העולם הפנימי

איך הופכים את התוהו ובוהו המציק הזה, שכיום אנחנו קוראים לו "חיי היום יום שלנו", לבועה מפתחת, מלאת שלווה, הגנה והשראה?

חשיבות

זו התשתית שכל אחד חייב לבנות לעצמו, עכשיו, צעד אחרי צעד, בקצב טבעי ולא לחוץ, ובצורה מעשית.

זה הבסיס היסודי והחשוב, ממנו קל יותר להמשיך לרפא את מה שנשאר לרפא בעצמנו, לשחרר סופית את כל מה שעושה לנו לא טוב, להתחבר יותר ויותר לכוחות ולחוכמות הפנימיות שבנו, ולפתח את עצמנו ללא הרף, לכיווני חיים חדשים, נעימים ורעננים.

בלא שקט יחסי, בלי שלווה מספקת לאורך היום (גם אם לפעמים יהיו דברים שיגרמו לנו קצת להתעצבן או להיות עצובים) - לא נוכל לעשות יותר מידי דברים שיהיו בעלי השפעות ארוכות טווח.

בלי שגרת יום שאפשר להתמודד איתה עם שמירה על מצב רוח טוב,
בלי X זמן ביום, בו נוכל להיות עצמנו, לפרוק לחצים ולהיטען בשלווה, בלי להרגיש רע עם זה או במגננה – לא נוכל ליצור את ההשפעות הללו שאנחנו מחפשים. השפעות שנטמעות בתוכנו והופכות אותנו לאדם חדש, ומשנות כתוצאה מזה את כל העולם סביבנו.

עקרונות

כמו שכבר אמרתי, אני לא מכיר אתכם, את מה שעברתם בחיים, ומה בדיוק קורה אצלכם כיום, אבל אני אתאר איך זה אמור להרגיש בהשקפה שלי, ואלו כלים אפשריים להגיע לשם, וכמובן שכל אחד יוצר לעצמו את צורה ההתמודדות האישית שלו, שעוד תשתנה עם חילופי הזמנים.

לא משנה בני כמה אנחנו, ואיך אנחנו מעבירים את היום יום שלנו -- תמיד יש את העולם הפנימי שבתוכנו, את הבית/חדר הממשי אליו אנחנו חוזרים בסיום היום, ואת העולם שבחוץ.

בהתאמה, אנחנו צריכים להגיע למצב ש -

1. אנחנו מפתחים את העולם הפנימי שלנו, ומחשיבים אותו יותר מהעולם שבחוץ (אין הכוונה להימנע או להזניח את העולם שבחוץ. פרטים בהמשך).

2. אנחנו נהנים בכל יום מזמן איכות מסוים בבית הממשי.

3. אנחנו מתאימים את השגרה שבעולם, שבחוץ כך שיהיה נעים ותומך עבורנו, או לפחות, "לא כל כך מציק".

בחלק זה, נדון בפיתוח העולם הפנימי והכרה בחשיבותו על פני העולם שבחוץ.


העולם הפנימי

העולם הפנימי הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים.
הוא זה שעוזר ליהנות ממה שיש במאה אחוז, ובלי להרגיש פספוס.
הוא זה שעוזר למשוך לחיינו דברים שישפרו וישדרגו את ה"מה שיש" הזה, יותר ויותר.
הוא זה שרק משתבח לאורך זמן והתנסויות.
הוא זה שמביא לנו את כל היכולות המיוחדות שבתוכנו לכדי מימוש בפועל, ועל ידי כך משנה גם את כל העולם החיצוני שסביבנו, ואת הדרך בה אנחנו מנווטים בו.

העולם הפנימי הוא כמו הבית המיוחד שלנו, עם אינסוף חדרים בפוטנציאל.

הוא צריך להיות נקי ומסודר, מהלכלוך שלנו ולכלוך של אחרים.

צריך להקצות חדרים מסוימים לתחומים מיוחדים אותם אנחנו אוהבים,
ולדאוג שיהיו תמיד חדרים נגישים בהיכון, לתחומים חדשים שעשויים לצוץ.

הוא צריך להיות מטופח. מידי פעם צריך לשטוף כלים ולעשות כביסה, ולשטוף את הבית.

הוא צריך להיות משודרג מעת לעת, ולתקן בו דברים שהתבלו או התקלקלו.

צריך מידי פעם לשים בו דברים חדשים, לזרוק דברים שכבר לא עובדים, ולא לאכסן דברים שהם של מישהו אחר.

הוא צריך להיות מאוורר לרוח חיצונית מהעולם, אך מאובטח ולא פרוץ.

הוא צריך להיות חמים ונעים כשיותר מידי קר, וקריר ומרגיע כשהחום עולה.

הוא צריך להיות עם מקור מים זורמים, ומזון מתחדש, ואמצעים כיפים איתם אנחנו מבלים את שעות הפנאי.

הוא צריך להיות מסוג המקום שאפשר לארח בו, בזמנים ובדרכים שמתאימים לנו.

צריכה להיות שם מוזיקה ו/או פוסטרים/ציורים או כלים יצירתיים אחרים שמשרים עלינו השראה ושחרור לחצים. כלים שעוזרים לנו לבטא את מי שאנחנו כרגע.

צריכים לחיות שם הילדים הפנימיים (שהם אנחנו), שמשחקים ומשתעשעים בחופשיות, וגם ההורים האוהבים והאחראיים (שגם הם אנחנו), אשר משגיחים שלמרות ההשתוללות והפורקן, לא יקרו דברים עם השלכות קשות. הם יודעים להנחיל משמעת וסדר, אבל בדרך בריאה ומקדמת, ובלי לחנוק את הזרימה החופשית הטבעית. הם דואגים לעבוד כדי לפרנס את הבית במידה שיוכל להחזיק את עצמו.

ההרגשה בתוכו היא של אהבה וחיבוק אינסופיים, ללא קשר לכמה סוער בחוץ.
אף אחד בתוכו לא שופט אף אחד, ואף אחד לא כועס על אף אחד. אף אחד לא שובר את הכלים, גם במצבים קשים, גם כשטועים.

הוא צריך להיות ה-בית האידיאלי שיש לנו בתוך עצמנו, גם אם אין קשר בינו לבין הבית שהיה לנו/יש לנו.

יש לזכור שזהו תיאור אידיאלי, אשר ניתן למימוש מעשי בתוכנו, ושהבית האמיתי נועד מראש לא להיות מושלם, בין אם בצורה מתונה או קיצונית. ויש תכלית מעולה לבעייתיות המיוחדת שבו – היא מאפשרת לנו להתפתח בצורות מיוחדות, על ידי ההתמודדות איתו. היא אחת הדרכים שבה המשחק נותן לנו "בעיטה בתחת" באמצעות קשיים ומגבלות, לצאת אל העולם, ולהיכנס אל תוך עצמנו, ולפתור צעד אחר צעד את השלב, ולממש יותר את מי שאנחנו באמת.

ביטוי מעשי

עכשיו. ננסה קצת להפוך את המטאפורה הזו לכללים מעשיים (ושוב פעם - כל אחד מגבש לעצמו בעצמו, את הדרך האישית שלו) --

תמיד תמיד צריך להתמקד בלהיות נקיים משליליות – של עצמנו ושל אחרים. לא לדבר רע על עצמנו, או אחרים, גם כאלו שממש מפריעים לנו בהתנהגותם. לא להידבק להתנהגויות שליליות של אחרים, כי סוחפת אותנו רוח שטות, או כי אנחנו רוצים למצוא חן בעיניהם.

אם אין ברירה, אז לשחק אותה שאנחנו בקטע, אבל להכיר בלב שמדובר במשהו שלא מוצא חן בעיניו. הלב שלכם יודע מה זה שלילי ומה זה לא. הוא יודע מה גורם לו להרגיש חוסר הרמוניה או נכרך בלי ברירה אחרי אחרים.

לדעת להפיג כעסים, מתחים או עצבות שעולים בנו בצורה שלא הורסת כלום – מוזיקה, דיבור מצחיק, סרטים, ספרים ועוד. להימנע כמה שאפשר מחדשות מעוררות כעסים או פחדים, מפוסטים מעוררי פרובוקציה בפייסבוק או באתרי החדשות. להימנע מדברים שגורמים לנו להרגיש רע עם איך שאנחנו נראים, או הניסיון החברתי שלנו, או הסטטוס הכלכלי שלנו.

אנחנו מלמדים את עצמנו להפסיק בהדרגה לייחס חשיבות למה שאחרים אומרים או מתייחסים כלפינו – זה אתגר לא פשוט. ככל שנחזק בכלליות את העולם הפנימי שלנו, וניתן גב לעצמנו, להביע את עצמנו, להרגיש טוב עם עצמנו ואיך שאנחנו מתנהגים ולא משנה מה – זה יהיה קל יותר ויותר.

עניין מיוחד כאן הוא הדברים שעברנו.

אנחנו עוברים לעיתים דברים לא פשוטים בעולם הזה. אונס, והתעללות רבת שנים, והשפלה, בידוד חברתי ומה לא. צריך להתאבל כמה שצריך. להוציא את העצב בלי למהר. אך תמיד לזכור, לבסוף יגיע הזמן בו נצטרך לקבל את מה שקרה, ולהמשיך הלאה. נצטרך לבחור בהתפתחות ובחיים. הכי חשוב לנו הוא רגע העכשיו. ומה שהיה, צריך להשאיר בעבר, ולא לקחת איתנו, כדי שנוכל ליצור הווה טוב יותר.

כלל האצבע הוא די ברור להכרה בפועל – ברגע שאני מרגיש שאני יוצא מהשלווה שלי, בין אם כלפי עצמי, ובין אם כלפי מישהו אחר, אני מברר מה בדיוק הגורם, מחליט שאני מבטל את החיבור שלי אליו, ונמנע ממנו בעתיד, או מצורת ההתנהגות שלי לאחר חשיפה אליו.
אין אף פעם מאה אחוז, והכל עושים בהדרגה.
יש הרבה שליליות שמסתובבת באוויר בעולם ובמדיה, או נזרקת עלינו מאנשים אחרים. אנחנו יכולים לבחור שזה לא ידבק, על ידי התמקדות בחשיבות של עצמנו, ומה אנחנו מרגישים כלפי עצמנו וסיטואציות חיצוניות, ומה שנדבק, אנחנו יכולים לבחור לשחרר ולנקז בזמן מאוחר יותר, או כאשר נגיע לביתנו הממשי, לשעות הפורקן והטעינה.

דינמיקות רצויות

צריך לעסוק כמה שיותר בדברים שמעניינים אותנו ודברים שאנחנו טובים בהם (זה לא תמיד אותו הדבר). בין אם זה דרך קריאה, או סרטונים, או אתרים ייעודיים, או אנשים נוספים שחולקים את תחומי העניין. כשמשהו מעניין אותנו, או אנחנו טובים בו, זה סימן מהחיים שיש בו מתנות נסתרות שנפתחות בתוכנו בזמן שאנחנו עוסקים בו – גם אם אנחנו לא מבינים באותו הרגע מה בדיוק קורה.

לפנות מקום ולתת הזדמנות להתעניין בדברים חדשים שבמקרה נתקלנו בהם או מסקרנים אותנו.

להתחיל לאט לאט לשאול ולהבין בתוך עצמנו, מה אנחנו באמת חושבים על נושאים מסוימים. איך אנחנו רואים את העולם. מה הפילוסופיה המיוחדת שלנו. להתחיל לגבש אותה יותר ויותר, ולחבר אותה לכל מיני אירועים שקורים. לא לחשוש להתאים או לזנוח דברים בפילוסופיה הזו לאחר שעברנו התנסויות דומות.

מידי פעם צריך לנקות ולהתחדש. זה אומר גם לנקות ולחדש את הסביבה הממשית שלנו (בית, חדר, בגדים, נעליים, ציוד שאנחנו משתמשים בו ועוד) – זה משליך מאוד על העולם הפנימי, כי הסביבה הזו היא סוג של הקרנה סמלית של העולם הפנימי שלנו. לא לחשוש לזרוק דברים ישנים (שבאופן סמלי מרגילים אותנו לזרוק התנהגויות ואמונות שאנחנו מרגישים שלא עושות לנו טוב בטווח הקצר או הארוך).

למצוא זמן איכות לפחות פעם בשבוע, להיות עם עצמנו בסביבה של טבע או סביבה כיפית בבית. להרגיש איך הטבע מתחבר אל העולם הפנימי שלנו ומטהר אותנו. לוקח מאיתנו את כל המתחים והדאגות, את כל הכאבים של העבר. מאשר לנו בלא מילים שהכל בסדר וכמו שהוא צריך להיות. מחדש בנו רוח חדשה רעננה, מלאת חזון והשראה.

למצוא הזדמנויות לפתח את עצמנו – בין אם בנושאים שמעניינים אותנו / אנחנו טובים בהם, ובין אם בהתנהגויות עם אנשים אחרים, בדברים שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להתאמן בהם בכדי להתחזק.

לדעת להיפטר מדברים שכבר לא משרתים אותנו – הדרמה, הזיכרונות הטראומטיים של העבר. כל אחד יכול ליצור טקס סמלי מהאינטואיציה - כל דבר שכזה כולל דימיון חופשי, הצהרה בלב או בקול, והתמקדות בהרגשה שהדימיון וההצהרה מפעילים. לנשום עמוק ולשחרר.

לא לאכסן בתוכנו דברים של מישהו אחר – אמונות שלו, קשיים שלו, הדרך שבה הוא מתמודד עם דברים, רגשות מצפון כתוצאה ממנו וכדומה. זו זכותנו המלאה והמוסרית להתעסק באופן רגשי רק בעניינים שלנו, וכמובן שישנם יוצאי דופן כמו משפחה וחברים טובים, אבל תמיד צריך לדעת לשים את הגבול – כשמשהו חודר אלייך וגורם לך להרגיש כבד ורע, זה כבר מצריך אחר כך שחרור ממוקד ומאמץ.
עדיף תמיד לחסום את הדברים כשהם עוד בדרך להכביד עלינו, שני צעדים לפני.

צריך למצוא את הדרך לחבר בין העולם הפנימי לחיצוני – בין אם בפעילויות חברתיות, גם אם מדובר בחבר אמת אחד או שניים. בין אם בספורט, או הליכה בטבע, או חוגים, או לימודים, או אירועי תרבות כמו הופעות. אסור לעולם להזניח את הקשר אל העולם החיצון. המטרה היא לא הסתגרות. המטרה היא ללמוד איך חיים בעולם החיצון, מבלי לאבד אפילו "מילימטר" ממי שאנחנו, או להצטרך להסתיר או לשנות את זה בשביל מישהו אחר (פרט למקרים דיפלומטיים שיהיו כלפי חוץ בלבד, מסוג של "אל תהיה צודק. תהיה חכם" וכאן האינטואיציה והניסיון/טעייה מדריכים, מתי כן ומתי לא, ואיך בדיוק).

כשאנחנו מרגישים בודדים או מדוכדכים או עצובים, לסגל את השיטות שמוציאות אותנו מזה, או שלפחות עוזרות לזה להתפרק בדרך בריאה. מוזיקה ויצירה כתובה (לא חייבים להיות משוררים בשביל לכתוב את אשר על ליבנו. לעיתים זה מאוד מטהר לכתוב דברים ובזמן שמרגיש נכון למחוק ולהרגיש איך זה נמחק גם מהלב והמחשבות). גם ספורט או משחקים, או פעילות משותפת קלילה עם חברים טוב, עשויים לחמם בחזרה את הלב הקר.

כשאנחנו מרגישים בלחץ או מעורערים או מיואשים, או לאחר איזשהו אירוע עכשווי שמערער אותנו, לסגל את השיטות שמוציאות אותנו מזה. להתאוורר בים, או לקרוא ספר, או לראות סרט, או שוב פעם שיתוף עם חבר קשוב, עשויים להחזיר את הקרירות והרעננות חזרה.
להשתדל לא לנתח דברים מתוך הראש. אלו זמנים שבהם הראש עובד בצורה שחוזרת על עצמה ולעולם לא מגיעים לפיתרון. הפיתרון האמיתי הוא לתת לזה לעבור מעצמו, לשחרר את הרגשות ולהביע אותם במלואם, ולעבור הלאה. רק לאחר שחוזרים למצב רגוע מאוזן, אפשר להפיק לקחים ממה שקרה. בזמנים כאלו עדיף שלא להיכנס לסיטואציות רגישות עם אחרים. לא להחליט החלטות דרמטיות או כספיות. "לא לעשות תנועות חדות" ככל האפשר.

כללי אצבע לסיכום

לא מזהמים מיוזמתנו את העולם הפנימי שלנו - לא אומרים/מקלידים יותר שום דבר שלילי על עצמנו, לא בצחוק, ולא כי כולם רגילים, ולא כי ככה אנחנו רגילים.
לאחר מכן מתאמנים בלא לחשוב דברים שליליים, ולבסוף יגיע גם המצב שלא נרגיש דברים שכאלו. זה לא באמת אחד אחרי השני, אנחנו עובדים על הדברים הללו במקביל כל הזמן. זהו כמו סדר עולה מן הקל (לא להגיד/לכתוב) אל היותר קשה (לא להרגיש את הדברים הללו).

מטהרים את עצמנו משליליות של אחרים. יהיו כאלו שיגידו את הדברים הכי מעצבנים, כאילו בכוונה נגעו בנקודות הכי רגישות אצלכם (זה לא באמת במקרה, זה הכל אימון חכם של החיים), גם כשזה לא קשור אליכם – בנושאים של דת או פוליטיקה או חוסר לב כלפי אנשים אחרים ובעלי חיים – תנו לזה להיות, אל תקללו אפילו בלב.

הבינו שככל שאתם תהיו חזקים יותר, הגישה הרעיונית שלכם משפיעה יותר על כולם בהקרנה אל הרשת בה כולם מחוברים, ולפתוח בריב או חילופי דברים מדומיינים רק מבזבז את האנרגיה שלנו, ופוגם ביכולתנו להשפיע באמת. זו לא סיסמה – בשביל לשנות את העולם, עדיף להתרכז בעצמנו – בחיזוק עצמי ובשינוי עצמי, ואתם עוד תראו איך מה שאתם רואים בעולם משתנה בהתאם.

גם באנשים מבוגרים יש ילדים עצובים שטועים בהתנהלותם, רק שבגלל שהם זמן רב בצורה כזו. מכסים על כך בעוקצנות, ואגרסיביות ומילים פוגעניות ומנסים לגרום לאחרים לחשוב שזה כל מה שיש, ושהם צעירים מידי בשביל להבין – תנו להם להיות. החיים מלמדים כל אחד, בקצב שלו, איך להיות הוויה אוהבת ומאפשרת.

השתדלו להתרחק משליליות מעוררת פרובוקציות שכזו, גם האנשים החזקים ביותר, עדיף שלא יסכנו עצמם בנפילה למלכודות הללו.
אנחנו לא צריכים את הדרמה הזו בחיים שלנו. אנחנו רוצים אושר ושלווה, וכל מי שעשוי לסכן את זה – שישחק את המשחקים שלו עם עצמו ואנשים כמוהו. אנחנו פשוט מתרחקים ומחייכים ועדיף שמראש לא נתקרב למקומות ואנשים כאלה.

לעולם לא שופטים את עצמנו על שום דבר שעשינו או חשבנו או אמרנו. אנחנו נותנים לעצמנו גב על כל פעולה שקרתה – עבור עצמנו, אנחנו תמיד בסדר, גם כשאנחנו חלשים, או עושים דברים שאנחנו לא גאים בהם.

מוצאים בכל יום את העניין והתעסוקה מעוררת החיים. זו אשר מזינה אותנו בהרגשה טובה, מרגשת ומפעילה. כשמנסים להשיג את זה ייתכן שיעלו דברים שיפריעו לכך -- ככה יודעים מהם הדברים שכדאי להתמקד בהם בכדי להשיג האצה בהתפתחות הפנימית. כל דבר שכזה מנתחים אותו על פי האינטואיציה, ומשתמשים בכל כלי אפשרי בשביל לנטרל אותו -- בלי לשפוט את עצמנו -- אם יש אנשים מסוימים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו - לחתוך ומייד.

לסיום

יהיו זמנים בהם נרגיש ששום דבר לא השתנה, ושהכל תמיד אותו הדבר – תמיד תמיד לזכור שמדובר בהרגשה זמנית. להבין את זה כמו סוג של אשליה חכמה שבוחנת אותנו, האם נמשיך לתת גב לעצמנו ועד כמה.
סוג של מכון כושר לתמיכה עצמית. בתוכנו יש ילדים (החלק בעל שמחת החיים, השואף חופש וחוסר גבולות בהנאה מהחיים) והורים (החלק המגן, ששומר על עצמנו שלא להיפגע) – בחיינו אנחנו מפתחים עוד ועוד את הצד ההורי, המנחם, המחבק, המרגיע בזמנים קשים.

לדעת להסתכל על עצמנו מתוך החלקים החדשים הללו שנפתח ביחד ולחוד.
אנחנו מחנכים את עצמנו להפסיק להיות תלויים הן בזרים, והן באנשים קרובים. להיות רכים עם עצמנו גם ברגעים של כישלון או חולשה - הדברים הללו קורים בקצב טבעי ובזמן הנכון. לעיתים ההורה בתוכנו ירגיש מאוד רחוק, כאילו בקושי אנחנו שומעים אותו, והדברים שהוא אומר בקושי מנחמים – זה בסדר. ככה זה מתחיל. תנו לזה להיות. החזיקו מעמד. מיום ליום קולו ישמע ברור ונוגע יותר ויותר בלב, עד ששום דבר נוגד לא יוכל לכסות על עוצמתו.

אז כמו הורים הכי טובים של עצמנו, כמו אחים טובים, להביט אל החלקים המפוחדים יותר של עצמנו ולחבק אותם - בדימיון, בדיבור פנימי חיובי, להרגיע אותם, להתעלות על הכאב ביצירת חלק בוגר בתוכנו שידע ללוות אותם יד ביד עד לבשלות – הזמן בו הילד ירגיש מספיק בטוח כדי להחליט – אני נפלא כמו שאני, אני משחרר את עצמי לחופשי מכל החוקים והמגבלות והשטויות החיצוניות שצברתי שלא עושות לי טוב, אני עושה חיים ויודע שאני תמיד מוגן על ידי העצמי הבוגר יותר שהולך עימי יד ביד. מכל מיליארדי האנשים בעולם, הוא אוהב הכי הכי אותי, וממיליארדי האנשים בעולם, אני הכי הכי מחשיב את דעתו.
הוא אף פעם לא ישפוט אותי או יכעס עליי, הוא תמיד ינחם ויתמוך, תמיד יתן לי את כל הכוחות שאני צריך. אני תמיד אהיה שם בשביל עצמי וכשזה קורה – כל העולם, פנימי וחיצוני, יפתח עבורי, ויתגמל אותי באינסוף הזדמנויות לאושר, הנאה, שמחה ופורקן.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל