אסתרית בלצן-אריה-מוזיאון תא

קונצרט הרצאה מעולה על האריה עם קטעי מוסיקה קלאסית ורוקית




בסידרת "קלאסיקה במימד אישי" שמענו הפעם קונצרט הרצאה על נושא "אריה".
השתתפו הפעם ד"ר אסתרית בלצן-העורכת והמגישה של הסידרה.אורחים שלה בתכנית היו איילת אמוץ ,רביעיית ארטג'אז מאסטוניה והכנר אנדרס מוסטונן.

הפעם אסתרית בלצן החליטה לשלב בין המוסיקה הקלאסית הבארוקית לבין המוסיקה המודרנית הרוקית.היה זה מופע שהצליח ביותר והתקבל מאוד מאוד יפה הן על ידי הקהל המבוגר והשמרני והן על ידי הלא כל כך צעיר.

המילה אריה מוצאה מהמילה האיטלקית ARIAשפירושה אויר.
אריה הנה יצירה מוסיקלית לשירת סולו, להבדיל משירת מקהלה.היא צורה יסודית שמשתמשים בה גם בסוגי יצירות אינסטרומנטליות או ווקליות.לרוב האריה מבוצעת ע"י סולן בלווי תזמורת או כלי מוסיקלי.

האריה מבטאה בדרך כלל את רגשי הגיבורים במנגינה יפה.זהו בעצם שיר הנמצא במקום מרכזי באופרה האיטלקית.
אריה אינו מונח שמשתמשים בו רק באופרות אלא גם בקנטטות וגם כיצירה עצמאית.
יש גם קטעים למוסיקה אינסטרומנטלית הנקראים אריה.

בלצן הסבירה הקשר בין אויר לשיר ואמרה שאויר זה מצרך צריכה בסיסי.אריה זה שיר. האריה מעשירה את חיינו לכן המילה שיר מהוה חלק מהמילה"מעשירה"

בטהובן לא כתב אריות.הוא רצה ללמוד ממוצרט איך לכתוב אריות וכתב יצירה בשם 12 וריאציות על אריה מתוך האופרה נשואי פיגרו של מוצרט.
בהקשר זה שמענו את אחת הוריאציות .
בהמשך נוגנו שתי וריאציות אחד בביצוע בארוקי והשניה בביצוע רוקי.השתתפו בביצוע רביעית ארטג'אז והכנר אנדרס מוסטונן.
לשתי הגרסאות חן משלהן וכל אחד יואהב את הגירסה לטעמו.
בטהובן חשב גם שהנדל הנו המלחין הגדול ביוצרים שהוא ידע ושמענו אריה מתוך האופרה "אחשוורוש שלו.

באך כתב אריות אך הן נכתבו לתזמורת ולא לקול ולדוגמא "האריה למיתר סול" מתוך הסויטה מס 3 לתזמורת ששמענו.

על יצירה אחרת של באך "וריאציות גולדברג" אסתרית בלצן סיפרה איך נכתבה היצירה.
באך היה בן 35 ,התאלמן מאשתו והיו לו 11 ילדים.סיפרו לו שהבוס של גולדברג לא מצליח להרדם ומבריו חיפשו דרך לעזור לו.בעקבות זה באך כתב את "וריאציות גולדברג "ובה 30 וריאציות שונות.
הושמעו כמה וריאציות בהרכבים שונים של המשתתפים במופע.
כאשר רביעית אורטג'אז ביצעה כמה וריאציות הן נשמעו חי יותר,רענון יותר,עכשוי יותר.

הושמעה אריה "אחרי מותי" מאת פרסל מהאופרה "דידו ואנאס".זהו שיר שמשאיר משהו בזכרונך ודידו כל מה שהוא ביקש היה רק לזכור אותה.
הביצוע של זמרת היה מצויין.

בטהובן אמנם רצה ללמוד ממוצרט לכתוב אריה אך לא הצליח במשימתי. הוא כתב רק אופרה אחת-פידליו ובה אין אף אריה שאפשר לזכור או לזמר.
כמעט בסוף חייו כתב מנגינה לשיר, לא לזמר וסולן אלא למקהלה -שיר תהילה לשימחה עפ"י טקסט של שילר.
שיר זה במרוצת השנים עם איחודה של אירופה הפך להימנון האיחוד האירופי וכך נכנס להיכל התהילה.
זאת מנגינה שמאחדת בני אדם בכל מקום,מלכדת וממריאה עד מרום ותחבקת את כולם.
שמענו עיבוד של השיר שלא היה כל כך לטעמי .שוב ענין של טעם ואולי הרגל.

בזמן האחרון קרו שני מקרים בהיכל התרבות ובמוזיאון ת"א שבהם החליטו "לשפץ" את מוצרט ברקויאם שלו ואת הסימפוניה ה9 של בטהובן.
אני בעד חידושים ואוהב לשמוע עיבודים שונים בסיגנונות שונים, אך נראה לי שהפעם שני העיבודים- "השיפוץ" לא עלו יפה.

הנדל שם ביצירותיו את הזמר במרכז היצירה בעוד שאצל באך הקול מהוה רק חלק ממנה כאשר התזמורת במרכז ולא הזמר.
איילת אמוץ היתה הסולנית לאורך כל המופע.יש לה קול מצו סופרן נהדר והיא הנעימה את הבקר בזמרתה היפה.

לראות או לא לראות:תכנית נהדרת,מופע שילוב שהצליח ביותר.



אלי ליאון

עיתונאי-מבקר אמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.
מנהל קהילות פנאי ותרבות "מוטקה"



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל