סְתָם סִפּוּר מֵהָעֲיָרָה

גַּם פַּעַם כִּסְחוּ לַאֲנָשִׁים אֶת הַצּוּרָה


יוסל צימיצוקעראויסברג הנו חסיד טהור לב ונקי כפיים, ,תם וישר ואוהב את הבריות.
בכל בוקר צועד הוא ברגליו מרחק רב למקום עבודתו. “אוהב אני את המלאכה, אוהב אני את העבודה, אוהב אני את הצעידה" – פטר כלאחר יד כל אחד ואחת שהעזו לומר: “הזקוק אתה להסעה?”
כולם אותו מכנים, ח' יוסל. בשום פנים לא ר' יוסל. שהרי חסיד וישר הוא ח' יוסל, וראוי לו ביותר הכינוי חסיד יוסל, ובקיצור ח' יוסל.
וכל אי ומי שפגע בו בדרכו, היה מברכו לשלום.
"שלום ח' יוסל"
"השלומך טוב, ח' יוסל?”
"ח' יוסל, ברכות לראשך.”
וביום צח ובהיר, עת זרחה בעוז השמש, מלטפת את הבריות בחומה ואורה ומתיקותה, לשכונה הגיע עולה חדש. עויזער קרעכצוויזינקומען שמו.
עויזער מאמריקה הגדולה זה הגיע, ודובר הוא אנגלית ומעט יידיש במבטא כבד עד מאוד. עויזער אינו יודע את הגיית העברים לאות ח'. “חבל" – היו מתבדחים כולם. “הבל?” היה שואל הוא בפרצוף תמה, “על מה הבל"?
בבוקרו של יום, פוגש עויזער את יוסל, ובשמחה גדולה מכריז ואומר: "שללום ה' יוסל"
נפגע יוסל עד עמקי נשמתו החסידה, ואדום כולו נהיה כעגבניה. מושך הוא בכתפיו ומפטיר משהו על חוצפה.
עויזער שבנוסף לכל גם באוזניו לקה, שומע בטעות את המילה קוּפַּה. וחושב, שזקוק הוא יוסל לצדקה.
מהר מהר הולך עויזער ומקהיל קהילות, ותוקע בחצוצרות ובשופרות, מריע קול תרועה וזעקה, ה' יוסל זקוק הוא לעזרה.
מיהרו יהודי הכרך ופתחו ליבם והונם, ובשורה ארוכה צעדו כולם, לביתו של ח' יוסל שבקצה העיירה. זה אוחז בידו חמאה ולחם, וזה כד חלב. שכן ח' יוסל אוהב חלב.
לפתע נשמט הכד ונשבר, המיה עברה בקהל, “החלב, החלב....”
שומע עויזער בטעות את המילה, “הלב".
"הלב?” שואל הוא בפלצות, הלקה יוסל בליבו? ואת קולו נושא בבכי וצעקה, וקורע הוא קריעה גדולה. וראו כולם את גודל השבר, ואת קולם נתנו בבכי וזעקה. אוי אוי אוי, צווחו במקהלה.
לפתע חזר לו יוסל מהעבודה וראו כולם ששלום לו, מאום לא אירע. ומהר כסחו לעויזער את הצורה.

ללמדך, שגם הגייה לא נכונה, סופה שיכסחו לך את הצורה.






אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל