רד עלה עלה ורד

כך כמעט הסתיים הרומן שלי עם ה....


ארורה. סיננתי לעברה בזעם. זו כבר הפעם השלישית היום שהיא מתעללת בי.
היום היה שטוף שמש,השמים כחולים ובהירים זרועים כתמים זהובים, רוח קרירה ומחיה, ומאוד רציתי לצאת לשם, ומהר!
לשאוף מלא ראותי אוויר הרים צלול, ריח הדרים משכר, להביט בכל הירוק והפורח הזה, ופשוט לשיר.
והיא? פשוט סירבה!
אני עומד שם מולה מלא בזעם מבעבע?
אני מביט בה בשנאה יוקדת ומתיז בליל מילים חריפות מאוד בשצף קצף?
שעוד רגע אבעט בה בכל כוחי?
היא בשלה. מסרבת!
מדי פעם טרחה להשמיע צליל מכוער כשל מנוע מקולקל, “רק שתדע שאני כאן ומשתינה עליך".
שמתי לב פתאום שהיא מגושמת. מגושמת מאוד ומכוערת. הצבע החד גוני הזה, המגעיל והמקובע הזה.
ירקתי בתיעוב, כשה-טפווו מהדהד בחלל הבנין ופניתי למדרגות.

וואו, מה אוכל לומר, היה נהדר!
הריח המשכר עורר בי מחדש את חווית הקיום, את תחושת החופש והחיים הטובים. כמו ממטרה השפרצתי חיוכים מקסימים לכל עבר, והסברתי לגברת אחת מבוגרת, כמה שכולם זקוקים לה, “ובשום אופן אל תוותרי". היא הוקסמה כל כולה, ונשבעה שתזכיר אותי בצוואתה.
הרוח נשבה בדיוק כמו שאני אוהב, מלטפת ונעימה, ורצתי לי בקלילות מפזם ומזמזם.

ושוב אני מולה.
קורא לה לשווא . רואה את היום הקסום הזה מקבל גוון אפור.
ניסיתי לאיים, להסביר לה שכדאי לה להגיב, ש.......
היא בסירובה. משמיעה לי שוב קולות מכוערים, ומצפצפת.

הפעם לא התאפקתי ושלחתי לעברה בעיטה הגונה.
הצליל החוזר היה קסום. כזה בום עמום! אז שילחתי בה אחת נוספת + מילה מגונה.
הכלבה? בשלה. אין!

זה נגמר בינינו קראתי בכעס לעברה. לא אביט לעברך יותר.
לא אחכה לך,
לא אקרא לך,
ולעולם יותר לא נהיה ביחד.
וכך יצאתי ונכנסתי, מתעלם ממנה לחלוטין. והחיים שוב הפכו יפים!


יום אחד שוחחתי בעליצות עם חבר לעבודה בפון, ובלי לשים לב הבטתי לכיוונה. היא עמדה שם, מוכנה, מחכה לי ומזמינה.
לא!!! צרחתי והבהלתי למוות את חברי על הקו!
לא! ולא! לא עוד!

דלתה נפתחה בפתאומיות, ומתוכה יצא אדם לבוש סרבל ובידו ארגז כלים מאובק.

"שלום לך אדוני, בדיוק סיימנו לתקן את המעלית, והיא שוב זמינה, מצטערים על חוסר הנוחות, נסיעה בטוחה ונעימה".



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל