התעללות רגשית - האם למתעלל רגשית יש סיכוי להשתנות או שעדיף להיפרד ממנו?

בני זוג רבים, נשים וגברים כאחד,הסובלים מהתעללות רגשית מבני זוגם, נמצאים, לעיתים קרובות, בדילמה קשה ובהתלבטות,האם לעזוב את בן הזוג המתעלל רגשית או להישאר איתו ואף להיות לו לעזר במטרה לעשות שינוי. במאמר אני אנסה להבהיר קצת את הסוגיה הכאובה הזו ואציין כמה נקודות מרכזיות שיעזרו כשיקולים בקבלת ההחלטה הנכונה.

האם למתעלל רגשית יש סיכוי להשתנות ?

בני זוג רבים, נשים וגברים כאחד, הסובלים מהתעללות רגשית מבני זוגם, התנהגות הפוגעת בהם, משפילה אותם ומכאיבה להם באופן קבוע, חוזר ונשנה, נמצאים, לעתים קרובות, בדילמה קשה ומורכבת ביותר, מה לעשות עם הקשר הזוגי ומתלבטים האם לעזוב את בן הזוג המתעלל רגשית או להישאר איתו ואף לעזור לו לעשות את השינוי.

ההחלטה אינה קלה כי מעורבים בה, לעיתים, שיקולים נוספים כמו ילדים, בני משפחה אחרים, שיקולים כלכליים, פחדים וחששות רבים ועוד ועוד. כל אחד וההחלטה המתאימה והנכונה ביותר עבורו. בכל מקרה, אין שום סיבה שבעולם שמצדיקה חיים של ספיגת התעללות רגשית, חיים של כאב, סבל והשפלה, חוסר כבוד, זלזול, לעג ופגיעה תמידיים החוזרים על עצמם שוב ושוב.
במאמר זה אני אנסה להבהיר קצת את הסוגיה הכאובה והחשובה הזו ואציין כמה נקודות מרכזיות שיעזרו כשיקולים בקבלת ההחלטה הנכונה.

אחת הסיבות לכתיבת מאמר זה היא שאלתה של שרה (שם בדוי) שהופנתה אליי במייל, אך מאחר וזו יכולה להיות דילמה שמעסיקה רבים, ונשים במיוחד, החלטתי לתת את התשובה בהרחבה כמאמר. (התשובה מנוסחת כפניה כלפי נשים אך היא יכולה להתאים לשני המינים).
וזו שאלתה של שרה -
"האם למתעלל רגשית יש סיכוי להשתנות ? או שפשוט זה לא בר שינוי ועדיף להתגרש, להפסיק עם הסאגה של ההתעללות והסבל ? אנא ממך תשובה כנה למעני ולמען שלוות שלושת ילדיי. בתודה מראש, שרה"

נראה כי התגובה האוטומטית של רבים לשאלה זו יכולה להיות : "בוודאי. מה יש לך לחפש עם איש כזה? בחיים הוא לא ישתנה", כבר שמעתי תשובות כמו " עץ עקום אי אפשר ליישר" או "סבא ואבא שלו התנהגו ככה, זה במשפחה שלו ואין מה לעשות:" ועוד תגובות דומות כאלו ואחרות.
אך יחד עם זאת, מהניסיון הרב שצברתי עם השנים חשוב לי להדגיש שזו לא האופציה היחידה הראשונה שיש לפעול לפיה ושיש בהחלט מה לעשות עוד לפני פרידה וגירושין. השיקול אם לעזוב גבר מתעלל רגשית, ואם הוא יכול להשתנות, תלוי במספר גורמים מרכזיים וחשובים.

אך לפני שאתאר אותם, יש לומר כמה מילים על התעללות רגשית. כמו שציינתי במאמר אחר שלי התעללות רגשית היא תהליך מתמשך ועקבי לאורך זמן, בדרך כלל בין אנשים שיש להם מערכת יחסים קרובה, לפיו אדם אחד מנסה לכפות על אדם אחר את המעשים וההתנהגות הרצויים בהתאם לרצונו ולצרכיו, להשתלט על עולמו הפנימי של השני, לכוון את מחשבותיו, רצונותיו ורגשותיו, לשלול את החופש והבחירה שלו כאדם ייחודי, נפרד ואינדיבידואלי, לקבוע איך תיראה תפיסת עולמו, אמונותיו ואפילו לשנות את אופיו האישי ותכונותיו.
ההתעללות הרגשית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות ובמילים פוגעות ומעליבות או במסרים שעוברים באמצעות לשון הגוף, למשל, תנועת יד מבטלת, הבעות פנים לועגות ומזלזלות, מבט מקפיא, מאיים, מפחיד או מצמית, ועוד.

התנהגויות אלו נועדו להשיג שליטה על האחר ובמיוחד על נפשו, תפיסתו את עצמו, להחליש ולהקטין אותו, ולהפחית את הדימוי והערך העצמי שלו עד כדי כך שלילת ההוויה העצמית שלו והחופש שלו להיות מי שהוא, ערעור ביטחונו העצמי והאמונה בכוחותיו וביכולותיו, דבר שיכול לגרום לו להרגיש חסר אונים, קטן, תלוי ולא שווה.
להתעללות הרגשית, נפשית יש פנים רבות והיא באה לידי ביטוי באופנים שונים, כגון, הפעלת סנקציות רגשיות, תוקפנות גלויה וסמויה (כמו שתיקה תוקפנית), איומים והפחדות, ביקורתיות יתר, האשמות ללא הרף, שיפוטיות, רכושנות, שתלטנות, ציניות, סרקאזם, קנאה מוגזמת, לעג, זלזול, בוז, השפלות והפחתת הערך, הסתת הילדים, יצירת תלות רגשית ופיזית מוחלטת ועוד.

לעיתים, שני בני הזוג אינם מזהים שיש פה התקפה רגשית וממשיכים להתווכח או לריב, להסביר, להצטדק, להתנצל, לנסות לשכנע, ולהיות צודקים גם כאשר הדברים מתנהלים תחת התקפה רגשית קשה המשתיקה ומשתקת את כל היכולת והכוחות הפנימיים של המותקף להגן על עצמו.
חשוב להדגיש שאין שום סיבה שבעולם לחיות במצב של ברירת מחדל שאומרת שאין ברירה. זו לא גזירת גורל. לא חייבים לחיות במצב שבו פוגעים בכם, הן בהתעללות פיזית והן רגשית.

אין שום סיבה שבעולם שתספגו עלבונות, פגיעות, זלזול, השפלה, הפחתת ערך, ביקורת בלתי פוסקת, האשמות, לעג, ציניות, בוז, ותחיו חיים של כאב, מצוקה וסבל רב. (וזה מתאים לשני המינים, גם גברים וגם נשים). לא משנה מה עשיתם או לא עשיתם, לאף אחד אין זכות והצדקה לפגוע בכם.

נחזור לשאלה עצמה, המתחלקת, למעשה, לשתי שאלות:
1. האם גבר מתעלל רגשית יכול להשתנות?
2.האם עדיף להיפרד/להתגרש מגבר מתעלל רגשית?

1. נתחיל מהשאלה הראשונה, כן, גבר שפוגע רגשית באשתו ו/או בילדיו יכול להשתנות אבל, וזה אבל גדול, זה תלוי, דבר ראשון, אם הוא רוצה, דבר שני, אם הוא מבין שיש לו בעיה אישית והדבר השלישי, האם הוא מוכן לעשות כל מה שאפשר כדי להשתנות ולהתחייב לתהליך השינוי.
כל עוד 3 הדברים הללו לא מתקיימים, אין סיכוי שהוא יעשה שינוי אמיתי.

זה שהוא אומר שהוא רוצה, זה לא מספיק. לפעמים, הוא יהיה מוכן להגיד כל דבר העיקר להרגיע את המצב, שאשתו לא תעזוב אותו, ושהזוגיות והמסגרת המשפחתית לא יתפרקו. מה שחשוב באמת הוא מה שקורה בשטח. אם במקום לקחת אחריות על ההתנהגות שלו הוא עדיין מאשים אותך בכל מיני מצבים שבגללך זה קרה, או עשית או לא עשית משהו שהוא רצה, אז שום דבר עוד לא השתנה והבעיה עדיין בעינה עומדת.
אם הוא לא מודע לבעיה שלו ולא מכיר בה כבעיה אישית שלו אלא מאשים את הסביבה שלו בתסכולים ובקשיים שלו, הרי שבמצב זה הסיכוי שהוא ישתנה קטן ביותר.
אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול ולהשתנות, או שולח אותך לטיפול, אז בוודאי שאין שום סיכוי שהמצב ישתנה.
דוגמא שכיחה לביטוי ההתנגדות באה לידי ביטוי במילים "את המשוגעת, לא אני, את צריכה טיפול" או "לכי לטיפול שילמדו אותך איך להתנהג" ובעצם, כך הוא ממשיך להתנהג בכוחניות כלפיה, לזלזל ולפגוע בה.

כך הוא בעצם מאשים אותה שהיא הגורם למצב, והיא זו שצריכה להשתנות. הוא מסיט את המוקד ממנו, מסיר ופוטר את עצמו מאחריות על המצב ומחליש אותה עוד יותר.
לעיתים, רואים מסך עשן נוסף לחוסר המוטיבציה שלו לשינוי כשזה רגע לפני שהרכבת נוסעת, כלומר, כשהאישה (או לחלופין, הגבר) כבר אינה יכולה ואינה מוכנה לשאת יותר את המצב, ומוכנה ללכת עד לפרידה ולגירושין, הוא "מסכים" לטיפול זוגי. נשים רבות רואות בזה התחלה של שינוי, מעין הרע במיעוטו, סוג של התחלה ו"יותר טוב מכלום".

אך לצערי, בעצם הסכמתה לטיפול זוגי, היא סוגרת את ההזדמנות ליצירת שינוי אמיתי. הם מפספסים בכך את הרגע המשמעותי של נקודת המפנה היות ובטיפול הזוגי המוקד הוא היחסים בין בני הזוג ובאחריות של שניהם על הקשר שלהם כשבעצם, על בן הזוג המתעלל רגשית לעשות שינוי בעולם הפנימי של עצמו שדוחף אותו לכפות את רצונותיו וצרכיו באמצעות התנהגויות כוחניות ושתלטניות כאלו או אחרות. כך למעשה, הטיפול הזוגי "יאפשר" לבן הזוג המתעלל להמשיך להאשים ולבקר את השני ולהצדיק את התנהגותו הפוגעת.

לכן, כאשר יש בעיות של שליטה בכעסים אצל אחד מבני הזוג, לרוב, טיפול זוגי אינו עוזר. יש לטפל תחילה בבעיות התפרצויות הכעס של בן הזוג המתפרץ ורק בשלב שני, בהתאם לצורך, לטפל ביחד כזוג בקונפליקטים הזוגיים.

יחד עם זאת, ניתן לעשות מפגש אחד או שניים ביחד עם בני הזוג אך רק מתוך צורך בהתרשמות ובאבחון הבעיה כדי לראות מה היא הדרך הטיפולית הנכונה והמתאימה ביותר עבור הזוג ובעייתם. התנאי למפגש כזה הוא ששני בני הזוג יכולים לדבר באופן חופשי וגלוי בלי לפחד להגיד כל שעולה רוחם.
דבר נוסף שנחוץ על מנת ליצור שינוי אמיתי בין בני הזוג הוא שתהיה ביניהם הסכמה משותפת שבהתאם להמלצת המטפל, אם זה מה שעולה מהמפגש המשותף, בן הזוג יעבור קודם כל טיפול בבעיית השליטה בכעסים שלו ורק אח"כ בני הזוג יעברו טיפול זוגי במשותף.

לעיתים, חשוב שכל אחד מבני הזוג יעבור לפני כן טיפול אינדיבידואלי משל עצמו כדי להבין טוב יותר את עצמו ולעשות סדר בתוך עולמו הפנימי, לקבל כוחות ודרכים יעילות יותר להתמודדות עם עצמו ועם המציאות.

לדוגמא, פנה אלי גבר צעיר לטיפול בגלל התפרצויות כעס בעיקר כלפי אשתו. לפגישה הראשונה, ללא כל הודעה מוקדמת הוא הגיע יחד עם אשתו. שניהם רצו בכך. הוא רצה בכך "כי היא רצתה לבוא וזה בעיות של שנינו", לדבריו, אך, למעשה, הוא רצה בזה לא פחות כדי שאפשר יהיה בשיחה לטשטש את התנהגותו הפוגעת ובמקום זה להתמקד בקשיים הזוגיים וגם בתרומתה של אשתו לסכסוכים ביניהם. אשתו רצתה להגיע לפגישה כי לדבריה, "אני לא חושבת שהוא יגיד לך הכל" והיא ידעה על מה היא מדברת.
השיחה אכן התנהלה כצפוי והגבר הכחיש את מעשיו והתנהגותו הפוגעת, "אני פה כי היא רצתה", "אני לא רוצה כלום", "אני לא מאמין בדברים האלה", "היא מגזימה.." וכו'.

ברור היה שאין שום סיכוי לטיפול כי הוא למעשה לא רוצה דבר והוא הגיע רק כי אשתו לחצה עליו. היא מצידה ניסתה לעזור לו " אתה עצמך לא רוצה להשתנות?", והוא ענה "כן" חלוש "אבל..." . לא היה כל טעם להמשיך. ואז אשתו אמרה "וזה שירקת עלי בשבוע שעבר?" (וזה כבר אלימות פיזית). "ולמה?" הוא מיהר להשיב לה. זו הייתה תשובה מפתיעה. כי עפ"י רוח השיחה נראה היה שהוא יכחיש את המעשה או לפחות יביע צער, בושה או חרטה כלשהי.

תשובתו המהירה והאוטומטית הראתה שלתפיסתו יש הצדקה וסיבה ליריקה, מה שהראה בבירור שהוא אינו בשל לטיפול היות והוא מטיל עדיין את האשמה על התנהגותו על אשתו. הוא רואה באשתו ובמעשיה את הגורמים העיקריים להתנהגותו ולכן, לתפיסתו, לא הוא שצריך להשתנות אלא היא.
הוא עדיין לא הבין כי הוא אחראי בלעדית להתנהגותו, למעשיו ולמילים שיוצאות מפיו, קללות, איומים, עלבונות והשפלות וכיו"ב, לא משנה מה אשתו אומרת או עושה.

הרווח העיקרי של הפגישה בשניים היה שאשתו ראתה באופן חי ומוחשי ללא הסוואות וטשטושים שבעלה אינו מוכן להשתנות וזה המצב שהיא תמשיך לחיות בו. רק כאשר הגבר יבין שהקושי והבעיה בהתנהגות כזו היא אישית שלו והוא זה שצריך להשתנות ועליו לקחת אחריות ומחויבות לתהליך השינוי שלו, אז יש סיכוי שהמצב ישתנה. ואכן, כשראה שאשתו רצינית ונחושה לא להמשיך לחיות איתו למרות אהבתה אליו, הבין שעליו לעשות את הצעד והגיע לטיפול. זה עדיין לא מבטיח מאומה אך זו בהחלט התחלה חשובה.

2. לגבי השאלה השנייה, האם עדיף להיפרד/להתגרש מגבר מתעלל רגשית, אם עולים סימני כוחנות ושתלטנות, עלבונות ופגיעות, התפרצויות זעם ומיד בעקבותיהן בקשות סליחה וחרטה, הצטדקויות ותירוצים כבר בשלב ההכרות והחיזור או בתחילתו של הקשר הזוגי, יש סיכוי גדול שאת נכנסת למיטה חולה. אל תחשבי שאת יכולה לשנות אותו או איתך זה יהיה אחרת. הסיכוי לכך קטן ביותר. ההתנהגות הפוגעת, ההרסנית והמתפרצת רק הולכת ומחריפה ומתעצמת עם הזמן. עדיף שתחפשי לך זוגיות חדשה ללא כוחנות, שתלטנות ופגיעות נפשיות.

אם יש לו בעבר רקע דומה של יחסים בהם הייתה פגיעה והתעללות רגשית, נראה שעדיף שלא תיקחי על עצמך את המשימה לעזור לו להשתנות. זו משימה בלתי אפשרית מבחינתך. רק הוא יכול לשנות את עצמו והתנהגותו, אם הוא רוצה מספיק.
אם את מכירה את המשיכה שלך לגברים מסוג זה שפגעו בך בעבר ועברת כבר התעללות רגשית כזו או אחרת בקשריך הזוגיים, מומלץ לך ללכת לטיפול כדי להבין את מקורות המשיכה והבחירה בבני זוג שפוגעים בך.

אם בן הזוג שלך מתעלל בך רגשית, חשוב שתביני שאת לא אשמה ולא אחראית למעשיו והתנהגויותיו הפוגעניות והמשפילות. יחד עם זאת, חשוב שתדעי שכל עוד את עוברת לסדר היום, ומוכנה לספוג את ההתנהגויות המתעללות של בעלך כלפייך למרות הבכי, הכעס שלך, התלונות והטענות שלך כלפיו, את בעצם משמרת את המצב כמו שהוא ומתדלקת את הפעמים הבאות של ההתעללות הרגשית כלפייך.

כמו כן, מרחב יחסים זוגי כזה שיש בו כאב, סבל ומצוקה רבים, חוסר אונים, חוסר ביטחון, אי שקט, עצב, פחד, חוסר ערך, השפלות ועלבונות למכביר פוגע פגיעה קשה לא רק בכם כבני אדם וכבני זוג אלא בילדים שלכם, התלויים בכם לגמרי לביטחונם העצמי ולערך שלהם. למעשה, זה הרס למשפחה כולה.

רק כאשר האשה (או הגבר) אינה מוכנה לשאת יותר את ההתעללות הרגשית כלפיה ונוקטת במעשים ממשיים להפסקת ההתעללות הרגשית עד לפירוק הזוגיות, (אני קוראת לזה "או שאתה הולך...או שאתה הולך...") יכול להתחיל משהו שונה היות ולעיתים קרובות, הגבר אינו רוצה לאבד את אשתו ומשפחתו ומוכן לעשות הכל כדי למנוע את זה ואפילו להגיע לטיפול ו/או לסדנא.

פעמים רבות, הם מודים אח"כ לבנות זוגם שלחצו ודחפו אותם לעשות את השינוי כי בתוך תוכם הם לא אהבו את האופן שהם התנהגו, את ה"מפלצת" שבתוכם, את "הרודן", "הדיקטטור", "האיש הרע", הם לא אהבו את המציאות שהם חיו בה ומה שהם בעצם רצו הוא לחיות בשקט, בהרמוניה, ביחסים טובים עם הסביבה בלי עצבים, בלי להתרגז ובלי להתפרץ ולריב בלי סוף.

לסיום, לא מוכרחים לחיות כך, וכמו שאמרתי כבר, זו לא גזירת גורל. אפשר לשנות את המצב ואם בן הזוג המתעלל אינו מוכן לשנות ממנהגיו או לא מוכן להיעזר בטיפול, רצוי שבן הזוג שסופג את ההתעללות הרגשית ינקוט בצעדים ברורים שיציבו גבולות שיפסיקו את ההתעללות. אם אין לו יכולת וכוחות לשנות בעצמו את המצב, רצוי שהוא ייעזר בעזרה מקצועית מתאימה כדי לקבל כוחות ותמיכה על מנת לא להמשיך לחיות בתוך חיים של סבל, עוגמת נפש, השפלה ועלבונות מכאיבים.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל