סיכומים לספר "מאתגר לעוצמה" - מאת קיי גילי

קיי גילי היא מנהלת עסקים ראשית ויועצת ארגונית בכירה, מומחית בתחום המשאב האנושי. למרות שזהו ספר שמיועד לעזור למנהלי מפעלים שנמצאים בקשיי הסתגלות בתקופות מעבר ותחרות – הרי הוא גם יכול לעזור לאדם בחייו. המחברת מיטיבה להראות את הדרכים שבהם עלינו להתמודד עם הקשיים של חיינו – כדי להפוך אותם לטובים ומספקים יותר.

חלק א' – כללי

כשסיימתי לקרוא את הספר נוכחתי לדעת שלמדתי (ולו מעט) להתייחס לפחדים שלי ולא מתעלם מהם. הספר מלמד אותנו שיש להתמיר את הפחדים ולהפוך אותם לעוצמה שלנו, במקום הנטייה הטבעית שיש לנו, להתעלם מהם. בתור ילדים אנחנו מתחבאים מתחת לשמיכה, מבקשים את עזרת הורינו (בצדק) – אבל בתור מבוגרים אנחנו יכולים להתמודד עם פחדי הילדות שלנו, בקלות.
גיליתי אכן שאני לא מוצא את עצמי מופתע ומפוחד מול מצבים, שבעבר התעלמתי מהפחד הכרוך בעשייתם. למדתי לייחס לרגשות השליליים שלי חשיבות רבה ובמקום להתעלם מהם, כדי להתעלות עליהם. פשוט התמרתי אותם ופוגגתי אותם, בכך שהפנמתי אותם ולא התעלמתי מהם. להביט לפחד בעיניים, פירושו לא להתבייש בעצמך ובפחדיך – להבין שהפחד קיים – אבל אתה עצמך אינך הפחד הזה. הספר מלמד אותנו להיות מודעים כל הזמן לפחדים שלנו האמיתיים ולא לנסות לחיות באשליות שיביאו אותנו למפחי נפש וכישלונות.
בסופו של דבר המחברת מתווה, למרות שהיא עוסקת בנושא חומרי של עבודה, דרך רוחנית, המתאימה לכל השואפים להתפתחות רוחנית. עקרונותיה תואמים להפליא לעקרונות של המורים הרוחניים, שמלמדים אותנו כיצד להגיע להארה.
המנטרה של הספר, כמו של העידן החדש היא: אהבה בלתי מותנית, שהיא לדעת המיסטיקנים אהבתו של אלוהם. התמרת הפחד לאהבה, שהיא הסיבה לקיומו של האדם, כדי להגשים את התפארת האלוהית, בעולם החומרי. הפחד הוא האגו, הנפרד מהכלל – ואילו התגברות על הפחד היא האהבה והתחברות לכוח העליון המשותף לכל האנשים. גם הרוע הוא אנרגיה אלוהית, שאפשר להתמיר אותה לאהבה. (כולנו נוטים מדי פעם לקחת "טריפ" על האגו הזה, אבל הדבר רק מגביר את הנבדלות והבדידות שלנו ובסופו של דבר מתנקם בנו).
המחברת חושפת שיש בחיינו רק שני דברים: פחד ואהבה. השאלה במה אנו בוחרים ובדרך כלל אנו פוחדים מאהבה. אנו רגילים לחיות עם הפחדים והאיומים על חיינו, יש לנו את הטראנסים שלנו להתגבר על כך, אבל איננו יודעים כיצד להכיל את האהבה. רבים מתביישים בעצמם וחושבים שהם אינם ראויים לא לאהבה ולא להצלחה.
וככה היא כותבת: "עלינו לגלות את האנרגיה השלווה והמהדהדת שזורמת בנו ואומרת לנו שאנחנו יכולים לעשות את זה, שאנחנו חייבם לעשות את זה, שכל אחד מאיתנו הוא היחיד שיכול לחולל את השינוי המיוחל!"
בשבילי הספר היה אישור לכל התורות הרוחניות שקראתי – ושמחתי לגלות את הדברים שנראו כמנותקים מהמציאות החומרית – קיימים במישורים הכי חשובים של חיינו: העבודה והארגון התעשייתי. היה פה חיבור מופלא של הידע הרוחני שלמדתי, אל המציאות היומיומית!

המחברת מאתגרת את הפחדים שלנו, את הנטייה שלנו להרגיש קרבנות ולא לנקוט כל פעולה לשינוי. הפחדים שלנו נובעים מחוויות טראומה שעברנו כבר, שבהם למד האגו שלנו, כיצד לשרוד תוך כדי אמוץ כל מני מנהגים של הסתרה ופחד משינוי. קשה לנו לסגל דרכים חדשות, כי הדרכים הישנות עזרו לנו בעבר לשרוד ואנחנו פוחדים שלא נשרוד בלעדיהן. אנו שואפים לחיות במצב הישן הידוע ולא להיכנס לכאוס של אי ידיעה. אנו בוחרים לחיות במצב לא מודע של טראנס, זה אזור הנוחות שבו אנו מרגישים בטוחים. אלא שמכאן אין צמיחה והתפתחות, אלא רק שלטון הפחד והמחסומים. אלו דברים שהחדירו בנו בתור ילדים, שחשבנו שהמבוגרים הם יודעי כול. דברים אלו, בהווה, מהווים עבורנו מחסום להתפתחות בריאה.
המחברת כותבת שכשהיא שומעת מישהו שאומר "אינני יודע", היא מרגישה תמיד צורך לשאול: "ואם היית יודע, מה היית יודע?" ובכך רומזת על התכונה האנושית לפחד מהלא ידוע ולדבוק בידוע. היא מייעצת לנסות לצאת מהתחום הידוע. דווקא היציאה הזאת, אל הכאוס, היא המביאה תובנות ועוזרת להתפתחות ולפיתוח רעיונות ודרכים חדשות להתמודד עם מציאות משתנה.
אנחנו חייבים לאתגר את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים ולא לפחד לדעת, את אשר אנו לא רוצים לדעת. מורה רוחני ותלמידיו ישבו בחצר. לפתע נשבה רוח והעץ שבחצר זז. "העץ זז", אומר תלמיד אחד. "לא", אומר תלמיד אחר, "הרוח זזה". והמורה אמר: "מי שזזה זאת התודעה". התודעה האנושית, המשתנה תמיד, היא הכלי שלנו להכרת עצמנו הנעלה והנפלא, ולהכיל את כוח הבריאה הבלתי מוגבל. ובעצם, באופן מפליא, זה בדיוק מה שאומרת לנו תורת הקוונטים, שמזהה את המתבונן כחלק מהתהליכים הפיזיים בעולמנו.
וככה כותבת המחברת: "כשאיננו מסתירים אותם מעצמנו, הנתונים הרגשיים שלנו יצביעו כמעט מיד על שיקולים חשובים לטובת התהליך. כלומר, הפסיכולוגיה שלנו היא העוצרת אותנו מללמוד ולהתפתח"...
כאשר אנחנו מרפים מהדברים הידועים, של אשליות הביטחון שלנו, של טראנס הקרבן, אנחנו מגלים את הלא ידוע לנו! אז אנחנו כאילו נופלים לתהום, אבל פתאום, בשיא הפחד, אנחנו מתרוממים למעלה – פתאום אנחנו מבינים שאנו שולטים בכל ואנו אחראים בלעדיים לכל מה שקורה לנו. כשאנחנו מוכנים לוותר על הפחד ולהיפתח לזולת, אנחנו מבינים שאהבה זה לא משהו שיש לנו, אלא אהבה היא המהות שלנו.
היא חושפת את הטראנסים של חיינו, אותם הרגלים שסיגלנו לעצמנו, שנובעים מחוויות העבר, ואנו ממשיכים אותם בהווה בלי שתהיה לכך שום תועלת וסיבה נראית לעין... הרגלים אלו הופכים למחסומים של חיינו, שמעיקים עלינו. היא מכנה את התופעה כ"טייס האוטומטי" השולט בנו. עלינו להפוך למודעים להרגלים אלו, להבין שהם נבעו מתפיסות עולם של ילד חסר אונים ועתה, בתור מבוגרים, לתפוס שליטה על חיינו. עלינו להתייחס אליהם כמו אל ילד קן שאנו צריכים לחנך.

לאדם בעולם שלנו המודרני נראה הזמן כמשהו שאין לו שליטה עליו, אבל למעשה אנחנו לא באמת חסרים את הזמן, ההתייחסות שלנו לזמן היא הבעיה שלנו.
למרות שנראה שעלינו להתרכז ולהקדיש זמן רב כדי לפתור בעיה מסוימת, מסתבר שאת הבעיות הגדולות ביותר שלנו אנחנו פותרים דווקא כשאנו עוסקים בדברים אחרים. הזמן רץ למעשה בשני ממדים – קיים העולם התת הכרתי, שאם נדע לשלבו בחיינו, הם יהיו הרבה יותר קלים. אם לא נלחץ וניתן לדברים להתנהל באופן רגוע, הכול ייפתר על הצד הטוב ביותר...
אדם המתנהל לאטו, מגיע לכל דבר בעתו...

אנחנו יכולים להתעלם מחששותינו, להבין שהדברים יפתרו אם ניתן להם זמן, אם נתייחס לדברים בצורה אובייקטיבית. נדמה לנו שאין לנו זמן להתעסק בפחדים שלנו, אבל בעצם בריחה מהפחדים, זה חלק מהטרנס שלנו. אם נדע להתגבר על הפחד ולא לתת לו את כל המרחב שהוא תופס בחיינו כרגע, אם נדחוק אותו החוצה, נגלה עולם חדש שנפתח בפנינו....

רגש ורגשנות הם שני דברים שונים. רגשנות זה משהו שעתיד להתפוצץ לנו בפנים. ואילו רגשות זה משהו שאנו צריכים במקום לברוח מהם, להתמודד אתם.
הפחד הכי גדול הוא הפחד מהחוזק כי אם נאהב את עצמנו נהיה חזקים, אבל עלינו להבין שזה היקום, שכולם חזקים במהותם ולא לפחד שאחרים ייפגעו מזה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל