געגועים

געגועי זכרו הד צחוקך שהתנגן כזמר על מיתרי כינור סמוי ברוח.

סתו
שבבים קטנים של אור שמש
נאבקו לפלס דרכם בין העננים
זוהרים באור בלתי צפוי.
שלחו אורם אל עצי המגנוליה בשדרת החוף
ואל הלהבים השבריריים של השרכים
במרפסת ביתי.

האוויר הצטנן
אך פסי האור שבקעו
משמש צהובה, כעין פנינה,
כאילו הוברשו בזהב,
צבעו פס סהר זוהר
על פני הים הפתוח.

רוח נשבה בחוזקה,
נשאה על כנפיה
נהמת הגלים שהתנפצו אל הצוק.
מתק האוויר הצח
לאחר גשם ממושך
בושם האדמה
התרוממות נפש,
המס וחמם כל לב.

נשא מעלי
כאב, דאגה ודאבה ישנים
עד כי חשתי שהם פועמים עם לבי.
געגועי זכרו הד צחוקך
שהתנגן כזמר
על מיתרי כינור סמוי ברוח.
בחלונות נדלקו אורות
בזה אחר זה
ניחנים בסימנים של רוגע.

וכך ירד חסד הלילה
ולחש סחוף רוחות
דומם נחבט ברחיפותיו
כפעימות לב
נחבט ומתגעגע.
.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל