על המוות ועל החיים

כן, יש חיים אחרי המוות, אבל השאלה צריכה להיות: האם יש חיים לפני המוות? אושו כתב: "אנשים חיים כאילו מעולם לא ימותו ובסוף מתים כאילו מעולם לא חיו". והנה משפט שאמר, נדון למוות, לפני מותו: "זהו הרגע המאושר ביותר בחיי!" (עובד פשוט, שבטעות נדון למוות בארה"ב, באשמה שהיה המארגן של מרד העובדים הגדול והפך, לשמחתו, לגיבור...)

הפחד מהמוות והפחד לחיות באמת

למי שמבין שהחיים תמיד משתנים, למי שמוכן לקפוץ למים ולקבל כל שינוי – גם המוות לא ייראה משהו מיוחד. לנו, החיים, החיים שאחרי המוות הם בלתי נראים, אבל אין זאת אומרת שהם לא קיימים! זה ממש כמו האופק שנראה בקצה כסוף, אבל ברור שמאחוריו יש עוד... כמו שכתבה בטי איידי בספר הנפלא "הלב המתעורר": המוות הוא לא יותר מאשר מעבר מחדר לחדר בתוך בית...

אנחנו פוחדים למות מפני שקשה לנו להרפות מכל הדברים שאנו אוחזים בהם בעולם הזה. דברים פיזיים כמו גם דברים רוחניים – של האגו. רק כשנבין שאנחנו לא צריכים דבר, שהנפש האמיתית שלנו טוב לה ככה, רק אז נוכל למות בשקט...
במחזמר "אוקלהומה", הגיבור שר: "כל דבר הוא בדיוק כמו שצריך שיהיה". כשנבין את זה ונאהב את מה שיש, אז נהיה מאושרים.

וודי אלן אמר: אני לא פוחד מהמוות אני רק לא רוצה להיות שם כשזה יקרה לי.
זה מצחיק אבל יש מן האמת בזה: המוות לא כל כך נורא, כפי שהוא נראה. הוא נראה לנו נורא מפני שאנו לא מצליחים להתנתק מהחוויה, שנראית בעיננו בלתי נסבלת. בהקדמה לספרה "הלב המתעורר" מתארת בטי איידי את המוות כמעבר מחדר לחדר. יש רגע אחד של חרדה, של התנגדות מוחלטת שלנו למוות – יצר החיים כל כך חזק – אבל מיד אחריו – כשאנו משלימים אתו – הוא באמת הופך להיות למשהו קל – שהרי אנו מתפטרים מכל הצרות שלנו... והרי מישהו חכם כבר אמר: "כל חיי פחדתי מדברים שכלל לא קרו" – איש אינו יודע מתי זה יבוא ואיך... אנחנו צריכים להאמין בטוב ולא לפחד מהרע. מיסטיקנים שחוו חוויות שמעבר, מתארים את המוות כחוויה פסיכולוגית שבא מתוך האדם – כל אחד רואה אחרי מותו את הדברים שהיו לו בראש לפני כן...
"קח את החיים בקלות, כי מאילה לא תצא מהם חי" ו"חיה כל יום כאילו זה יומך האחרון ובסוף תראה שצדקת"... אם נבין שהחיים הם אפיזודה חולפת ואם נתכונן היטב למעבר לחיי נצח, המוות יראה פחות מפחיד ונוכל לנתק בין החרדה העצומה שתאחוז בנו, באופן פיזי, לממד הרוחני החדש שמתגלה בנו כאשר הנשמה משתחררת מכבליה הפיזיים. בסרט "לפגוש את ג'ו בלאק", כשמלאך המוות בא לקחת אותו, שואל השחקן, אנתוני הופקינס: האם המעבר יהיה קשה והלה עונה לו: לא בשבילך! ואכן מי שחי חיים אמיתים ומחובר לנשמתו – המוות ל יהיה קשה לו.

מלאך המוות לא מקבל שוחד

איש עשיר אחד נפטר ומישהו בא לשאול מה הוא השאיר אחריו.
"הכול" – הייתה התשובה. כן, כולנו צריכים להפנים את זה. אנחנו לא יכולים לקחת אתנו שום דבר חומרי לעולם הבא – אלא רק רוחני – אז למה (לעזאזל) אנחנו תמיד מחפשים את השורה התחתונה – בחומר?! הכסף מדבר ועושה הרבה רעש – אבל הוא נעלם ונכחד ולרוח יש חיי נצח!
איש עשרי מאוד, שבתו חלתה במחלה סופנית, אמר אחרי מותה: "גיליתי שמלאך המוות לא מקבל שוחד". הפתגם אומר: כל שאגרתי אבד, כל שנתתי שלי לעד. הדברים החומריים הם בעצם חסרי ערך וברגע האמת תמיד ניזכר בדברים שהממשיים של הנשמה – שכולם אהבה וחסד.
מונטיפיורי, לפי השיר המפורסם, פגש גם את מלאך המוות שבא לקחת אותו, אבל הוא אמר: אחיי היהודים זקוקים לי ויש לי עוד הרבה מה לעשות. כלומר, ברגע שמדובר בדברים מהלב, של חמלה ואהבה – גם מלאך המוות נסוג...
כל אדם יודע עמוק בתוך נשמתו מהם הדברים החשובים שעליו לעשות בחייו. אבל מה רבים מאתנו לא עומדים במחויבות זאת שאנו מרגישים עמוק בתוכנו! מרגישים שאין לנו זמן, שהמציאות קוראת לנו לפעול לא מתוך הלב, אלא מתוך אינטרסים אגואיסטים?! זה מתכון בטוח לאסון, לחיים חסרי תועלת. לא פעם כישלון, זה הדבר שהלב בחר כדי למלא את יעוד הנשמה.

אז הבינו את הנשמה שלכם שרוצה לעשות רק טוב – כי יש שתי דרכים בהן היא יכולה ללכת: לפעול מיידית ולפתור את הבעיה, או להמשיך להתגלגל שוב ושוב לאותן סיטואציות לא נעימות עד שהיא תנקוט את הצעד הבלתי נמנע.

אי אפשר לשחד את מלאך המוות גילה מיליארדר אחד, אבל השר מונטיפיורי, כשהיה בן שמונים, כפי שאומר השיר, אלוהים קרא אותו אליו והוא אמר: יש הרבה צרות לאחינו היהודים.
זה הלקח שלנו ממונטיפיורי אם אנחנו חיים פה בשביל לתרום משהו, אולי אפילו סתם אהבה וחיבה, או עזרה קטנה, אז החיים שלנו הם באמת חיים שראויים להימשך.
כלומר כשהמטרה היא לעזור לאחרים – כן אפשר לדחות את הקץ.
אתה אמנם לא יכול להילחם במוות, אתה יכול רק להשלים אתו, אבל כמו שנפוליון אמר (מה שגילה לתדהמתו) באחרית ימיו: החרב לעולם לא תנצח את הרוח (כאשר מת ממחלות קשות, מיד שירד מגדולתו).
והפתגם אומר: כל אשר השגתי אבד, כל אשר תרמתי – שלי לעד!
והסיפור האמיתי של איש עסקים ניו-יורקי שהיה כל יום נוהג לברך ולהתעניין בשלומו של השוער בבניין המשרדים שבו שכן העסק שלו. יום אחד הוא נלכד בתוך המשרד בתוך כספת ענקית. הוא ידע שעד הבוקר, כשיגיעו העובדים, הוא כבר ימות מחנק וישב מיואש, מחכה למוות. אבל עוד באותו הלילה נכנסו מכבי האש למשרדו וחילצו אותו. רק אז התברר לו, שאותו שוער, שם לב שהאיש לא יצא בערב, כמנהגו מהמשרד ולא בירך אותו. והוא שהזעיק את כוחות ההצלה....

החיים תמיד משתנים

אין טעם לחיי, אני רוצה להתאבד אומר מישהו וכולנו מרגישים בחרדה גדולה הזדהות וחמלה אתו. אני מאושר, החיים יפים, אומר מישהו בסצנה אחרת של החיים, וגם אז כולנו מרגישים פתאום כמוהו...
מה קורה פה? ובכן אלו הם החיים שחובקים הכול וכוללים הכול – והם חוויה אחת גדולה משתנה תמיד! החיים הם לא מצב נתון, אלא תהליך של השתנות והתהוות תמידיים. פעם אנו מאושרים, ופעם אומללים ותמיד אנו נמצאים במציאות שונה – אבל יחידה בשבילנו. אין שתי מציאויות יש רק אחת – החיים זה רק מה שקורה כרגע! גם נדמה שלפעמים אנו חים רגעים של העבר, למעשה הם נגזרת של מה שעובר עלינו ברגע ההוא. לא פעם נחווה את אותו עבר בצורות שונות ורגשות אחרים לחלוטין! אנחנו בוראים כל רגע את החיים שלנו ולא אף אחד אחר!

מה ההבדל בין אופטימיסט לפסימיסט?
בניגוד לפסימיסט שמאמין שהוא חייב להתגבר על הקשיים של החיים ומתכונן מראש למכות שינחתו עליו, הפסימיסט בטוח שנשאר בחיים כדי לחוות הפתעות נעימות חדשות!

ההנאה שבחיינו והתלות באחרים

הנאה היא צורך חיוני לאדם – בתור ילד אנחנו תלויים באחרים. אבל כמבוגרים אנו יכולים לחוות את ההנאה מתוך עצמנו ולא צריכים להיות תלויים באחרים.
כשאנו נותנים את האחריות להיותנו מאושרים לאחרים, לאישור שלהם, כשאנו תלויים בהם, אז הופכים את כל מאמצינו לרצות אחרים למשהו מאולץ – אם לא נחפש את מקור ההנאה בעצמנו ונמשיך להתנהג כמו ילדים תלויים – לעולם לא נצליח להגיע להנאה אמיתית – כי תמיד נרגיש לחוצים ומאולצים ולא נוכל להתפתח ולהיפתח אל העולם ואל ההנאות שלו. אנו בעצם מלחיצים גם את מי שאנו נותנים בידיו את האחריות להנאה שלנו ונוטלים ממנו את האפשרות להתנהג בחופשיות כרצונו. ככה גם אנחנו וגם אחרים הופכים להיות חסומים. במקום זאת עלינו להשתחרר מהפחד מעצמאות, להרפות מהתלות הכפייתית הזאת ואז נוכל להיפתח אל הנאות החיים.
אם נבין שהכול כבר נברא וכל מה שאנו צריכים כבר ישנו, עלינו פשוט להתחבר אל השפע הזה שישנו ביקום – אז לא נהיה זקוקים ותלויים באחרים, שבהם לעולם לא נמצא שפע אמיתי – כי בני אדם הם מוגבלים.
האדם התלוי באחרים כאילו אומר: "אתם חייבים לאהוב אותי ולתת לי מה שאני צריך" – ברגע שאדם נעשה תלוי באחרים, אז האנרגיה שלו הולכת לאיבוד – כי הוא מחפש את כוחותיו מחוץ לעצמו – במקום לפנות למקור האמיתי של הכוחות שלו – שנמצאים ביקום האינסופי. הוא גם מנסה להסוות את זה שהוא תלוי באחרים ומנסה להסוות את זה שהוא מנסה כל הזמן לרצות את האחרים...
להיות תלוי באחרים – זה להישאר, כמו ילדים לא לקחת אחריות על הרגשות שלכם, זה לדכא את הרגשות שלכם, אתם פוחדים להפגין רגשות כדי לא לפגוע באחרים, שאתם תלויים בהם....
ותרו על מה שאתם רוצים להשיג – ההתעקשות שלכם היא התעקשות של האגו – ברגע שתוותרו על האגו שלכם – אתם תרוויחו את האמת הפנימית שלכם – ותשיגו את הכוח הפנימי האמיתי שלכם!
להרפות זה בעצם להתחיל לפעול לא מתוך האגו, אלא מתוך האמת הפנימית שלכם – זה להתחבר לכוח היקום ולזרום יחד אתו.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל