למה הסרט 'אקסודוס- אלים ומלכים' כל כך מפוספס?

רידלי סקוט מסוגל ליותר. סרטו החדש המגולל את סיפור יציאת מצרים לא מממש את היכולות של הבמאי שראינו לפני 14 שנה בסרט ההוא, גלדיאטור. כנראה מרוב המאמץ של סקוט לעשות עיבוד חופשי למקור, הוא מפספס פוטנציאל דרמטי פעם אחרי פעם, מה שגורם לסרט להיות פשוט על... כלום.

כשבאים לצפות בסרט שנעשה על בסיס סיפור תנ"כי, עולות מיד ההשוואות למקור. מעולם לא הייתי בסרט שהצופים לא התאכזבו בסופו, ואמרו "אח, הוא שינה את כל הסיפור".
הדרישה הזו מבמאי להיצמד למקור איננה נכונה. אני לא מכיר במאי שחתום על חוזה עם אלוקים, או שכיר של התנ"ך. כל הרעיון של אינטרפטציה הוא פרשנות. במאי, מעצם היותו אדם, בעל אמונות, השקפות ודעות משלו, רשאי לעצב את הסיפור המוכר הזה בגרסתו האישית.

הסרט 'אקסודוס- אלים ומלכים' שונה מאוד מהמקור, מעצב (או מסלף, אם תרצו) גרסה אחרת לגמרי של סיפור יציאת מצרים בספר שמות. עם זה אין לי בעיה. אבל העולם הפנימי שבנה רידלי סקוט מבולבל ומפוספס, עד כדי שעולה השאלה מה היה רע בסיפור המקורי? הרי הוא כתוב ממש טוב.

מעמד הסנה- נפילה ראשונה

הדבר הראשון ששים אליו לב, הוא תיאור העולם שבו מתרחש הסרט. כשקורים דברים- הם קורים בגדול. מצרים באמת נראית כמו אימפריה. עשרת המכות, באמת מרגישות כואבות. ובמיוחד מכת בכורות המפורטת, שכוללת כמה סצנות קשות לצפייה. רק חבל שהרחמנות היחידה בסרט, היא על המצרים, בהעדר סימפטיה אמתית לבני ישראל. אין ספק שהאפקטים עושים את העבודה, והם טובים יותר מכל סרט על יציאת מצרים שראינו עד היום, אבל לא על אפקטים בלבד נשען סרט, אלא קודם כל על הסיפור.

כריסטיאן בייל (באטמן) הוא מוזס (בלשון המצרים), או משה (בלשון העברים), נסיך מצרים שאינו מאמין באמונות טפלות. האמת שהוא לא מאמין בכלל, אתאיסט.
אחרי שמתגלה הסוד שהנסיך בעצם עברי, מוזס נהפך למשה, והוא מגורש למדבר, בסיקוונס מצויין דווקא, שמדגיש את הייסורים והקושי בנדודים הללו.
סיפור יציאת מצרים, בכל גרסה שלא תהיה, מקבל את אותה תפנית- מעמד הסנה, שבו האלוקים מתגלה למשה, בוחר בו כשליח ומכאן הדרך לגאולה סלולה. הסרט, החל מ'מעמד הסנה' אם אפשר לקרוא לו כך, דווקא מתחיל במגמת ירידה.

ב'מעמד הסנה' אליבא דרידלי סקוט, לאחר שמשה מתעלף עקב מפולת סלעים, הוא מתעורר והוא מגלה שנקלע למצב שהוא שקוע כמעט כולו בבוץ, בלי יכולת להשתרר. מולו הוא רואה סנה שאיננו אוכל, וילד במבטא בריטי, משחק חמש, או שבע אבנים ואומר לו- "אני צריך מצביא". לא אני אלוקי אביך, לא שמעתי את צעקת בני ישראל, לא איזו הבטחה כלשהי. "אני צריך מצביא".
נקודת המפנה הזאת, היא החשובה בסיפור. הרי מכאן יוצאים לדרך. ומעמד מוזר וסוריאליסטי גורם לסרט להתחיל לקרוס. לא רק בגלל שהילד-דמות אלוקים, שנראה ילד שמנת מלונדון, כל כך פתטי, עד שאתה חושב שהוא עומד עוד רגע לצרוח על משה "אתה לא מחליט עליי!", לא רק בגלל שאמירה של האלוקים למשה "אני צריך מצביא" היא כל כך הזויה, אלא כי מכאן התסריט שומט את הקרקע מתחת לרגליים של עצמו.
לא לחינם הסיפור המקראי השקיע בנקודת המפנה הזו כל כך. הדיאלוג המקראי בין משה לאלוקים מורכב מאוד, ומומלץ לקרוא בספר שמות עד כמה. על פי המקור, משה מתקשה לקבל עליו את המשימה, כי מה לעשות, הוא קצת מפקפק וקצת מפחד, בנוסף, יש לו עוד המון שאלות, בכל זאת, פעם ראשונה שהוא פוגש את אלוקי אברהם, יצחק ויעקב.

כל דרמה אפשרית מתפספסת

בני ישראל- סקוט לא מעז להראות לנו את הטרגדיה האמתית של בני ישראל- השלכת הזכרים ליאור. הוא לא מנמק מה מפריע למצרים כל כך בעברים, חוץ מזה שהם תורמים המון לבנייה של מצרים, ושהם פשוט סתם עבדים. לא מובן לי מה הבריח את רידלי סקוט מהסיבה המקראית- הפחד מהתרבותם, ובכך שיום אחד הם יקומו על האימפריה. סקוט לא מוכן לרדת כמעט לעם, ולא גורם לנו שום הזדהות. מבחינת הצופה שבני ישראל ימשיכו להיות עבדים. זה לא נעים, אבל לא כל כך נורא.

ציפורה- נגיד שאני מוכן לקבל שתי סצנות בלבד של מבטים של ציפורה כדי להאמין שהם אוהבים בטירוף והם יתחתנו, אבל היחסים ביניהם לא מובנים. הנקודה ההתחלתית היא שמשה אתאיסט, והיא מאמינה (מזכיר מאוד קונפליקט מוכר מהיום אצל זוגות מעורבים). אבל אחרי שמשה חווה התגלות לא מרשימה, הם מתהפכים. ציפורה לא מאמינה, והוא דווקא נהפך לחסיד. ההיפוך הזה קיצוני מידי, ולא נראה הגיוני. דווקא הסצנה שבה משה נפרד ממשפחתו טובה דרמטית, אבל שוב- היא לא מתפתחת עד הסצנה כמעט אחרונה של הסרט (עד אז אנחנו לגמרי שוכחים ממנה), והנה לנו עוד פספוס דרמטי.

רעמסס- הדרמה שעבדה כל כך טוב ב'נסיך מצרים', וקרעה שם ליבו של משה, לא מופיעה כאן בכלל. זה נראה שזה יגיע, אחרי הסיקוונס הראשון שמדגיש לנו את היחסים בין האחים. אבל משם והלאה אין כמעט מגע ישיר ועקיף של משה ורעמסס. אין נגיעה להיותם אחים ולעברם המשותף. דווקא הדמות של רעמסס בעיניי (ג'ואל אדגרטון), הרבה יותר עובדת מהדמות של משה. היא גם קומית מעט, וגם מפותחת באופן יחסי למשה.

מתח בין משה לעם ישראל- בהתחלה נראה טוב, כאשר מוזס פוגש את 'נון' (בן קינגסלי), נדמה שהולכת להיפתח כאן דרמה. אבל גם עליה רידלי סקוט מוותר בשלב יחסית מוקדם. ומהרגע הזה כבר אין משמעות לדמות 'נון' שממשיכה להיות מיותרת עד הסוף. נראה שרידלי סקוט כל כך נזהר מעימותים, עד שאפילו דילג על הדרמה הכל כך מזמינה של חטא העגל. דווקא שם, כסוג של סגירת מעגל, יכל משה להבחן ביחס שלו כלפי העם הסורר, ולאלוקים.

אלוקים, מה למען השם אתה רוצה ממשה?

הבעיה התסריטאית המשמעותית השנייה בסרט היא למה אלוקים בוחר דווקא במשה?
אם הוא רוצה מצביא, כפי שאומר לו במעמד הסנה, הרי שבשלב מסוים מתברר שאין זה כך. זאת לא הדרך, אומר לו אלוקים. אם הוא רוצה מנהיג, אין שום ביטוי למנהיגותו של משה מול רעמסס. משה לא עומד בגאון מול רעמסס בדרישה הנצחית "שלח את עמי!", זה קורה בצורה מהוססת, בחדרי חדרים. בפחדנות. גם בעשרת המכות אין ביטוי לשליח הזה, שלא מבין את מעשיו של אלוקים, ובעצם פסיבי לגמרי. הוא גם לא צדיק מאוד, ואין שום הוכחה למוסריות יתרה, משה מתברר כמנהיג ושליח בשקל, ואינני מבין מה הצורך בו דווקא. מה הוא מועיל יותר מיהושע, למשל?

בסרט 'המבול' הוצג נח כקנאי דתי, שמתעמת עם אלוקיו. גם ב'אקסודוס', יש את המוטיב הזה, אך שתי העמדות, של אלוקים ושל משה, אינן ברורות. משה רוצה להבין את אלוקים אך אינו יכול, זה בסדר, אבל אם כך, למה הוא מאמין לו? בגלל שהוא עושה מופתים? האמונה של משה באלוקים לא מבוססת על משהו חזק יותר, ולכן גם אנחנו הצופים לא מאמינים לה. במיוחד אחרי שרואים את הילד המגוחך.

אלוקים מנסה להעביר למשה מסר והוא גם כן לא מובן. האם הוא רוצה שמשה ימסור את נפשו על העם וירגיש שהוא חלק ממנו? האם הוא רוצה שמשה יאמין בו? האמירה של האלוקים מבולבלת, ממש כמו גחמה מסוימת של ילד קטן (ובריטי), שלא מגיע לנקודה. עזוב אותך, דבר ת'כלס.

****

בסוף הסרט אלוקים אומר משהו בסגנון- "מנהיגים תמיד יפשלו, אבל", והוא מצביע על לוחות הברית- "זה יישאר לנצח". נותרנו עם סימן שאלה. למה הוא מתכוון? האמירה הזאת לא מסתמכת על שום דבר בסרט. הרי אין כאן באמת תורה שבכתב, ואין כאן פאשלות של מנהיג, מכיוון שלא היה בסרט שום מנהיג ושום תורה.
עושה רושם שרידלי סקוט לא הצליח להעמיק בסרט. בכל פעם הוא מתחיל לגעת בפוטנציאל, ואז מפסיק. מתחיל ומפסיק. אי אפשר ליצור הזדהות עם דמויות בסרט, אם הבמאי עצמו לא מזדהה, וגם לא נותן לנו את האפשרות הזן. אולי זה קשור לשם של הסרט- 'אלים ומלכים'. לא תרגישו שיש כאן באמת אלים, ולא מלכים. יש כאן בלגן גדול, אולי ניסיון כושל של רידלי סקוט ליצור פירמידה בדמותו. בואו לא נהיה העבדים שבונים אותה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל