אני מאשים את ישיבת מרכז הרב

אני מאשים את ישיבת מרכז הרב על שממנה באה הרעה. מקירבה יצאו חניכים, רכובים על אתוס ההתיישבות מטרום מדינה, לגרור, בתיחכום פוליטי, תנועת שיחרור לאומית - שלא הייתה צודקת כמוה – לתנועת כיבוש אפארטהיידית בתהליך

אני מאשים את ישיבת מרכז הרב

אני מאשים את ישיבת מרכז הרב
צבי י' כסה

אני מאשים את ישיבת מרכז הרב על שממנה באה הרעה. מקירבה יצאו חניכים, רכובים על אתוס ההתיישבות מטרום מדינה, לגרור, בתיחכום פוליטי, תנועת שיחרור לאומית - שלא הייתה צודקת כמוה – לתנועת כיבוש אפארטהיידית בתהליך.

איזו מדינה של יהודים

אברהם מלמד שהיה ח"כ מהמפד"ל טרום - מוטציית "גוש אמונים", סיפר על רב הישיבה בוילנה ששמע שהוא ציוני: "אברה'מל אתה ציוני?" – "כן". "אתה רוצה מדינה ליהודים?" – "כן, מאד". "תגיד אברהמ'ל, מדינה צריכה להילחם, לשפוך דם, לשלוט? צריכה צבא לכבוש ולדכא? צריכה לרמות ולשקר למדינות ולאזרחיה? צריכה להפלות מיעוטים? להטיל מיסים כבדים לממן משוגות? וכל אלה וכיוצא באלה כמו כל מדינה. אז איפה ואיך יהיו היהודים, מה ייחודינו מאחרים?" ואברהם ענה: "המדינה שלנו לא תהיה ככל המדינות". אמר!
מרכז הרב על תלמידיו
תלמידי מרכז הרב חיסלו באידיאולוגיה ובמעשה את תקוותיו של מלמד. בגללם הרב צדק. ההתנחלות מייצגת את הכיעור האנושי המזומן לכל מדינה ללא גבולות, השולטת בעם חסר זכויות. ונתיבותיה שקרים וזיופים וקריצות עין חוצה ופנימה, והתעללות בשלולי הזכויות. ואלה מביאים להתנתקות מהערכים הנישגבים של הציוויליזציה העברית שיסודם בדברי האל לאברהם: "וניברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב',ג'). על הבגידה הזאת ייסוב המאמר הזה.

שתי ציוויליזציות- רטיקולרית מול אוניברסלית

שתי ציוויליזציות עבריות יצאו לדרך: האחת משל רבי עקיבא שאמר "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"; השנייה של הלל הזקן שפסק: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו כל התורה".
אלה שתי ציוויליזציות – האחת מוליכה אל הפרטיקולרי הלאומי הסגור הוירטואלי; השנייה אל האוניברסאלי האנושי הפתוח. מול אהבת העם של עקיבא מתייצב בן עזאי: "זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה", האוניברסאלי. וכמותו הלל הזקן. כאן ההבדל בין אמת לשקר. באהבה כציווי חברתי אין אמת. מי יידע מה זאת אהבה? בלא תעשה לחברך את ששנוא עליך יש אמת כי כל אחד יודע מה שנוא עליו. זה ההבדל בין וירטואליות לבין אמת חיים. בן עזאי נאמן ל"בצלם אלוהים ברא אותו...". והלל הזקן (הרבה לפני קאנט) לצדק: שני העיקרים הנישגבים של העבריות.

אהבה פסולה לעתים

מרכז הרב בחר ב"אהבתָ..." של עקיבא כאייקון הלאומי. אהבה יפה לשירה ורעה לתודעה. והיא סתורה גם ע"י עקיבא. בדילמה של שניים שהלכו במדבר: "חייך קודמים לחיי חברך". ואיך בכלל אפשר לאהוב את כולם? אהבה מעלה רגש מעל לתבונה. אין לה שיעור. היא כחוט השערה מהיפוכה. מרוב אהבה איש הורג את אשתו. ולא מוסר את בנו למשטרה, ולא מעיד נגד חברו הפושע. מרוב אהבתו לעם ישראל הוא מקים מחתרת לפוצץ אוטובוסים ואת הר הבית, שורף מסגדים ועוקר זיתים. ומתחכם להערים ולזייף משפט להפקעת רכוש אחרים. מעשי נבלה ברשות האהבה... לעם. רע האיש אבל, הוא אוהב ישראל. אהבת אל מוסלמית או נוצרית או יהודית מניעה לפשעים: "על רוב פשעים תכסה האהבה" (משלי י', יב') ואוהב עם ישראל לא יאפשר לאחר לעשות כמעשהו. כולם שווים ואנחנו שווים יותר.

וירטואליות מול אמת חיים

בעשרת הדיברות לא נאמר לא תאהב אשת רעך. אין שליטה על האהבה. נאמר לא תחמוד לקחתה. מושג שאין לו שיעור ומידה מוליך לעולמות עליונים. ורבי עקיבא הופך את שירת האהבה בין איש לאישה – שיר השירים – לרומן וירטואלי בין אלוהים לעמו. ומהרומן הוירטואלי הזה קו ישר למשיח ולמרד בר כוכבא. "עקיבא עשבים יעלו בלחייך ומשיח עדיין לא בא". לא משיח בן יוסף ולא משיח בן דוד. ובא חורבן. ונולדת ירושלים של מעלה וירטואלית. ומשם אל הקבלה הבונה עולם ספירות וירטואלי. ומשם לאמונה כי אפשר להניע את האלוהים לשנות מהלך (גם אחרי השואה) ואל הרב קוק שהוריד את הקבלה לתוך ההוויה הציונית שהיא ראשית גאולתנו. אנחנו יכולים לקדם את בוא המשיח. המדינה היא פרוזדור לגאולה. בזה הרגע נקבע כי מנכדיו וניניו ממרכז הרב ייצאו פורעי תג מחיר, שורפי מסגדים וכורתי עצים כי הם אוהבי העם. הם מקרבי הגאולה. זו אלייה ושקר בה: אם המדינה היא פרוזדור לגאולה הגואלים הם בהגדרה פוסט ציונים. הציונות לא חלמה לעשות את הארץ למדינה. היא חלמה לעשות את המדינה בארץ. המדינה קודמת לארץ. אך תלמידי מרכז הרב יצעדו מפוסט ציונות לפוסט דמוקרטיה. ויוציאו רבנים לאומנים של דין מוסר ורודף, שדין תורה גובר על דין מדינה. ופרופסור מבר אילן יאמר להרוג את הפלשתינים, הם לא עם וזה לא רצח עם אלא הרג אספסוף. ומזכ"ל בני עקיבא ישיר לחניכיו שירים לנקמה. ומפקד חטיבה ייצא למלחמה נגד מחללי כבוד האל. ורבנים כבודים בכבוד יכתבו פתשגנים נגד העמלקים הסוגרים עלינו.

"האידיאולוגיה של הראי"ה קוק", מסביר אדם ברוך, הייתה רבת פנים: "הציונות הדתית הפוליטית נעה בין שיטת הרב סולובייצ'יק לשיטת הרב קוק. אבל, שיטתו עברה עריכה קשה, מגמתית שהיטתה אותה אל הלאומיות הקונקרטית נוסח גוש אמונים, ואל משיחיות אקטיבית. מי שהיטה אותה כך היה בנו הרב צבי יהודה שהסיט אותה ממרובת פנים, מתחככת בתרבות העולם, שואפת להומאני ולאוניברסלי אל השקפת עולמו הנוגדת את אלה ומקדשת ארץ " - המדירה את יושביה מזכויות אדם ואזרח. זאת תורת-דת אחרת.

מתי יבוא משיח

אידיאולוג מתנחלים על הפלשתינים: "אני לא חייב להם דבר. הם לא היו עם ולא מדינה". ואם הם לא עם לא מגיע להם זכויות? בהתנחלויות אין "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים היינו בארץ מצרים.....כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך?" (בשלושים ושישה מקומות התורה מזהירה על היחס לגר) הנצי"ב שקיבוץ מפד"ל קרוי על שמו, דרש כי המבחן של יהודי הוא היחס לגוי. ובגוש אמונים אין בצלם אלוהים? אין השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ואין מורשת אברהם ללוט: "אם הַשְמֹאל ואֵימִינָה, ואם הימין ואַשְמִאִילָה"? אין מושג של "גם אנחנו" אלא "רק אנחנו". אין עולם, ואין מעצמות. לאן הושלכה חוכמת העם הזה? וזו תופעה חוזרת: "כשהיו הזקנים (שנסעו לרומא) רואים מטרופולין של מחריבי בית המקדש יושבת בשלותה הומיה ועליזה היו בוכים ורק עקיבא משחק ואומר: אם כך עשה הקב"ה למכעיסיו ק"ו לעושי רצונו שעתיד ליתן להם שכר..." מאז אנחנו מחכים. בשמונה באב ערב חורבן הבית לפני 1944 שנים, אני עומד עם בנט והראל על החומה האחרונה של המקדש. אני שואל מה עשינו, הכרזנו מלחמה על רומא והכל נשרף. ושניהם אומרים: מחר יבוא המשיח. אני מחכה. מדינה זה לא עניין למאמינים שומעי קולות ורואי חזיונות שיח עם בורא עולם. מדינה היא עניין לבני אדם ריבוניים באחריות תבונתם החופשית.

ערכים יהודיים נשגבים ופסולים

והנה קם מנהיג לבית היהודי ומחציף: 100 שנים החילונים עשו את הדברים ועכשיו הגיע זמן להחזיר את הערכים היהודים. אני מתאווה שיזמנו אותי אתו לטלוויזיה כדי שאוכיח שהוא לא יודע ערכים מהם וקל וחומר ערכים יהודיים. כל שהוא יודע זה להגדיר מינהגים כערכים. ולאילו ערכים נחזור? אל אלה האוניברסאליים של הלל הזקן ובן עזאי או אל "אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם" ואל עולם הבנוי דומם-צומח-חי-אדם- ו...יהודי. ולאיסור לחלל שבת כדי להציל גוי ואל שור של ישראל שנגח שור של גוי פטור. אל קללת עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב?
דורות של יהודים דתיים לא באים לארץ ישראל
1810 שנים – מהחורבן ועד העלייה הראשונה – כל העם דתיים וארץ ישראל וירושלים הם יישות וירטואלית. עשרות אלפים נודדים מספרד. התורכים מקבלים אותם לאימפריה. הם נודדים לכל ערי הים ולא לארץ ישראל. וכמוהם היהודים הדתיים האשכנזים הוירטואלים. רק כאשר היהודים החופשיים האמנסיפטוריים חולמי המודרנה מורדים באורתודוקסיה ובערכיה הוירטואליים פורצת מהפיכת הריבונות של העם האומלל מגלות לריבונות. אל המודרנה ואל עם בין עמים ומדינה בין מדינות.

צדק בצדק נגע

"אין הרצל ואין תורת ז'בוטינסקי. יש רק תורת ישראל", אמר בנט לנעריו. מדינה תיכון לא על רבי עקיבא אלא על הלל הזקן. לא אהבת ישראל אלא רק מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, הוא הקוד ל"יהודית ודמוקרטית". מכאן ההגדרה של ויצמן את הסיכסוך עם הפלשתינים: "צדק בצדק נגע". מי שמתכחש לאמת הזאת לא יוכל לחלץ את המדינה מהמדמנה שאנו שרויים בה מאז שהיינו לכובשי עם אחר בהתנחלות הכופרת בצופן של חלום הריבונות של עם ישראל ודוחפת לחיסולו במדינה האחת לשני העמים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל