סרילנקה,האי הקדוש-"הדמעה של הודו"

אז זהו בן, הפעם עושים דרכנו ל-סרי לנקה האי הממוקם באוקיאנוס ההודי, בדרומה של תת היבשת ההודית. שמו של האי נגזר מצמד המילים בשפת הסנסקריט, סרי - שפירושו קדוש ו- לנקה שפירושו אי. בכלל ההודים קוראים לאי "הדמעה של הודו" וזה עקב צורתו הגיאוגרפית המזכירה דמעה שזלגה מתת היבשת ההודית.

 

למה דווקא סרילנקה?

אבא תגיד לי, את הקוקוסים מביאים מ-סרי לנקה כך שאל אותי לפני שנים שחר ילדי שנפל באסון המסוקים ב-1997 וזו לדעתי סיבה מספיק טובה כדי לצאת לדרך ולראות בעיני עיניו...
 

 

סרילנקה,אוקיאנוס הודי סובב לה...

מעשה ראשון בסרילנקה הגעה לשפת הים מתיישב לדוכן ללגום כוס צ'יי טעימה וחמה, נזכרתי בילדותי כיצד הייתי קונה במכולת השכונתית חבילות עלי תה ציילוני (סיינסיה,תמצית, בשפה של פעם) שהיו צבועות בבורדו והאותיות נכתבו בזהב. תוך כדי טקס לגימת הצ'יי מבחין ביריעות כהות הפרושות על חול הים והתברר לי שזו שיטה ליבש הדגים. לפתע צד את עיני דייג האוחז בזנבו של טריגון גדול (חתול ים בשפתנו) וגורר אותו מרחק ניכר עד לבאסטה להעמידו למכירה, מסתבר שכל מה שעולה ברשת / בחכה ואף נלכד בצלילה ראוי למאכל ומכירה.עד היום לא ברור לי כיצד הדייג לא נפגע מהארס המצוי בזנב חתול הים.
 

 

מעט על אוכל מקומי...

פנינו הלאה לדרכנו מבקשים מהנהג שיעצור לנו באחת המסעדות תוך הדגשה שתהא מסעדה שאוכלים בה המקומיים. ואכן באמצע עליה גדולה סטה הנהג לכיוון יער קטן שבו הייתה חבויה מסעדה שם קצת יומרני לצריף עצים מט ליפול. נכנסנו מיקי ואני למטבח כדי לבדוק שהאוכל המוגש יהא צמחוני וכשר. להפתעתי במטבח ראיתי על אש גלויה מגזרי עצים, מונחות כעשרים קדרות ובתוכן תבשילים שונים רובם על בסיס צמחוני ומעוטם בשרי שממנו התעלמנו. אני נוהג לאכול בכל העולם מאכלי מקומיים וחייב לציין שהפעם הופתעתי לטובה האוכל היה זול וכפי שאני נוהג לציין כשטעים לי "היה לו טעם של עוד" לציין שבמקום צלחות הוגשו התבשילים על עלי בננה ירוקים וגדולים.
 

 

סיגיריה-בלשון המקומיים סלע האריה

בוקר מפציע בסיגיריה ואני עושה דרכי לביקור באתר סלע סיגיריה או כפי שהמקומיים מכנים אותו סלע האריה הנישא מעל פני הסביבה. את המצודה והארמון בנה אחד המלכים הקדומים. הדרך אל פסגת המצודה עוברת במפעל מים מרשים הכולל אגם גדול המקום הוכר כאתר מורשת עולמי של יונסקו. הטיפוס במעלה המצודה אינו קשה והמראה מלמעלה שווה כל גרם של זיעה. ראיתי לא מעט פסלי בודהה יפים וגם לא ! אך המרשים ביותר היו ציורי הקיר שהשתמרו מאות בשנים. התברר כי השליט היה איש תענוגות לא קטן אשר הורה לאנשיו להביא מכל רחבי האזור בתולות לשימושו האישי.עוד סיבה לקנאה שרחשתי כלפי סרילנקה...
 

 

 

מערות דמבולה וציורי הקיר

ושוב ממשיכים בנסיעה ואיני יכול שלא לשתף אתכם הקוראים בקושי שהיה לי להתרגל לנסיעה בצד שמאל של הדרך, עשרות פעמים אם לא מאות רגלי נשלחה אוטומטית לכיוון דוושת הבלם הדמיונית כאשר חשבתי שהרכב המגיע ממול עומד להיכנס בנו.
הנה מתחיל לו יום חדש ואנו בדרכנו לפסגתו של מקדש הזהב בדמבולה,עולים ועולים והעלייה אינה מסתיימת אך לבסוף הפיצוי הינו מראה נפלא של כל המישור למרגלות המקדש, יתרה מזאת במקדש עצמו שהוא למעשה מתחם מערות ענק טבעיות ספונים להם עשרות פסלי בודהה, ציורי קיר מרשימים ששוב שאלתי עצמי איך השתמרו על עושר הצבעים שלהם
 

 

 

קנדי -עיר מקסימה ומלאת יופי

דרכנו לעיר קנדי חולפת לה על פני יערות טרופיים,מטעי קוקוס ענקיים, גידולים חקלאיים שונים ומגוונים.קנדי, עיר קדושה השוכנת לחופי אגם ציורי שהינו מעשה אדם ובין גבעות ירוקות עד, האמת הופתעתי, זו עיר תיירות מגוונת במבחר בתי המלון ובשירותים לתייר. כאן גם היתה הפעם היחידה בה "סידרו" אותי בסרילנקה עת החלפתי דולרים למטבע מקומי. נהגנו ממליץ לצפות במופע פולקלור אוטנטי ואני שמטבעי הנני סקפטי מסכים לאחר שכנוע ארוך ולא, איני מצטער לרגע, יופי של מופע, יופי נשי פנטסטי, יופי של צבעים מנגינות וזמירות ששאבו השראתם מטקסי פולחן עתיקים ובעיקר מסיום ההצגה שזימנה לנו מופע של אש והליכה ברגליים יחפות על גחלים רוחשות "איך לא שורפות להם הרגליים שאלתי עצמי יחד עם עוד מאות צופים בהצגה"?
 

 

 

חיי לילה בקנדי והמשך לפילונים בפינאוולה

יום המחרת ואנחנו מצטרפים לתור ארוך של מקומיים כדי לבקר בשעת לילה "במקדש השן" על פי אמונת המקומיים אחת משיניו של בודהה נמצאת בתיבת זהב השמורה היטב בלב ליבו של המקדש, אווירה של קדושה וריחות של קטורת באוויר ואני מנסה לראות את השן הקדושה אך לצערי לא הצלחתי! המקדש הינו אחד המקדשים הבודהיסטיים החשובים בסרילנקה ומדי שנה עולים אליו לרגל מאמינים רבים.

ממשיכים בדרכנו לפינאוולה המהווה בית מחסה לפילים יתומים שהוריהם נהרגו,מסתבר שהקידמה גרמה לברוא יערות המשמשים כמחסה ובית גידול טבעי לפילים. פעמיים ביום מביאים עשרות פילים ופילונים לרחצה בנהר מראה מרשים ומלבב. יותר מכך התרשמתי ממאות התיירים שצובאים על כל מטר כדי לתפוס זוויות צילום תוך כדי קריאות לא ברורות למראה פילון שנסחף במים. שעה ארוכה העברנו במקום עד אשר חזרנו לרכב והמשכנו בדרכנו.
 

 

נווארה,מישורי הורטון וכל הדרך ההררית...

הדרך לנוווארה אליה חולפת בתוך יערות עד שאינך יודע היכן הם מתחילים ומתי הם מסתיימים. מפלי מים בכל עיקול דרך כבר לא הפתיעו אותנו למרות שלא פעם חשבתי לעצמי אולי אפשר להעביר ולו מעט מהירוק הזה והמים האלה לישראל המדברית והיבשה. לאחר שהתמקמנו בגסטהאוז יוצאים במהירות לטיפוס על פני "מיני אדם פיק" גבעה נישאה שהנוף שנשקף ממנה עוצר נשימה, לקחתי מעט אויר בריאותיי כדי להמשיך לגבעה נוספת שהטיפוס עליה הוכיח לי שאיני בכושר, אך המראות והצלילים שדינדנו באוויר היו שווים זאת.

נסיעה בת כשעתיים ואנו מגיעים לשמורת מישורי הורטון, בחרנו את המסלול הסיבובי הארוך שכולל תצפית מדהימה על מצוק שנקרא גם סוף העולם (The World’s End) היורד יותר ממאות מטרים אל עמק בו זורם נהר אדיר שמימיו שוצפים בדרכם הארוכה לאוקיאנוס ההודי, יש אומרים כי ביום יפה ניתן לראות את האוקיאנוס ההודי ואני, למרות כל מאמציי לא הצלחתי לראות, זוג תיירים מגרמניה שעשו מספר ימים בשמורה נשבעו לי כי ראו גם ראו את האוקיאנוס. פגשתי מין סוג של אנטילופות אך מה שמשך את עיני היתה הפריחה הצבעונית שבצבצה מכל פינה. ערפיליים באו וחלפו תוך שכיסו את עין השמים, לפתע באמצע שום מקום אני שומע את השפה העברית, אם ובתה הקטנה שהשתייכו לסגל הדיפלומטי הישראלי בקולומבו עשו מעט מהמסלול כדי להנות ולחוש את הטוב שהעניק האלוהים לסרילנקה. ממשיכים בדרכנו ולאחר כשעתיים של הליכה מגיעים לתחילת הירידה למפלי בייקר. הירידה כמו בכל מסע מעט קשה לי שוב מגלה קיומם של שרירים שאפילו בחלומותיי לא חשבתי כי נמצאים בגופי / רגליי אך לבסוף עומד אל מול המפלים שראיתי יפים וגדולים מהם, אך בכל זאת בחום הלוהט זו היתה חוויה מרנינה לטבול עם כל בגדי ונעלי בתוך בריכת המים למרגלות המפל.
 

 

 

שמורת יאלה-כל הזמן הרגשתי כאילו ועיני הנמרים נעוצות בגבי...

זהו מתחילים לראות את סוף המסע, נוסעים בכיוון דרום מזרח לשמורת יאלה, נסיעה ארוכה החולפת במספר אזורי אקלים, טרופי, מדברי, גם סוב טרופי. מוצאים אכסניה ראויה וכמעט מיד מתקשרים עם בעל ג'יפ כדי לצאת ולבקר בשמורה. שעות של נסיעה איטית, מגוון בעלי חיים מפילי פרא שהג'יפ שלנו לא מצא חן בעינם ולכן נאלצנו לתמרן ולברוח מזעמם, עבור בטווסים יפי מראה וצבע, אנטילופות וצבאים מכמה סוגים, חזירי יבלות ואפילו תנינים שאותי תמיד מרתיעים.הגענו לקצה השמורה שהתאפיינה בצוקי סלעים שחורים, נאמר לנו כי ביום האתמול נצפו נמרים במקום למרות שהעברנו שעה ויותר לא הצלחנו לראות ולו נמר אחד לרפואה. הרגשתי האישית היתה כי כל הזמן הנמרים נועצים בנו עיניים וכאילו אומרים, הי בני אדם מה באתם לבית הגידול שלנו כדי לפלוש לחיינו?
 

 

העיר גאל,יש אומרים שזו תרשיש המקראית

עושים דרכנו לאורך החוף כשיעדנו העיר גאל (יש אומרים שזו תרשיש המקראית) העיר מוקפת חומה שההליכה עליה מאפשרת לך להביט למרחוק ולדמיין לעצמך שאילו והיתה לך משקפת רבת עוצמה הרי שניתן היה לראות מבעדה אלפי קילומטרים עד לדרומו של כדור הארץ. נכנס להתרחץ מעט באוקיאנוס כאשר מולי ערמת אבובים להשכרה שלי הזכירו את אבובי (צמיגי) גופי. ממול יכולתי לראות בהמוני דייגי כלונסאות שיטת דיג אופיינית לסרילנקה. בלב העיר גאל השתמרה לה מצודה מימי השלטון ההולנדי שהכניסה והיציאה אליה היא על גבי כבש עץ העולה ויורד חליפות. סביב המצודה חפיר מים ובו משוטטים להם תנינים מורעבים שרק מצפים שמישהו יכנס למים כדי לנעוץ בו שיניים.
 

 

 

צבים של ים רכבות וצונאמי...

סיום המסע היה בשמורת צבים שהם זן הולך ונכחד לכן אוספים מתנדבים את ביצי הצבים ומדגירים אותם בשמורה עד לפקיעתן ואו אז מתקיים לו טקס שחרור הצבונים למי האוקיאנוס, מעין מרוץ על חוף הים עד אשר הם נישאים בין גלי האוקיאנוס שם הנם יותר מוגנים.
ומלה אחרונה על מראות ההרס של הצונאמי שפקד את סרי לנקה לפני מספר שנים הוריד רכבות מהפסים סחף כפרים שלמים על יושביהם אל מעמקי האוקיאנוס וגרם נזק כלכלי אדיר, אך במזרח כמו במזרח מקבלים את הדין כגזירה משמים ומנסים להחזיר את המדינה לפסים של קידמה.
אחרית דבר - ניתן להוסיף ולכתוב על האי המקסים - האי הקדוש הרבה מילים משפטים ומה לא? אך אני מעדיף לתת לתמונות לדבר...
 

 

 

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל