עלינו מוטלת האחריות

היהדות היא מקור האמונה באל אחד של הנצרות והאיסלם, שהתמקדו בפן הקנאי של האל, לכן מוטלת עלינו האחריות לחנך את העולם המונותאיסטי לקבל את הרעיון שהדרך הנאותה לעבוד את האל היא באמצעות השמירה על כל אשר האל ברא. אחד העיקרים שיש להציב הוא מנהיג דתי הקורא לפגיעה בני אנוש אחרים בשם האל- אינו אלא מנהיג שקר!

לקחת אחריות
קבלת האמונה באל האחד בנצרות ובאיסלם, גררה בעקבותיה קנאות דתית שלא היתה קיימת בעולם הפגני.
נסיבות הסטוריות גרמו לכך שעם ישראל סבל הכי הרבה מקנאות זו, אם כי גם עמים ודתות אחרות סבלו מהקנאות הדתית.
כיום עדים אנו לפרות הבאושים שקנאות זו עושה באיסלם ומשפיעה על העולם כולו.
לכן אולי עכשיו, מתחילים להבשיל תהליכים תודעתיים בקרב המין האנושי, ונקרית בדרכנו ההזדמנות להיות שוב גורם מוביל בעולם האמונה .
נראה לי שהצעד הראשון לשינוי התפיסה הדתית ביחס המאמינים כלפי האל האחד, היא החובה להבהיר שלא תיתכן אמונה באל אחד מבלי להסכים על העיקרון הנילווה: שהאל האחד הוא שברא את כל אשר קיים עלי אדמות.
סעיפי משנה צריכים להיות שאנו בני התמותה מועדים לטעות ולשגות בהבנת דבר האל.
על כן חלילה לנו מלגרום לפגיעה בלתי הפיכה במה שהאל ברא!
אם מנהיג דת יאמר לנו שלמען האל חייבים אנו לפגוע קשה בציבור מסויים , תהיה זו הוכחה שאותו מנהיג אינו אלא מנהיג שקר!
מותר לנו [אנו חייבים!] להגן על נפשנו ועל רכושנו, אך עלינו לעשות כל מאמץ לצמצם את הפגיעה ביריבנו.
יש לשלול עקרונית כל לגיטימציה לפגיעה [בעיקר] בלתי הפיכה בשם האל.

עד כמה רלוונטיות תובנות ורעיונות אלו ליהדות?
אמנם קיימת ביהדות הסכמה על כך שהכל נברא בידי האל, אך קיימת הדחקה באשר למשמעות תובנה זו.
בסופו של דבר קיימת ביהדות מידה גדושה של "גזענות מדאורייתא"...
ביהדות האורתודוכסית יש פלגים שונים, שמנהיגיהם מאד מחוייבים לתורה . אך בשם התורה הם מעלים טיעונים שונים המבטלים כעפרא דארעא את דעות ואמונות ברי הפלוגתא שלהם.
על מנת להבהיר את יחסיות מוצקות עמדות מנהיגי הזרמים הניצים, נראה שדי אם אאזכר שעד לפני כ500 שנים יהודים שומרי מצוות נמנעו מעיסוק בציור על סמך הדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה ". כיום מתירים הרבנים צילום בני אדם [בתנאי שתהיה זה תמונה דו ממדית], שלא יהיה בה משהו המזכיר פסל.
על כן, האם יהיה זה מופרך להניח שאם אנחנו נהיה מודעים ליחסיותן של אמונותנו היותר מקודשות, נהיה אולי גם יותר סובלניים לדעות ולאמונות ברי הפלוגתא שלנו?
יורשה לי להציע שהדרך הראויה לבטא את אמונתנו באל, היא לעשות ככל יכולתנו למנוע פגיעה בבריאה.
ואולי צריך להגדיר את ייעודו של עם ישראל מחדש:
ללמד את המין האנושי כולו כי הדרך הנכונה לעבוד את האל היא למנוע פגיעה בלתי הפיכה במה שהאל ברא!
וודאי הוא שאנשים מחוגי השמאל ידחו בלגלוג הצעה זו- הכיצד? אנחנו שמונעים ע"י משיחיות ודוחקים את הפלסטינים לאלימות, אנחנו נלמד את יתר המין האנושי כיצד להימנע מלפגוע בבני אדם אחרים . [ולא רק!]
לחוגי הימין הדתי הצעה זו תראה כמשהו הזוי שכלל אינו שייך אלינו.
אלא שאני מאמין וחושב שעצם המחויבות לעניין זה ,תחייב גם אותנו לשקוד על העניין ולהבהיר לעצמנו במה מחויבות זו כרוכה, ותוך כדי לימוד והעמקה בסוגיה זו נוכל למצוא את הכלים העיוניים למימושה .
כאן יש צורך להבהיר שלציבור החילוני צריך לפנות בטיעונים שונים מאשר לציבור הדתי.
לציבור החילוני יש להזכיר שדי בעצם זהותנו היהודית כדי לגרום לפוטנציאל מאד גדול של סיכון הקיום הפיזי, ומכיוון שכיום המרת דת או התבוללות הינן אופציות הרבה יותר ראויות ומעשיות מאשר זהות יהודית מתוך אינרציה, הרי "בהמצאת היהדות מחדש" תוך ההתנערות מהממד הפולחני שבה ,יש בה הבטחה גדולה בהרבה מאשר קיום אינרטי לצד המגזר הדתי על כל פלגיו.
לציבור הדתי יש לומר שהיצמדות לרוח ישראל סבא נושאת בחובה את הפורענויות שהביאו על עם ישראל מסעות רצח ,עינויים והשפלות.
במקום הפגנת כוחנות נקמנית, אפשר להציע לציבור הדתי חזון שנובע מהאמונה באל, ומהכרה והבנה
שהדרך הנכונה לעבוד את האל היא בשמירה על הבריאה. לכן יקח עם ישראל על עצמו את האתגר לחפש דרכים לשמור על הבריאה. וכשם שעם ישראל הנחיל למין האנושי את האמונה באל אחד שהכל שווים לפניו, כך הוא ינחיל את ההכרה שאין דרך ראויה יותר לעבוד את האל, מאשר שמירה על "פועל כפיו".
מה הסיכוי שאכן חלק מהציבור היהודי יאמץ רעיון זה?
נראה לי שהיהדות המתקדמת [הרפורמית] והקונסרבטיבים ייטו לכך.
אני חושב שגם בקרב חלק מציבור הדתי לאומי יהיו אנשים שירצו לקחת חלק בתנועה כזו.

האם אפשר למצוא תימוכין בתורה לרעיונות שהועלו כאן?
בתורה יש התייחסות ברורה לחובה להתנהג בזהירות בכל אורחות חיינו כדי למנוע אלימות בלתי מכוונת, כי הרבה פעמים אלימות גוררת תגובה אלימה שלא פעם מתפתחת לרצח.
עניין הרוצח בשגגה הוגדר במצוות ערי המקלט, ואחרי הפעם הראשונה שמצווה זו הועלתה [במדב ל"ה] הוא הוזכרפעם נוספת בדברים ד' דווקא בהקשר למעמד הר סיני. הצמדתו לשם נראית די תמוהה ולא קשורה לעניין המרכזי.
אני מעז להניח שהוא הוצמד למעמד הר סיני ולתובנות הכרוכות בו כדי להבהיר לעם ישראל את ערך החשיבה כמה צעדים קדימה, כדי למנוע הריגה בשוגג.
כדי להסביר מהו הרוצח בשגגה ממחיש זאת משה רבנו בתאור אדם שיצא לחטוב עצים בגרזן עם רעהו, ו"נשל הברזל מהעץ ומצא את רעהו ומת".
כלומר, בעל הגרזן לא ודא שלהב הגרזן מחובר היטב לקת, ואיפשר לרעהו לעמוד מתחתיו שעה שהוא חטב עצים, וכך נהרג רעהו. והריגה בשוגג זו נקראת רצח בשגגה, [היום קוראים לזה גרימת מוות ברשלנות.]
דוגמה זו ממחישה היטב שכל אדם חייב לחשוב לא רק על סיכונים סבירים, אלא גם על סיכונים פחות סבירים!
ואולי כאן המקום להתחבר אל מסורת הלימוד, וההגות המפוארת של היהדות. לחקור וללמוד באופן שיטתי מהן הסיטואציות שבהן עקב ארועים היוצאים מכלל שליטה נוצר סכסוך עקוב מדם.
ואם מישהו מכם קוראים יקרים יחשוב שאימוץ חשיבה זו ע"י מנהיגים דתיים מוסלמים יוכל לשפר גם בטחוננו- לא אכחיש שאכן זו התיה כוונתי...
אני בטוח שהקב"ה ירווה הרבה יותר נחת מאיתנו אם נדע למנוע אלימות לא רק בקרבנו אלא בקרב אומות העולם, גם במחיר הקפדה פחותה על דיני הכשרות [ למשל] .
לחקור וללמוד באופן שיטתי מהן הסיטואציות שבהן עקב ארועים היוצאים מכלל שליטה נוצר סכסוך עקוב מדם.
אני בטוח שהקב"ה ירווה הרבה יותר נחת מאיתנו אם נדע למנוע אלימות לא רק בקרבנו אלא בקרב אומות העולם, גם במחיר הקפדה פחותה על דיני הכשרות [ למשל] .


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל