שעת סיפור לנשמה ...למר גל אין אלוהים

בבניינים משותפים כמו בחיים...יש נורמת התנהגות רווחת - עד גיל כ-40 אתה נקרא בשמך הפרטי ומגיל זה ואילך אתה מקבל תואר ונקרא מר/ גב' + שם המשפחה שלך.


"למר גל אין אלוהים, מעניין אותו רק הוא עצמו" יורה גב. קליין,
נציגת דיירי הבניין מבין שפתיה. היא שייכת לזן נציגות הועד שיש
להן דעה נחרצת גם לגופו של עניין וגם לגופו של אדם....

הבניין המפואר בן 10 הקומות בשיכון ל. מנוהל על ידי חברת ניהול
כמקובל במחוזות אלה.אך בכל הקשור לנושאים של כספים ,שיפור,
תוספות וכד. יש את נציגת הדיירים.בשיחות "לובי" או 'חדר האשפה',
בפגישות מקריות... אי אלו מן הדיירים,מעבירים ביקורת על מר גל .
" הוא לפעמים עובר בלי לומר שלום כאילו אני שקוף..." אומר מר זמירי אחד הפנסיונרים.
"ואותי , הוא רואה לפעמים בגינה ונראה שאינו מזהה מי אני"
אומרת גב. לוסקי מקומה 2 " זאת למרות שאנחנו שכנים 5 שנים!"
אמיר הסטודנט שגר עם הוריו בבניין גם מעיר " נראה די סנוב, כאילו תמיד עסוק..."
"האמת ? " אומרת גב. קליין "שאין לי מושג מה הוא עושה ובמה הוא עובד!
אולי הוא מאפיונר? לפעמים הוא מחייך אלי ופניו כה מוארות ונעימות שאני חושדת שאולי הוא נוכל,
מן ד"ר גקיל ומיסטר הייד כזה....וזה שאין לו משפחה מעורר את חשדי עוד יותר! "

בבניינים משותפים כמו בחיים....יש נורמת התנהגות רווחת
עד גיל 40 בערך אתה נקרא בשמך הפרטי . אחר כך...אתה מקבל תואר ונקרא
מר / גב. + שם המשפחה שלך.

מר גל המדובר, הוא גבר בן כ- 50 נאה למדי בעל רעמת שיער אפורה, ממוצע קומה.
חי אכן לבד בקומה 5 בבניין בשיכון ל. כאשר הגיע לפני 5 שנים לבניין בירר מי נציג הדיירים,
התעניין בבירור מה דמי הועד והנהלים. הקפיד לומר שהוא מבקש להשאיר הודעות עדכון בתיבת הדואר,
מסר את מספר הטלפון שלו אך ביקש שיהיה לחירום בלבד.

אתמול נפל דבר!
השעה הייתה 8 בערב, כאשר חזרה דורית המעצבת הצעירה מקומה 3 הביתה ,
היא ראתה התקהלות של שכנים מתחת לבניין, כאשר הורגש רחש של התרגשות בקרבם.
" מה קורה?" שאלה.
"לא קראת עיתון היום?" שאלה גב מלצר.
- "לא, שתפי אותי"
גב. מלצר :" טוב, מסתבר שמר גל היה איש עסקים מצליח. לפני כ-10 שנים שיכל את אשתו ובתו בפיגוע,
הוא עזב הכול למד ליווי משפחות שכול וזהו כל עיסוקו מאז.
היום הודיעו בכל אמצעי התקשורת שהוא זכה באות כבוד מהמדינה על ההשקעה הגדולה,
על התמסרותו למשפחות , על הרגישות הרבה, בעת זמינותו להן בלילות הקשים, בשבתות ובחגים
לאורך כל השנים הללו"

***

גב. קליין עמדה בפינה ואמרה
" תמיד ידעתי שהוא משהו מיוחד...."


אורנה אורבך תאומי



תמונה ראשית RON KOEN


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל