קריאה לסדר בבלאגן ההסדר

בימים אלו החלו בארצות אירופה, החגיגות של פסטיבל "ההסדר מדיני" בעד הכרה במדינה פלסטינית. ההסדר המדיני הנו כידוע הכרה במדינה פלסטינית, אותו מבקשות מדינות אירופה מאיתנו בטענה כי לאחר שנים רבות כל כך, עלינו להכיר במדינה פלסטינית לצידנו ולהעניק לה את זכויותיה כנדרש. אפרט מהי דעתי בעניין והעלה השערות נסיבתיות.

לנוכח חגיגות פסטיבל "ההסדר המדיני" בעד הכרה במדינה פלסטינית חשתי שגובר הלחץ בהכרה במדינה פלסטינית שלא מנסיבות הומניטריות כאלו ואחרות. ככל שזרם המהגרים גובר והולך ומתיישב בארצות אירופה, ובעיתונות הזרה ניתן לקרוא על ערים גדולות וחלקם מרכזיות המאוכלסות על ידי מהגרים מארצות ערב השונות, לוקחות משאבים רבים ממערכת שירותי הרווחה של ארצות אלו ואינם מראות סימנים של השתלבות ונתינה, כן מתגבר הלחץ שאירופה מפעילה כדי לקיים את אותו הסדר מדיני מופלא. קשה להתעלם מכך שהלחץ גובר והולך, ככל שגוברים גלי ההגירה, עד כדי כך, שמספר ערים פנו אל האיחוד האירופי בבקשה למתן ולצמצם את מכסות ההגירה. לא קשה לנחש מדוע.


בתחילה אלו היו הודעות הנמסרות לעיתונות, המבקשות "לעודד" את ההסדר המדיני שיביא שקט ושלום ויעניק לעם הפלסטיני מדינה לצד ישראל. לאורך השנים זה היה עידוד מינורי, כינוסים וועידות שלום, גם הם נערכו ברחבי העולם לאות סולידריות לרצונם של שני העמים לחיות בשלום ובביטחון זה לצד זה, נאומים רבים מספור נישאו לטובת העניין ועתה נראה כי העידוד עלה שלב גבוה מאוד בסולם: מדינות אירופה, בזו אחר זו, מצביעות בעד הכרה במדינה פלסטינית ובכך מגבירות את הלחץ. סיר הלחץ כך נדמה, עומד מופקר על האש, שורק וצופר ומתבקש הטבח האחראי שיגיע וינמיך את הלהבות. כולם מבינים שאם המצב ייוותר כך, משהו רע עלול להתרחש במטבח.

נשאלת השאלה מדוע הלחץ הזה ההולך ומתגבר, מכוון במיוחד אל ישראל ומדוע המדינות סבורות ובטוחות כי האשמה היא בנו בלבד. נניח שאין כל צביעות בכך שמדינות אלו, רואות בסכסוך המתמשך התעקשות ישראלית בלבד ואינם רואות את כל התמונה בכללותה, אך לא נוכל להתעלם שנקודה זו, למעשה תוקעת את הגלגלים מכיוון שהמנהיגים הישראלים מסרבים לוותר על מספר עקרונות, כאשר המרכזיים בהם הנם:
מדוע למשל, המדינות אינן שמות דגש קל, בינוני או כבד על העובדה שמנהיגי הפלסטינים מתעקשים לא להכיר בנו כמדינה יהודית, גם כאשר מר נתניהו למשל מכריז השכם והערב כי נקודה זו מהווה מכשול מרכזי.
עוד שאלה מתבקשת היא מדוע מתעקשים המנהיגים הפלסטינים, לא לחתום על סעיף בהסכם השלום העתידי שבו נקבע כי הסכם שלום, הנו הסכם המסיים את הסכסוך באופן סופי.
אני מבקשת להעלות השערות על התעקשות זו, מכיוון שיש יותר מרמז כי ייתכן וזה העניין.
א. הם יודעים היטב שהם אינם יכולים לקיים סעיף זה, העם הערבי החי את הדת יותר מכל עם אחר, זקוק לאביב נצחי, ולמנהיגים יודעים כי לא יוכלו להבטיח לאיש כי יובילו לדעיכת אביב זה.
ב. סעיף זכות השיבה הוא סעיף בעייתי מאוד מבחינתם. אף שברור לכולם שכשם שיהודי מדינות ערב עזבו את ארצותיהם ובחלקם גורשו ממנה והותירו אחריהם רכוש וממון רב, כך המצב גם לגבי פליטים פלסטינים והעובדות כבר מקובעות ומוגמרות.


אך סלחנות וסובלנות, לרוב אינם מושגים שקל להטמיע אותם.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל