קרב המוות של בני דויד על הכתר

אחת התופעות המדהימות בספרי הנביאים והכתובים [נ"ך] שבהם מתועדיםמלחמות המלכים נגד אויביהם מסביב, וכן מלחמות 'יהודים נגד יהודים' בארץ הקודש אשר רבים רבים מתוכנו אינם יודעים עליהם, על התרחשויותיהן ועל הקרבנות שנפלו. מאמר זה בא להציג פן אחד בלבד, והוא 'הקרבות עד המוות' שניהלו בני- דויד המלך ביניהם על הירושה.

מאמר בפרפרזה של המחבר

על מנת להימנע מאריכות מפאת רוחב היריעה וכן להימנע מקורות חיים של כל נסיך ונסיך, הנאבקים ביניהם על הכסא של דויד, הן בעודו בריא ומתפקד כמלך, והן כחולה על- ערש- דווי, החלטתי להימנע מכרונולוגיית ההתרחשויות, פן יאריכו את המאמר. לא נכללים גם הבנים שאינם משתתפים במאבק על המלכות מלבד אחד מיוחד, בגלל שהוא הבן של אביגייל שעליה נאמר: 'יפת תואר ויפת מראה וטובת שכל'. אישה יפה וחכמה כמעט יותר מכל נשות דויד המלך. בנה דניאל מופיע כאן מפאת כבוד אמו.

תחילה אביא את שמות שבעת הנשים שבניהן בולטים ודומיננטים. הראשונה כאשתו של דויד בטרם היה למלך, היא מיכל בת- שאול והאחרונה בנשים שסעדה אותו בימיו האחרונים, הייתה אבישג השונמית... שתיים אלה, לא הביאו ילדים מדויד, לכן הן רק מוזכרות עם האחרות, שבניהן יופיעו במאמר הרבה מאד. היינו, עיקר הנושא, יתמקד על הבנים שהשתתפו במאבק על הירושה, שלפעמים דויד לא ידע על חלק מזה

להלן חמשת הנשים לפי סדר כרונולגי במקרה, בגלל הבכורה שעברה מאחד לאחר עד לאחרון שזכה...

1. אחינועם מיזרעאל, היא האמא של אמנון, הידוע מפרשת 'אמנון ותמר', ושהוא מאוד שאף למלוך.
2 אביגייל אלמנתו של נבל הכרמלי שהיא כאמור אמו של דניאל שהיה דומיננטי ולא השתתף בקרבות.
3. מעכה מארץ/ עיר 'גשור', היא אמא של אבשלום, שחולל מרד גדול כדי לקחת את המלכות בזרוע הכח
4. חגית...[אין פרטים עליה בשום מקור למרבה הפלא], היא אמא של אדוניהו ששאף מאוד להיות מלך.
5. בת- שבע, אלמנתו של אוריה החיתי. היא אמא של שלמה שבעצמו לא שאף אבל האחרים המליכוהו.

אם בסופו של דבר דניאל לא משתתף במאבק על הירושה, למרות שהוא נולד בין הראשונים לדויד המלך, נותרו לנו ארבעת הבנים מאוד חזקים, מאוד יפים, מאוד דומיננטים ומאוד עצמאיים בחייהם סביב אביהם המלך דויד. לכל אחד 'צבא' לוחמים משלו, סוסים, משרתים, כספים והרבה כוח וכבוד של העם. המאבק מכאן והלאה, יהיה בין הארבעה, ולפעמים המאבק בזוגות כפי שיתואר בהמשך המאמר המעמיק: 1. אמנון, 2. אבשלום, 3. אדוניהו, 4. שלמה. על הקרבות יסופר בקיצור ובתמצית, מפאת רוחב היריעה.

השם יתברך תמיד גורם סיבות של כל התרחשות, חיובית, שלילית, מלחמה, מאורע וכו...וכך יש לנו סיבה לתחילת שרשרת הקרבות, המלחמות, הקרבנות שלא הפסיקו מנסיבה הראשונה עד לסיום העניין. פרשת אמנון ותמר: זה לא סתם פרשה בודדת בלי קשר למה שהיה לפני כן וקשר הדוק להמשך הסיפור!
זהו סיפור שתחילתו עם אונס תמר על-ידי אחיה [מאביה] אמנון, שהידרדרות ההתרחשויות בלתי-פוסקת.

מקרה אחרי מקרה עד הסוף הטוב עם המלכת שלמה החכם, אבל גם הסוף הרע עם מאבק מר וקרבנות ..

אמנון [בלי פרטים רבים] אנס את תמר אחותו, אותה הוא אהב בעצת אחיתופל שנתן לו עצה 'להעמיד' פני–חולה ולבקש מאביו דויד לשלוח לו את תמר לטפל בו. ההמשך ידוע. תמר אחרי האונס יצאה ממתחם דירות הפאר של הילדים ומשרתיהם של בני – דויד, כשהיא מתייפחת בבכי ושמלתה קרועה עליה, סימן היכר לאונס אכזרי, לא כל-כך מרצון. ראה אותה למזלו הרע של אמנון, אבשלום ושאל אותה ומייד ביקש ממנה להחריש, כי הוא הבטיח לטפל במקרה בלי התערבות אף אחד. אבשלום התייעץ עם חברים וחשב מה לעשות והגיע להחלטה: לרצוח את אמנון. עכשיו הוא מחפש תוכנית, מקום, זמן וחשאיות על המקרה. אבשלום התעודד מהמחשבה על ההזדמנות להרוג את אמנון הבכור, כי הוא נולד אחריו ויתפוס את מקומו. אבשלום צד אפוא שתי ציפורים במכה אחת: לנקום את אונס אחותו תמר ולתפוס את מקום הבכורה לכסא.

אבשלום הגה רעיון והלך לאביו המלך דויד לקבל את ברכתו עליו: לארגן מסיבת-יין וצלי כבש להרבה חברים וידידים מהמיוחסים בירושלים, לרגל גז הצאן השנתי. דויד שהיה אוהב מאוד את אבשלום יותר משאר הבנים, אותם הוא מעריך, כי אבשלום גם יפה וגם גאה וגם חכם, בירך על היוזמה ואף הזמין את עצמו להשתתף עם כולם בנשף של אבשלום. אבשלום נדרך ונמתח עד להחריד מכוונתו של המלך לבוא לנשף, דבר שיהרוס לו את תוכניתו להרוג את אמנון אחיו. הוא פנה נרגש לאביו שזה לא הולם את מעמדו של המלך, כי הצעירים רוצים להתהולל ולהתפרע ולהשתכר כל הלילה. המלך קיבל בהבנה את ההסבר ושוב בירך את בנו אבשלום על היוזמה. בעיצומו של הנשף, כאשר כולם שיכורים ורועשים מרוב שמחה, נתן אבשלום סימן לעוזריו, שניגשו לאמנון, שהיה שיכור כלוט, ירדו עליו בחרבות והרגו אותו כליל. במקום התחוללה מהומת אלוהים, המוזמנים נרעשו ונכנסו לחרדה על גורלם ופתחו במנוסה. כולם ברחו על נפשם...גם אבשלום, שתיכנן מראש את בריחתו, ברח על סוסו לסבו בעיר 'גשור' ושם הסתתר ונשאר.

דויד המלך נכנס לאבל על הטראגדיה של בניו: אמנון נרצח ואבשלום ברח. דויד שקע באבל מר ונמהר במשך שלוש שנים עד שיום אחד נכנס אליו יואב בן- צרויה שר הצבא, בא אליו בטענות שהוא מזניח את ניהול המדינה, והיא מתנהלת מעצמה על-ידי השרים והעוזרים נאמני המלך. יואב הציע לדויד, שהוא ייסע לעיר 'גשור' להחזיר את אבשלום, הבן האהוב ועל המלך לחזור לעצמו ולניהול ממלכתו כבעבר. המלך קיבל את ההצעה של יואב בתנאי אחד: בשובו של אבשלום לירושלים, שלא יעיז להתקרב למלך, כי דויד לא רוצה לראות אותו. הוא אוהב אותו, אבל לא סולח לו על רצח אחיו בתוך המשפחה: אמנון בן אחינועם.

אבשלום נפגע מהחלטת אביו דויד לא לסלוח לו על רצח אחיו, והחליט לנקום באביו דויד עצמו. הוא גייס אלפי מתנדבים וחברים, אימן אותם בנשק והכריז מרד על המלך דויד. הוא החליט להדיח את אביו מהמלכות ולתפוס את מקומו על כסא המלך. למרבה האירוניה, תמכו בו אנשים עשירים וחשובים וביניהם אחיתופל, היועץ הראשי של המלך דויד. אחיתופל הורה לאבשלום ללכת לפי עצותיו והוא מבטיח לו שהוא יצליח במרד נגד אביו. באמצע המשימה, שינה אבשלום את התוכנית לפי עצת היועץ חושיי, שהוא גורם שהושתל במחנה אבשלום על- ידי דויד ואנשיו. אחיתופל הבין שהתוכנית נופלת, המרד ייכשל וגם אבשלום ייהרג. אחיתופל עלה על חמורו, הלך לביתו, אסף את משפחתו, נפרד מכולם ותלה את עצמו.

התסריט של אחיתופל התממש בדיוק ובמלואו: בקרב שהיה ביוזמת יואב הגיבור, שקיבל את ברכת המלך דויד לחסל את כל המורדים בתנאי מפורש: 'לאט לכם אבשלום בני, לאט לכם אבשלום בני'. לפני- כן, אבשלום פרץ בהפתעה עם לוחמיו לתוך הארמון, גירש את המלך, שברח על נפשו עם נשותיו. עם כל זה, הוא נמנע מלצאת לקרב נגד אבשלום בנו האהוב עד ששיכנע אותו יואב שבנו הקטן עושה ממנו 'חוחא ואיטלולא', שאבשלום לקח את הפילגשים של דויד אביו לגג הארמון, הפשיט אותן והציג אותן .ערומות לאנשי ירושלים שהתאספו לראות את 'ההצגה הטובה ביותר בעיר'. אבשלום בעצם טימא את כל הפילגשים של אביו, שהמלך דויד נמנע מלהתקרב לאף אחת מהן, אבל התיר להן להמשיך לחיות בארמון.

בקרב המר חיסל יואב את הלוחמים של המרד מלבד חלק קטן שברח על נפשו ואבשלום, שהלך על סוסו במנוסה כדי לצאת מאזור הקרבות. הוא עבר תחת עץ רב ענפים עבים. למזלו הרע, הוא נתלה משיערו הארוך ונשאר תלוי בעץ. אחד הלוחמים של יואב ראה אותו. הוא רץ ליואב והזעיק אותו כדי להציל את אבשלום התלוי משיערו בעץ. יואב כעס על הלוחם למה לא הרג את אבשלום אלא שהלוחם הזכיר לו, שדויד המלך התחנן לשמור על חיי בנו האהוב אבשלום. יואב נטל את החרב ותקע אותה עמוק באבשלום והרג אותו. דויד המלך שוב התאבל על בנו אהובו אבשלום, הספיד אותו וקרא לו במלים אלה: "אבשלום אבשלום בני! מי יתן מותי תחתיך אבשלום" ועוד... דויד לא סלח מעולם ליואב על שהפר את הוראתו והרג את אבשלום אהובו. גם הפעם שקע דויד באבל כבד וגם הפעם בא אליו יואב בטענות שהוא מפקיר את המדינה ומתאבל על בן שרצה להרוג את המלך עצמו. יואב שמחזיק את הביטחון יחד עם שני אחיו: אבישי ועשהאל, הם בניה של אישה בשם צרויה, שהיא אחותו של דויד, וזו הסיבה שיואב כבן משפחה הרשה תמיד לעצמו להעיר ולבקר את דויד על מעשיו השונים. יואב שלח את אוריה החיתי למותו בקרב לפי בקשת דויד המלך, כדי שדויד יתחתן עם בת - שבע. אחרי שקמה מהומה רבתי בארץ והיהודים ריכלו והשמיצו את דויד על מעשה בת - שבע, יואב רץ להגן על כבודו וגילה לכולם, שדויד המלך הוא שהורה לו במכתב לשים את אוריה החיתי בראש הקרב ... גם על זה, דויד הרגיש מבוכה גדולה ולא סלח ליואב.

לאדוניהו אצה הדרך והוא כשאפתן גדול, רוצה להיות מלך. דויד המלך זקן ובא בימים ומותו קרב ובא. מה עשה אדוניהו? פשוט המליך את עצמו בעצמו! הוא כינס שרים ועשירים וביניהם גם יואב שר הצבא שתמכו בו, קיימו מסיבה גדולה והחלו לקרוא בקול גדול: "יחי המלך אדוניהו! ". דויד השוכב על ערש דווי, לא ידע דבר וחצי דבר. מי שמנסה להציל את המצב הוא נתן הנביא, שבא לבת-שבע והודיע לה כי אדוניהו הפך את עצמו למלך. הוא נתן לה עצה: ללכת לדויד על מיטת חוליו ולהזכיר לו שהוא הבטיח לה: 'שלמה הבן שלך יהיה מלך במקומי אחרי מותי'. בת שבע הלכה ונתן הנביא הצטרף אליה והודיעו למלך שאדוניהו הפך את עצמו למלך וכולם חוגגים וקוראים לו: "יחי המלך אדוניהו"!. דויד התקומם מאוד ונתן הוראה לקחת את שלמה לשילה ולמשוח אותו למלך, ולהכריז על זה בכל רחבי ארץ- ישראל. דבר אחד ביקש המלך דויד: שלמה יישב על הכסא למלכות רק אחרי מותו וקבורתו של המלך דויד האהוב.הנה באחד הימים, עלה רעיון גאוני בראשו של אדוניהו: הוא ניגש לבת-שבע, אמו של שלמה וביקש ממנה לעזור לו לשכנע את שלמה להתיר לו לשאת את אבישג השונמית לאישה חוקית וכשרה. בת-שבע הביעה רצון לעזור, אבל שלמה, שאל אותה: "למה שלא תבקשי בשבילו גם את כסא המלך?". שלמה החכם הבין שזאת חתרנות תחת כסאו כמלך. מדוע? כי מי שמתחתן עם אשת המלך שהמלך לא ידע אותה, יהיה מלך במקומו. כך לפי מסורת עתיקת-יומין שלא כתובה בשום מקום. אבל גם אדוניהו היה חכם כדי להבין. אלא, שהוא הימר על חייו, הוא חשב ששלמה לא יבין מה שאדוניהו הבין והיה בטוח שעם קבלת האישה הוא יקח איתה גם את המלכות. שלמה החכם שלא לוקח סיכונים, נתן הוראה להרוג את אדוניהו ולקוברו בו-ביום...אז הוא יפסיק להעלות רעיונות של חתירה תחת המלך שלמה. כי כאשר שלמה הפך למלך בסוף הקרבות של האחים, ידע מה חושב אדוניהו אחיו. הוא הזמין אותו לשיחה והזהיר אותו שכל מעשה שיש בו חתירה או הפרעה בשלטונו של שלמה כמלך, אדוניהו ישלם על- כך בחייו. וכך היה. השלישי באחים מתוך ארבעה שניהלו קרבות, מרד וחתירות, נהרגו. סוף. האח שלא השתתף בתככים או קרבות, קיבל את המלוכה מלמעלה ומלמטה והיה למלך חכם, עשיר ויציב עם שלום במשך ארבעים שנה שהיו לו במלכותו.

בן- יהוידע, היה שר צבא ישראל במקום יואב שהודח וגם הוצא להורג, אחרי אדוניהו. בן- גרא ראש הסנהדרין שאסר על שלמה להתחתן עם בת–פרעה, הוצא להורג בהוראת שלמה. 'תליין כולם': בן-יהוידע.

לסיכום: מתוך ארבעת האחים המתמודדים על המלכות, שלושה נהרגו ואחד היה למלך
[כל המאמר מבוסס על הספרים: מלכים, שמואל, דברי הימים ועוד. אולי יבוא פרק שאחרי שלמה: ההתפלגות]
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל