אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ה

באשכנז נוהגים שהבגדים שלובשות הכלות בשעת החופה לעולם יהיו שאולים, שלא לבייש מי שאין לו! (סמק מצוריך רס''ט)

באשכנז נוהגים שהבגדים שלובשות הכלות בשעת החופה לעולם יהיו שאולים, שלא לבייש מי שאין לו! (סמק מצוריך רס''ט)

זה עצוב כשמישהו שאנחנו מכירים הופך להיות מישהו שהכרנו.

זכרו את כלל הזהב: מי שיש לו זהב, קובע את הכללים.

זכור תמיד: לעולם לא יושם בפניך מכשול שאין בכוחך להתגבר עליו--{רבי נחמן מברסלב)

הצָלָה ֻמפלָאה II (פניני עין חמד, עלון 511)
להלן סיפור מופלא ביותר, המעובד מתוך שבועון 'בית משיח' אותו סיפר הרב משה שי' בוגומילסקי, שבנו הוא זה ששמע את המעשה מכלי ראשון ומעשה שהיה - כך היה: "לפי מראך אתה יהודי, האם השערתי נכונה?", שאלה הנזירה שאיישה את המשרד המהודר שבו התרכזו עסקי נדל"ן, את צבי, צעיר מבית חב"ד , שהגיע למקום למטרת עסקים. "אכן", השיב. "ואת ראביי שניאורסון, אתה מכיר "? הוסיפה לשאול. "בוודאי, הוריי מתגוררים בקראון-הייטס", אישר גם הפעם. "אם ככה, בא תשמע סיפור על הראביי". הוא נעתר ברצון והיטה את אוזניו ברוב קשב , כאשר הנזירה פתחה בסיפורה:
הדבר אירע לפני למעלה מעשרים שנה. במסגרת העסקים שאני מנהלת עם שותפיי, אני נוסעת מידי פעם לסניף שלנו באירלנד, על מנת להתרשם מקרוב כיצד הוא מתנהל. מי שמנהל את הסניף, משמש בכובעו הנוסף גם ככומר בכנסייה של אירלנד. באחת הפעמים, כאשר נסעתי להיפגש ולקבל דיווח על מצב העסק, הוא ביקש במפתיע באמצע הפגישה, שנעשה הפסקה למספר דקות. הסתקרנתי לדעת, מהי הסיבה ומה הוא עושה בזמן זה. עקבתי אחריו וראיתי שהוא נכנס לאחד החדרים, כאשר הדלת נותרה פתוחה מעט. משהצצתי פנימה, נגלה לעיניי מראה מוזר. הכומר ישב, כאשר על ראשו וידו מונחות קוביות בצבע שחור שרצועות כהות משתלשלות מהן והוא עוטה בגד מוזר בצבע לבן הנוטה לצהוב. בילדותי גדלתי ברובע ברונקס והכרתי יהודים, ואף השתתפתי פעם במה שמכונה 'חגיגת בר מצווה'. משבגרתי, גם עבדתי תקופה מסוימת כ"שבת גויה" ואני קצת מכירה את אורח החיים היהודי. ידעתי, שאלו התפילין שאיתן נוהגים היהודים להתפלל, ופליאתי לא ידעה גבולות.
לאחר כרבע שעה יצא הכומר מחדרו וחזר למשרד, לא התאפקתי וסיפרתי לו שראיתי אותו. "תוכל להסביר מה פשר הדבר?" הוא הבין היטב את השאלה, וענה: אני עומד לספר לך דבר, שיפתיע אותך. לפני מספר שבועות חלמתי חלום, ובחלומי אני רואה רב יהודי בעל הדרת פנים שאומר לי: 'אתה יהודי, ואתה צריך לחזור לחיק היהדות'... כאשר החלום עלה בזיכרוני לאחר שהקצתי משנתי, לא ידעתי כיצד עליי להתייחס לכך. לרגע התלבטתי, אך מיד דחיתי את דבר החלום ממני והלאה. 'ממתי אני נוהג להתייחס לחלומות ברצינות?!'. כך אמרתי לעצמי ושכחתי מהעניין. אך כאשר החלום חזר על עצמו מספר פעמים, החל הדבר להטריד את מנוחתי. אינני רגיל שחלומותיי חוזרים על עצמם, בפרט לא חלומות על רבנים יהודיים. וכך, אם קודם לכן עדיין קיננה בלבי האמונה שאין צורך להתייחס לחלומות ברצינות, בפרט אם הם מאיימים להפוך את עולמך, הרי כשהרב הפך כמעט לאורח של קבע בחלומותיי כבר לא יכולתי להתייחס לעובדה הזו בשוויון נפש. הבנתי , שהעסק רציני ואין לי את הפריבילגיה להתנהג כאילו לא אירע דבר. היה ברור לי שעליי לבדוק את שורשיי. פניתי לכמרים הזקנים, ולאחר חקירה ודרישה מייגעים התברר לי , כי אמנם, כפי שכבר היה ידוע לי, הגעתי בגיל ארבע וחצי לבית היתומים הנוצרי, אך נוסף לכך עוד פרט קריטי: הוריי היו יהודים, והם נאלצו למסור אותי לאותו מוסד במהלך השואה.
דברי הרב , שנאמרו אליי בחלום התבררו כנכונים. - אט אט עיכלתי את הגילוי המסעיר , וזמן מה לאחר מכן השגתי טלית תפילין ולמדתי להתפלל כיהודי. אני יודע שהדברים מכניסים אותך להלם, אבל אלו העובדות, ואני חושב לחזור ליהדות, כאשר אלו הם צעדיי הראשונים לקראת צאתי מהכנסייה ופרישתי מתפקידי!". "הכומר סיים את סיפורו המדהים והותיר אותי פעורת פה", המשיכה הנזירה בסיפורה לצבי , שהקשיב בנשימה עצורה, "ובזכות חוש הסקרנות המפותח , שניחנתי בו, כפי שבוודאי כבר הספקת להבין, שאלתי אותו מיד: "אתה יודע מיהו הראביי שהגיע אליך בחלום, האם הוא חי, והיכן הוא מתגורר?". הכומר-היהודי ענה לי: "לא תאמיני. יום אחד ראיתי בטלוויזיה שידור מחג החנוכה, שאותו חוגג העם היהודי, כאשר על המרקע נראתה הדלקת חנוכייה בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש, שמתגורר בברוקלין, בשכונת קראון-הייטס. פתאום הבחנתי בדבר מדהים שהכניס אותי להלם. המצלמה התמקדה בדמותו של הרבי וזיהיתי מיד, שהוא זה שהגיע אליי בחלום!". "רשמתי לעצמי את הפרטים ", המשיכה הנזירה לספר, "וחזרתי לפילדלפיה. יום אחד, כאשר היה בתכניתי להגיע לברוקלין, הרמתי טלפון למשרדו של הראביי בבקשה לקבוע איתו פגישה. נעניתי, שכיום אין אפשרות לקבוע פגישה פרטית, ואם אני מעוניינת אוכל להגיע בכל יום ראשון, כאשר הוא מחלק דולרים לכל הבאים אליו.
החלטתי להגיע לחלוקה. לבשתי בגדים רגילים במקום גלימת הנזירה והגעתי לבית מספר 770 בשדרת איסטרן פארקווי, שם, כך נאמר לי, שוכן מרכזו של הרב ." חיכיתי זמן רב, כשלפניי עומדות בשורה ארוכה נשים רבות ומאחוריי שורה ארוכה עוד יותר. כשהגיע תורי, הושיט הרב דולר ותוך שבריר שנייה מצאתי את עצמי בדרך החוצה. אך אז, באופן בלתי צפוי לחלוטין, נקראתי על ידו בחזרה. הוא הושיט דולר נוסף, באומרו: "זה עבור אירלנד ". באותו רגע חטפתי שוק. 'איך הוא יודע?!' הבנתי , שהדולר הנוסף מיועד לכומר-היהודי מאירלנד, ובהזדמנות הראשונה העברתי לו את הדולר , ששלח לו בהקיץ הראביי שבא אליו בחלום. אני מאמינה , שהדולר חיזק אותו מאוד בדרכו החדשה- ישנה.


http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל