סיפור אמיתי עם "הפי אנדינג"

"כבוד השופט! מתי שהוא לאוגוסט 2013 בשעת צהרים חמה רכבתי לתומי על אופנוע של חבר ברחוב צדדי, דו סטרי, חד מסלולי בלב תל אביב. רכבתי כחוק במסלול הימני באמצע הכביש, כשלפתע ללא התראה הגיח טנדר מסחרי מהכיוון הנגדי לתוך המסלול עליו רכבתי!"

כמה תסריטים אפשר לכתוב מתאונה דיי ברורה שמלווה במטר של תמונות הממחישות את הסיטואציה!? מתברר שלא מעט רבותי.

שנה וחצי של המתנה לדיון בבית המשפט לאחר שנהג הטנדר המסחרי הכחיש הכול מכול והתעקש על חפותו.
לאחר שחברת הביטוח ניסתה להכניס קצת הגיון בראשו של קצין הרכב של אותה חברה שהרכב בבעלותה למראה התמונות שצולמו במקום התאונה הגענו סוף סוף אנו ליצני החצר להציג את עדותנו בפני שליט הכביש.
לאחר 3 שעות של המתנה במסדרון צר מלא אנשים אומללים ולידם רצים, מתרוצצים ומקפצים חבורת דגי פיראנה לבושים בבגדי השרד שלהם הצבועים שחור לבן ונדמה על-פי מראה לבושם המתחסד שמיד בתום יום עבודתם הם רצים לקיים הילכתם באחד מבתי הכנסת באזור.
אנו נכנסים!
כבודו יושב על כיסא מנהלים שחור לבוש כאחד מאותם עורכי הדין אך שונה במקצת. מלפניו שולחן גדול עמוס ערימת ניירות, מסך מחשב בכול צד (לרגע עברה בראשי תמונת הרב ותלמידיו בשיעור תורה), נו באמת! שרק לא יבקשו ממני בדיקת דם.
המשפט מתנהל אבל המשחק מכור מראש!
"כבוד השופט! מתי שהוא באוגוסט 2013 בשעת צהרים חמה... ניסיתי לבלום, להסיט את האופנוע הצידה אבל הטנדר היה קרוב מידיי!"
"תראה לכבוד השופט איך קרתה התאונה!" לידיי מוגשות 2 מכוניות צעצוע קטנות ואוטובוס אחד.
אני מסתכל
גם השופט
"אפשר אופנוע?" אני שואל בציניות
כבודו מתכופף ושולף אופנוע צעצוע חדש שבינו לבין אותן מכוניות קטנות אין כול פרופורציה. "לא לשבור בבקשה האופנוע חדש!" הוא אומר
"זו לא המחלקה שלי כבודו, זו עבודה של נהג הטנדר, הוא המקצועי מביננו!" אמרתי והצטערתי
"כן המשך בבקשה"
הצגתי את טיעוניי שלפתע הפיראנה מהצד הנגדי אומרת "כבודו יש תמונות בבקשה" ושולפת תדפיס של 2 תמונות שצילמתי – כנראה מתוך התמונות אותן שלחתי לחברת הביטוח – אך אבוי משום מה הן אינן נראות דומות לתמונות המקוריות ואין אפשרות להבין דבר מתוכן.
"מה זה גבירתי!? אני לא מבין דבר!"
היא מרימה כתפיים כמסכנה חסרת אונים
יש עוד תמונות למישהו!?
"כן כבודו" אני עונה ומצביע על הטלפון.
ידו מאותתת לי להתקרב, אני ניגש והוא מסתכל בעיון "אני מבין! תשאיר בבקשה את הטלפון עד סוף המשפט".
עכשיו תורו של החף מפשע.
איש מבוגר במקצת, עדין ונחמד הגיע עם אשתו (גם היא הייתה נוכחת במפגש שלי עם הטמבון הקדמי של הרכב אותו נהג בעלה באותו יום מקולל).
הוא ניגש לדוכן נשבע לומר את האמת ולא... ומתחיל בחוות דעת עצמית על אמינותו האישית ויכולת ההבחנה המיוחדת שלו.
השופט ממהר, אנחנו אחרונים בתור והוא כבר מריח את ארוחת הערב שאשתו הכינה, טוב בסדר לא אשתו, העוזרת. (מה זה משנה? העיקר יש אוכל!).
מר קרפיון, עורך הדין אותו חכרתי לעניין נחלץ לעזרה ואומר "תראה לכבוד השופט איך קרתה התאונה" ומגיש לו את רכבי הצעצוע.
האיש מביט לשנייה כלא מבין ואז... האסימון נופל.
אצלו יש רכב נוסף שמככב בתאונה, רכב שעמד באמצע הכביש מפריד בין נתיב נסיעתי לבינו, חוסם את הנתיב כולו ועל אף זאת בדרך נס לא פגעתי ברכב החדש לכאורה אלה ברכבו של חף מפשע אותו לפי סידור הצעצועים החביא מאחורי אותו רכב דמיוני.
לא עזר שום הסבר, טיעון, עזרה משלושת המוסקטרים, כבודו, הפיראנה וקרפיון שניסו בסולמות רחבים ומדרגות נעות להוריד את המסכן מהעץ ואף להצמיח לו כנפיים. האיש מתעקש על חוסר שפיות!
תם ונשלם המשפט כהלכתו, כול העדים (אני והוא) נתנו עדותם, תמונות נותחו בעיון רב וכבוד השופט מגיע להחלטה הגורלית.
לפתע כאילו בהצגה התחלף הרקע ומצאתי את עצמי לבוש בבגדי פינוקיו, לידי שמשון ויובב (פיראנה וקרפיון) מוכרים אותי לאותה דמות של השמן (כבוד השופט) מפארק הילדים העצלנים ועוד לפני שהבנתי מה קורה הסתיים הדיל ואני מצאתי עצמי מגורש מתוך החדר החוצה לאותו מסדרון עלוב, מעורטל משארית הכבוד אותו לפני כן בקושי החזקתי בציפורניי.
והנה לכם הסבר מאף אחד מהצדדים על מה באמת התרחש באותו מעמד
הדמויות:
טיפש מספר אחד (אני).
טיפש מספר שניים (נהג הטנדר).
אדיוט סתום (קצין הרכב).
המתווך (שמאי הרכב).
שחקנים ראשיים (בית המשפט, חברת הביטוח, עורכי הדין).
טיפש מספר אחד הכניס את עצמו למלכודת לאחר שטיפש מספר שניים במקום להודות החליט לשחק אותה זכאי.
אדיוט סתום ראה את התמונות ואף על פי שנאמר לו על ידי חברת הביטוח שבסופו של יום יוכח בטעותו החליט לנהל מלחמה לא לו.
מערכת המשפט דאגה לעורכי הדין בנתח שמן מהעוגה וכמובן לא חסכה בקיצוצים מכספו של הזוכה וזאת כדי לחסוך לטייקון בעל חברת הביטוח המדוברת .
ואני! אני שרכבתי לתומי ביום שישי חמים אחד ליד חוף ימה של תל אביב ונפגעתי בידיי נהג חסר זהירות, אחריות וללא מצפון צריך לדחוף ידי לכיס האחורי ולשלם את ההפרש הכספי שנותר אחרי זכייתי במשפט לקניית אותו אופנוע שלוויתי מבעליו!
אז איך אומרים המהמרים הכבדים בכול פעם שהם מפסידים!? יבוא פעם הבאה, העיקר הבריאות!!!
וכך גם במקרה זה ... ה ע י ק ר ה ב ר י א ו ת


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל