מהתלמידים החלו במחקר. הם גילו שהאישה באמת קיימת ופעלה יחד עם אנשים נוספים להצלת יהודים. כתוצאה מעבודת המחקר נכתב מיצג "חיים בצנצנת" ((Life in a Jar, כך נודע בארצות הברית ובעולם כולו על מעשי הגבורה של אירנה וחבריה.
על פועלה למען הצלת יהודים הוענק לה, על ידי יד בשם, אות חסידי אומות העולם. כאשר המדינה הציעה לה קצבה כספית כתודה על מעשיה היא סירבה ובקשה להעניק את הכסף לנזקקים.
שמה ופועלה מופיעים באתרים רבים, לא כולם מדויקים, הזמן והדמיון פועלים לשינוי העובדות. האתר המהימן ביותר הוא אתר יד בשם. על מפעלם של התלמידות מקנסס ראה: http://www.irenasendler.org/thestory.asp

 
 

חמלה ושיתוף פעולה בחינוך

בשני בתי ספר בקצוות שונים של העולם נעשים פעולות שיש בהם מידה גדושה של חמלה ושיתוף פעולה. האחד בבית ספר ציבורי Minami Kodatsumo בעיר קטנה ביפן בשם Kanazawa. השני הוא כאן לידינו בתל אביב בית הספר קמפוס ביאליק רוגוזין.
 

מורה לחיים

תושירו קנמורי {Toshiro Kanamori) הוא מורה בכיתה ד' של בית הספר ביפן. הוא מתרגל בכיתתו ביטוי רגשות ושיתוף פעולה. בהשראתו תלמידיו הצעירים כותבים יומן בו מבטאים את שמחותיהם, פחדם וצערם. כל יום שלושה תלמידים קוראים את היומן אל מול הכיתה. בחמשת הסרטים הקצרים ביוטוב מתגלה כיצד שיתוף אחרים ברגשותיך הוא גורם מרפא.
הקישור:Children full of life http://www.youtube.com/watch?v=armP8TfS9Is
 

בית ספר לחיים

בדרום תל אביב בשכונת פלורנטין שוכן קמפוס ביאליק רוגוזין. אוכלוסיית התלמידים הם בני דתות, מעמדות ומדינות שונות. כאן לומדים יחד ילדים ישראלים, פליטים מאפריקה, בני עובדים זרים, עולים חדשים ובני סייענים ששוכנו מחדש. ביניהם נוצרים, מוסלמים ויהודים. תלמידים בני ארבעים ושמונה מדינות מרחבי העולם. ללא ספק מוסד ייחודי בארץ ואולי גם בעולם.
לתלמידים בית ספר מהווה בית וביטחון. כאן הם לומדים רוב היום, מקבלים מזון, שבמקרים רבים אין בבית.
ביסוד הגישה החינוכית עומדת התפיסה ההוליסטית המתייחסת אל התלמיד כשלם. שואפת לבחון את צרכיו האישים של כל תלמיד בהיבט הלימודי, החברתי והרגשי ולאור כך בית הפר בונה מערכת של מענים הולמים.
יסודות הגישה הונחו על ידי המנהלת הראשונה קארן טל וממשיכה העכשווי אלי נחמה. בית הספר מכשיר את תלמידיו להגיע לתעודת בגרות ולרכוש מקצוע המכין אותם למלא תפקיד חיובי במדינה. דווקא מטרה חיובית זו של בית הספר נתקלת בהתנגדות של רבים החרדים שעל ידי הוספת זרים למדינה תאבד זהותה היהודית. כאן מתגלה הסתירה בין מעשה חיובי של נתינה לזר לבין רצונם של תושבי המדינה לרוב יהודי יציב.

בשנת 2010 נעשה סרט דוקומנטרי קצר "כבר לא זרים" על העשייה החינוכית המיוחדת של בית הספר. הסרט זכה לפרס האוסקר על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע. מתברר שממרחק ניתן להעריך טוב יותר את העשייה החינוכית המיוחדת.
ראה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4035340,00.html
 

שיווי משקל ואיזון

כל תכונות האדם הם כפולות, חלקן חיוביות,חלקן שליליות. האדם שאינו חושד שקיים בו טבע כפול עשוי פעם לנטות לכיוון אחד ופעם לכיוון אחר. גם שליטים, מצביעים, פוליטיקאים, מנהלים, ממציאים ויזמים בנויים כך.
בחינת האדם לאור תכונותיו הוא כלי ניתוח היכול להוסיף ממד מרתק ומחדש ללימוד ההיסטוריה. כך לדעתי ולדעתכם?
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל