כשחר תשוב ממסע הלילות,
כף רגלך קלה ויחפה,
וריח דשא גזום , אדמה רוויה ופריחות
כאד יציף חדרנו המואר,
ושנינו נצחק
צחוק של עתיד
בטוח ומבושם.
רוח בוקר קלילה
תרחף בין בדי-האילן,
תעיר צפורי שיר מקינם
לשירה חדשה,
תרעיד אגלי הטל
על הטרפים,
ואור זריחה ישתקף
בטללים כיהלומים.
פרחי-שדה בני-יומם
באפרים הלחים
יפקחו עינם,
ופרפרים צחורי-כנף
ישחרו צוף במעופם.
ושפע ניחוחות וגוונים
מול השמש העולה.
וכה תרחק - אל עמל יומך
קודח אבני שכחה
בכתרו של הנצח.
עם ערב -
תפליג על חשרת דמדומיו
אל מרחב
החומק מן העין,
שם תטמון
פניני זיעתך
לעת יפנה
יומך.