יום הולדת

יום הולדת זה רגע מיוחד והוא מגיע פעם בשנה , אבל יש מסוים שזה כבר לא כל כך כיף לחגוג בכל זאת גדלת בשנה אתה לא בן שנה


יום הולדת
ברגעים אלו, בזמן שאתם קוראים את הטור, אני חוגג( שונא ) יום הולדת .
בתאכלס אני שונא יום הולדת , יש גיל מסוים שזה פתאום מתחיל לקרות , זה מתחיל בערך בגיל שלושים שיום הולדת מתחיל לאבד מערכו הוא הופך ליום עצוב, יום של חשבון נפש, יום של למה זה מגיע לי? ?
אתמול בלילה נבהלתי , נזכרתי בימי ההולדת לפני הספירה זה היה בעידן הדינוזאורים, לפני האיפון והפיסבוק בימים שהמשפחה הייתה נפגשת, אוכלים ארוחה של אימא, צוחקים ונזכרים בסיפורים מצחיקים וחוויות שעשינו והצחוק היה מתגלגל עד לקצה הרחוב , אבל אז אמא נפטרה וקשה לדבר על העבר וזה נדחק הצידה ולאט לאט המתנות המושקעות הפכו למשהו סמלי ואפילו מיותר.
אחרי שהיינו מסיימים את הכינוס המשפחתי הינו עוברים לחיק החברים, הינו נפגשים בבית הקטן, נכנסים זוגות זוגות , מדליקים את הגריל, ממלאים את הכוסות ומתחילים להיזכר וליצור חוויות חדשות.
הוודקה הייתה נשפכת והבשר היה נערם אבל אז הקמנו משפחות, התרחקנו קצת, חלק עוד נמצאים בחיינו אבל במרחק עין ולא במגע מלא וחלק נעלמו ואולי טוב שכך.
כי היום העולם שלהם כמו שלי נמצא עמוק בתוך המשפחה הגרעינית, בתוך הקן הפרטי שאותו הם בנו ועדיין בונים.
הצחוקים והבדיחות נשארו בזיכרון לימים מיוחדים ולנו נשארו רק הטלפונים בחגים ובימי הולדת ....... וזה מה שהבהיל אותי איך הם ידעו שיש לי יום הולדת ? הלו אין לי פיסבוק , והרי ברור לכולם שאם אין לי פיסבוק משמע אני לא קיים , וגם אם אני קיים אף אחד לא יזכור שזה היום ״המיוחד״, כי לא יופיע לאף אחד על מסך הפיסבוק ״יום הולדת לארז״.
אז לעשות פיסבוק? לא אני לא אפתח , אולי אני אתזכר בוצאפ? קצת פדיחה! מה אני אכתוב?״ מחר יש לי יום הולדת לא לשכוח לסמס״ , זה עלוב לא?
אז אולי אני אעשה מודעה בעיתון ״חברים לא לשכוח בשבוע הבא לברך אותי״ , זה הופך אותי לעוד יותר מסכן!!
אולי אני אפיל על מישהו שיזכיר לחברים ששבוע הבא אני חוגג , לא רעיון טוב, הוא עוד עלול לחשוב שאני רוצה מסיבת הפתעה( ואני לא).
אולי אני אעשה חולצה עם תמונה? לא לא ,לא רעיון טוב.
אולי אני אכתוב בטור דברים שאני רוצה להספיק השנה לכבוד יום הולדת שלי וככה כולם יבינו את הרמז.
רעיון גאוני !!!! אז ככה : להיות בהופעה של ברוס ספרינגסטין ( אם לא אז שלמה ארצי ),להיות במשחק כדורגל של ברצלונה ( לא בשבילי בשביל הילד), להיות במגרש כדורגל בפעם הראשונה בחיי, לרוץ 10 קילומטר בלי הפסקה , להיכנס שוב לזירת אגרוף ,לכתוב שיר אהבה ( שיכנס למצעד),להרגיש חמרמורת אחרי לילה של שתיה ,להיכנס לבית האח הגדול ( שאלוהים יעזור להם ) , לקום ולנסוע לשום מקום ככה ספונטני , לקנות את השעון של אפל , לראות רמבו חדש, להוריד חמישה קילו , לאכול סטייק מפבלו, לעשות אירוע שיעלה על אירוע החתונה שלי , לטוס עם אבא לבד לכל מדינה שרק יבחר , לנסוע במכונית על , לקנות מכונית על ( מותר לי לפנטז) , לבטל את הכרטיס של מפעל הפיס , להבין שאריאלה כנראה לא תתקשר, להביא בולדוג אנגלי ( ולמצוא מי יאכיל אותו ויוציא אותו לצרכים )לחלום חלום על אמא ולזכור הכל ולא רק דמעות , לכתוב תסריט ( ולמכור אותו ) , להבין שלא יקנו את התסריט כי אתה לא סלב ולהפוך אותו לספר( טוב זה ישאר לשנה הבאה ) נכון שעכשיו אתם מבינים למה אני לא זוכר את הימים המיוחדים שלכם? כי ........אין לי פיסבוק!!!!! ככה שאני אף פעם לא זוכר ימי הולדת, ימי נשואים של אנשים אחרים אלא אם האישה מזכירה לי (כי הפיסבוק שלה מזכיר לה , לא שהיא זוכרת) , נו מצאתי משהו טוב בפיסבוק.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל