תפקוד התקשורת במהפך פוליטי

האם תושפענה תוצאות הבחירות ב-17.3.2015 מהשינויים שהתרחשו בתקשורת הישראלית, שעברה באופן תהליכי-אבולוציוני מעיתונות כתובה ומשידורי רדיו וטלוויזיה – למולטימדיה רשתית דיגיטלית, בסייבר-ספייס הקיברנטי?

האם תושפענה תוצאות הבחירות ב-17.3.2015 מהשינויים שהתרחשו בתקשורת הישראלית, שעברה באופן תהליכי-אבולוציוני מעיתונות כתובה ומשידורי רדיו וטלוויזיה – למולטימדיה רשתית דיגיטלית, בסייבר-ספייס הקיברנטי?
זאת, כשבמקביל עברה התקשורת לעידן הסָחרירים (ספינים), כולל: תכנים שווקיים ממומנים וחסויות סמויות וגלויות.
צריך להדגיש: המטרה של יצירת דיסאוריינטציות וירטואליות ומניפולטיביות של התודעה יכולה להתהפך בהפוך על הפוך בתנועת בומרנג נגד המפעילים, במעבר תודעתי פתאומי ובלתי הפיך. כל זאת כתוצאה מהתנגשות הספין הווירטואלי במציאות הריאלית.
 
התקשורת היא גורם מרכזי וזרז התורם לעיצוב ולהיווצרות של דעת-קהל, טרנדים, תדמיות ודימויים, והלך רוח ציבורי-חברתי-פוליטי.
התקשורת לא רק משקפת מציאות, אלא משפיעה על עיצובה והבנייתה באמצעות העצמת ויצירת מודעות, תודעה ותובנה ציבורית.
התודעה הציבורית נוצרת במישורי היזון חוזר הדדיים ומשולבים: אינטלקטואלי-קוגניטיבי-חווייתי-רגשי ויצרי, תוך שימוש בשפה, במונחים ובשיח.

התקשורת כמוה כ"כוח טבע" תורמת להיווצרות שינויים תודעתיים בלי הפיכים שמבשילים, מופיעים וצפים כביכול באופן פתאומי על ידי השפעה על המודע והבלתי מודע הקולקטיבי. התקשורת משקפת ומזרזת התעוררות מודעות, נראוּת ובולטות לנושאים שעל סדר היום הציבורי, ויוצרת אג'נדות, משנות תודעה ותובנה כמו ב"מחאה החברתית" של קיץ 2011. התקשורת עושה כך לא פחות ואולי יותר ממערכות חיים אחרות כמו: פוליטיקה, כלכלה, ביטחון, חינוך, תרבות ומשפט. כל זה נעשה בדיווחים, אך לא פחות מכך בדיווחים משולבים באופן סימביוטי עם פרשנויות כמקובל בתקשורת הישראלית, וכן בהיזון חוזר שבא לידי ביטוי בתגובות הצרכנים בזמן אמיתי בטוק-בקים בוטים ויצריים למדי בפורומים, ובפוסטים תזזתיים-אינטראקטיביים ברשת (האינטרנט).

תהליך תזוזת "הלוחות הטקטוניים" כמו בגיאולוגיה, מתרחש כעת בפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות, בהתייחס להתנתקות רכיבים חשובים בימין ותזוזתם למרכז. זה משמעותי להיתכנות מהפך שלטוני בישראל בבחירות הקרובות.

מדובר בעיקר במה שקורה עם: ליברמן, כחלון ודרעי (ללא אלי ישי). זה יוצר אופציה של התחברות לקואליציה חלופית של: "ימין מתון-מרכז-שמאל". לשם שינוי המציאות הישראלית בכל תחומי החיים. גם סילוק "האיחוד הלאומי-תקומה" של אורי אריאל מ"הבית היהודי" על ידי בנט – משמעותי ביותר, אם אכן יתרחש.

צודק בנימין נתניהו, שטוען שהתזוזה יוצרת האופציות החדשות – לא היתה מתאפשרת ללא השפעתם המצטברת של תכנים, דיווחים, פרשנויות ותגובות סימולטניות של צרכני התקשורת המודפסת (שגם היא מפעילה אתרי אינטרנט), כמו כן בהתייחס לתקשורת המשודרת וגם הקיברנטית בסייבר ספייס. החיים כיום מתרחשים במרחב המשותף למציאות ולמציאות המדומה באופן דואלי. תקשורת זו הופכת את התמהיל הריאלי והווירטואלי במרחבי ה"אינפוספירה" האופפים אותנו, למידע שמגיע לתודעתנו, תוך שבירת קווי ההפרדה והתיחום ביניהם ומייצרת תובנות חדשות.

במקביל ובמָשְׁלִים טועה בנימין נתניהו בסוברו שהתקשורת והספין שולטים בתהליך באופן הרמטי ומוחלט, זאת בשל אי הבנתו שחלק מהתהליכים הם סְטִיכִיים, לא רציונליים, תת-קרקעיים ולא ניתנים להערכה, תפיסה וכימות. לכן הם לא מצויים בשליטה ובבקרה (קונטרול). התהליכים משולים לכוחות טבע בלתי נשלטים, שגורמים לשינויים פתאומיים ובלתי הפיכים.
בעייתו של נתניהו היא שחשיבתו היא "אמריקאית" – דוגמטית, מֶטְרִיקְסית, בינארית, דיכוטומית בלבד. חשיבתו אינה אינטואיטיבית רב-גונית, רב-מימדית ורב-שכבתית ורשתית, ו"חמישים גוונים של אפור" לא מוכרים לו, בגלל מבנה אישיותו והסוציאליזציה שעבר.

הסחף התודעתי של הקולקטיב הישראלי הולך ונוצר ומתעצב באבולוציוניות תהליכית, מחלחלת, מפעפעת ושוחקת הן בהכרה והן בתת-ההכרה הקולקטיבית. כל זה הוא פועל יוצא של תפיסות המציאויות הישראליות המורכבות (שהן סותרות, דינמיות, מזגזגות, מתחוללות ומשתנות במהירות מסחררת). הדברים באים לידי ביטוי בתקשורת הישראלית, הרב-שכבתית, הרב-מימדית, הסינקרטית והסינרגטית – בדיווחיה, בפרשנויותיה ובתגובותיה באופן סימולטני. בתקשורת מועברים מיליוני מסרי מידע חוזרים ונשנים, דבר שגורם ליצירת תהליכים מערבלי תודעה הן במישור האישי והן במישור הקולקטיבי, שלא מאפשרים לצפות את התוצאות מראש.

התהליכים המשולבים הגלויים והסמויים של הסחף בתודעה הם: סימולטניים, קוגניטיביים, רציונאליים, רגשיים, יצריים, מורכבים, דיסוננסיים ואוקסימורונים, בחזקת ערבולי הפוך על הפוך. התהליך דומה לתבשיל חמין, שרכיביו דומים אך תוצאות הבישול שונות בטעמים ובמרקמים מפעם לפעם ללא שליטה. כל אחד מהפרטים בחברה, שלו תפיסת תופעות אישית – תורם את חלקו ליצירת התודעה הקולקטיבית המשתנה בקצב מהיר בהתייחס לדינמיות של החיים השוצפים.

הנושאים המשבריים הבלתי פתורים מתערבלים בתודעה הישראלית הקולקטיבית המשתנה, ויוצרים סחף וקורוזיה הדרגתיים בה. זה מבשיל בתהליכיות אבולוציונית לתובנה חדשה. תובנה זו גורסת שהשינוי אפשרי, וכי יש תחליף לביבי.

התודעה הקולקטיבית הישראלית מתחילה להפנים שדרך השינוי היא רק בהצבעה פוליטית בקלפי עבור מפלגות שנתפסות כ"רק לא ביבי". התובנה המתגבשת היא: "שיש ללכת לקלפי ולא להחרים את הבחירות תוך הימנעות מהצבעה". זה קורה גם במגזר היהודי וגם אצל המיעוטים. חשוב מאוד שלא לתקוף את ביבי באופן אישי וחזותי בוטה כדי לא ליצור אפקט בומרנג שייגרם כתוצאה מכך שהציבור יזדהה עם המותקף שייתפס כמוחלש (underdog).

כל זה קורה עקב העובדה שגם בחברה ששואפת להיות א-מפלגתית וא-פוליטית – כבון-טון, ותופסת פוליטיוּת-מפלגתית כדבר שלילי (כתוצאה משטיפות-מוח ארוכות טווח), מחלחלת התובנה שהדרך היחידה לשינוי המציאות המדינית-הבטחונית-הכלכלית, החברתית והתרבותית במדינת ישראל – היא בקלפי בלבד בהצבעה פוליטית למפלגה כלשהי. כל זאת למרות קיומה של תפיסה שגויה בדעת הקהל, שעצם ההצבעה בקלפי – אינה מעשה חיובי.

לאט לאט בתהליכיות אבולוציונית בלתי הפיכה, נשברת התפיסה המתבטאת במנטרה: "לביבי אין תחליף". כל זאת בגלל העובדה שמנהיגות חלופית של ליברמן, כחלון, לבני או הרצוג, ביחד ולחוד, מתחילה להיתפס כלגיטימית, אפשרית או כ"רע במיעוטו" – כמקובל בדמוקרטיות. צריך לציין שהדמוקרטיה היא שיטת השלטון הפחות גרועה שקיימת עבור המין האנושי בעולמנו. בנימין נתניהו הסְטָגְנָטי והשמרן, מוביל מנהיגות נואלת ונמהרת. דרך ניהול מדיניותו היא חסרת תוחלת, תכלית ומוצא בהתמודדותו עם אתגרי מדינת ישראל. נתניהו מתחיל להיתפס בדעת הקהל יותר ויותר כחסר כישורים ויכולות רלוונטיים הנדרשים ממי שמתיימר להנהיג את ישראל במצבים מורכבים. מצבים אלה דורשים גמישות והסתגלות מהירה למצבים ההולכים ומשתנים בדינמיקה ובקצב שהולכים וגוברים.

דעת הקהל הישראלית הגלויה ובעיקר בחלק הסמוי של התהליכים שעוברים עליה, בזרמיה התת-קרקעיים, בתת-הכרתה ובתפיסת המציאות האינטואיטיבית שלה – מתחילה לחוש שהמשברים המגוונים שעמם מתמודדת מדינת ישראל מנוהלים באופן פאסיבי ולא אקטיבי. אופן הניהול לא יוזם ולא יצירתי. לכן גוברים חששות הכרתיים ותת-הכרתיים ותחושתיים של אי נוחות שלפיהן: נתניהו מוביל את מדינת ישראל למבוי סתום. דבר זה מגביר סכנות של מלחמות מתחדשות בעזה ובחזית הצפון הרחבה, וכן טרור, בידוד מדיני גובר וחָרָמות. בנוסף, כפועל יוצא גוברים משברי: כלכלה, פיננסים, חברה, בריאות, יוקר המחיה, "דיור בר השגה" ותיירות. כל זה פוגע בכושר הקיימוּת והשרידות של מדינת ישראל ונוגע לכל אזרח ישראלי בעל זכות בחירה.

צריך לציין ולהדגיש שהדינמיקות התודעתיות שתוארו לא מושפעות מהמכניזמים של מנופי השליטה שיש לנתניהו בתקשורת כמו ב"ישראל היום", וכן אין השפעה משמעותית לנעשה ב"גוף השידור" שמחליף את "רשות השידור" ז"ל. זה כולל גם את מה שקורה בערוצים השני והעשירי שגם בהם יש לנתניהו "יכולות שליטה" עקב העובדה שלקח לידיו את תיק "שר התקשורת" עם מעבר גלעד ארדן למשרד הפנים.

הדברים יוצאים משליטתו של נתניהו – אמן המניפולציה בתודעה הקולקטיבית. זה נובע מכך שהמציאות הריאלית הבעייתית צפה, עולה ומשתלטת על התודעה הציבורית יותר ויותר. כל זה קורה למרות הספינים של נתניהו. האפקטיביות של הסחרירים הולכת ומתמעטת והם הופכים באופן תהליכי לבומרנג נגד נתניהו. הכל עקב התפתחות נוגדנים תודעתיים בציבור הישראלי.
 
 

תמונה ראשית: ויקיפדיה


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל