שיעורי חיים – התעוררות

לרובנו יש קושי גדול מאוד להכיר מי השליט האמיתי בחייו. האם אני יכול לומר שאני ריבון על מחשבותיי ומעשיי?.המקרה הפגיש אותי עם אנשים, שהתחבטו, כמוני, באותה שאלה. החיפוש המשותף חולל מהפכה בחיי.

מי שולט בחיי

כאשר שאלו אותי שאלה זו השבתי בביטחון: בודאי שאני השולט בחיי. השואל לא השיב כי אם ביקש שאבדוק. רציתי מאוד להוכיח לו שאני מסוגל לנוות את חיי ואת מעשיי. יחד איתו עברנו תהליך ארוך המלווה אותי עד היום. הקושי הגדול ביותר היה לנקות את הראש מדעות קדומות, להיפתח ולבדוק, בכל נושא, את אמיתות הנחותיי. התהליך היה רצוף מכשולים. עם הזמן הניסיון להכיר את עצמי הפך לדרך חיים. האם כל אחד יכול לעלות על דרך התפתחות העצמי, התשובה היא חיובית, אם מוכנים להוריד את השריון המונע מגופנו, מחשבותינו ורגשותינו לקבל אוויר צח וסביבה שקטה.
מכיוון שלא קל להכיר את עצמנו הוצא לנו שתי דרכים לקבלת עזרה. הראשונה, קלה יחסית התמצתה בבדיקת פרשיות היסטוריות, השנייה, קשה הרבה יותר, לבדוק את הרגלנו.
בחרתי פרשה היסטורית שהתרחשה בימי הביניים.

כדור הארץ הוא מרכז היקום

כדור הארץ הוא מרכז היקום
בכל חברה אנושית היו וישנם הוגי דעות המגיעים לדעה שונה מהמקובל באותה עת. דעות ותיאוריות עשויים להיתקל בהתנגדות עזה על ידי השלטון, הממסד הדתי ומלומדי הדור.
דוגמה לכך הם חידושם של שני הוגי דעות מימי הביניים: ניקולאוס קופרניקוס וגלילאו גאליליי.
בתקופתם היה מקובל שכדור הארץ הוא מרכז היקום והשמש והכוכבים סובבים סביבו. קופרניקוס היה הראשון (עד כמה שידוע לי) שהבין שקביעה זו אינה נכונה. הוא כתב את מסקנותיו בספר אך לא העז לפרסמו. בהיותו איש כמורה הוא ידע שחידושיו יעוררו התנגדות עזה ל הממסד הדתי. באירופה הקתולית של ימי הביניים הכופר בדוגמות הכנסייה היה נכלא, מעונה או מועלה על המוקד.
קופרניקוס גנז את ספרו והורה לפרסמו רק אחרי מותו. הספר ראה אור בשנת 1543 לאחר פטירתו.
כמה עשרות שנים מאוחר יותר, מלומד איטלקי, גלילאו גליליי, אושש את מסקנותיו ואף שכלל אותם. בניגוד לקופרניקוס הוא העז לפרסם את חידושיו בפומבי. אנשי רוח, משוררים, סופרים ופילוסופים של תקופתו התנגדו בחריפות לדעתו. האינקביזיציה העמידה אותו למשפט, שופטיו האשימו אותו בכפירה בעקרונות הנצרות. על מנת לשמור על חייו הוא הוכרח להביא חרטה פומבית.
מידת התנגדותם של מנהיגי הכנסייה היה גדול עד כדי כך שנדרשו להם 350 שנה להודות בטעותם. היה זה האפיפיור יוחנן פאולוס השני שב 31 באוקטובר 1992 התוודע על פרשנות לא נכונה של כתביו של גליליי.
מה אני למדתי מפרשה זו: ראשי הממסד, לרוב, לא כולם, בעלי דעות קדומות. כל דעה השונה מדעתם מחייבת יציאה למאבק נגד והטלת עונש על "כופרים"
מקובל לחשוב שהממסד הוא זה הקובע מה נכון ומה לא נכון. הממסד הוא גוף אמורפי. הקובע הוא האדם. במקרה של גלילאו גליליי היה זה האפיפיור אורבנוס השמיני שהורה על האינקוויזיציה לחקור את גליליי ולאסור פרסום ספרו.
האינקביזיציה מימי הביניים אינה קיימת יותר אבל האכזריות, האטימות ורועה הלב קיימים היום במידה לא פחותה מהעבר. התפאורה השתנתה נפש האדם נשאר כפי שהיה.

הניצוץ שהדליק את הלהבה

אני זוכר היטב את המקום והזמן. זה היה אחרי יום עבודה בחפירות ארכיאולוגיות בסביבת ירושלים. לאחר העבודה הוזמנתי לביתה של האישה שהופקדה לצלם את ממצאי החפירה. ישבנו בסלון ביתה ושתינו קפה. עיני קלטו ספריה שתפסה את כל אורך אחד הקירות. ספרים תמיד היו חביבים עלי לכן קמתי וניגשתי לכוננית. שלפתי אחד הספרים וקראתי את התוכן, הכתוב עורר את סקרנותי, לפני לכתי בקשתי להשאילו. קריאה בדפים הראשונים הביאה אותי להתרגשות כל כך גדולה שבקושי נרדמתי, כך היה גם בשלושת הלילות הבאים. המחבר סיפר על ניסיונותיו בחיפוש דרך חיים. התובנות אליהם הגיע היו כל כך שונות משקפותיי עד כי יצרו בי גם מבוכה וגם רצון להמשיך ולקרוא.
שאלתי את האחראית על הצילום בחפירה אם היא מכירה אנשים המחפשים דרך חיים כפי שמתואר בספר. היא ענתה בחיוב הוציאה מכיסה עט ונייר ורשמה שם ומספר טלפון. את הפתק שמתי בכיס החולצה ושכחתי מכל העניין. רק כאשר מסרתי את החולצה לכביסה מצאתי את פיסת הנייר וזכרתי את בקשתי.
איני יכולה לעזור לך ענתה קול של אישה מהעבר השני של הקו, אבל תוכל להתקשר לאדם שעשוי לענות לשאלתך. רשמתי את שמו ומספר הטלפון. הפעם התקשרתי מיד. לקריאת הטלפון ענה קול של גבר, הוא שאל מי אני ואת מקום מגורי. לאחר שהסברתי לו הוא ביקש ממני להתקשר לאדם המתגורר בירושלים. שמו של האיש עורר בי זיכרונות רדומים, נשכרתי בשירות מילואים, בלילות ארוכים של שמירה בהם פטפטנו על מהות החיים ועל פילוסופיות עתיקות וחדשות. לא הפתיע אותי כלל שחברי מהמילואים קשור לחיפושי דרך. עבר כשבוע עד שצלצלתי אליו. הוא הודיע לי שהגוף אליו הוא משתייך עומד להקים קבוצת לימוד חדשה. אם תרצה תוכל להצטרף. ללא היסוס עניתי בחיוב. אם כך המתן עד שתקבל טלפון מאחד המארגנים.
עבר עוד כחודש ימים בהם המשכתי בשגרת חיי. עד אשר חברי מהמילויים הודיע לי שאם עדין יש ברצוני להצטרף לקבוצת הלימוד החדשה, עלי להודיע על בואי. הוא מסר לי טלפון של אחד המארגנים והוסיף: תתקשר אליו והוא יודיע לך על המועד והמקום של הפגישה. הפעם לא שכחתי. התקשרתי לאלמוני שמסר לי מועד ומקום קיום המפגש.
עד היום איני מבין מה גרם לי להצטרף לגוף לא מוכר לי העוסק בלימוד שמטרתו לא הייתה ברורה לי. ביום הפגישה הגעתי כשעה לפני הזמן. טיילתי ברחובות אחוז התרגשות מוזרה, בהתקרב המועד ניגשתי לכתובת שנמסרה לי. קרוב למבנה ראיתי מספר אנשים המסתובבים בסביבה. הנחתי שגם הם הוזמנו לאותה פגישה. צדקתי כולנו נכנסנו לאולם קטן ובו כמה שורות של כסאות שבחזית שלוש כסאות ריקים. כאשר כולנו התיישבנו הגיעו שלושה אנשים והתיישבו מולנו. את תוכן הפגישה לא זכור לי מלבד השאלה הראשונה: מה שמנו ועיסוקינו. במוחי קיימת תמונה כללית של החדר וחזותם של כמה מהמשתתפים איתם המשכתי להתראות במפגשים הבאים.
הרבה פעמים שאלתי את עצמי, מה גרם לי להוציא ספר מכוננית ספרים בבית זר, לקרוא בו ולהצטרף לקבוצה שעסקה בנושאי חיפוש משמעות החיים. האם זה היה יד המקרה או אולי שלב בהתפתחות חיי. איני חושב שיש תשובה לשאלה זו ואולי אין כל חשיבות לנסיבות שהובילו אותי להתוודע לבני אדם שכמוני חיפשו דרך להבנת חייהם. מכל הפרשה נלמד שיעור חשוב: השלב הראשון למחפש את מהות חייו הוא למצוא מסגרת מתאימה לו בה ניתן לברר את שאלותיו.
כולנו שונים לכן על כל אחד לחפש מסגרת המתאימה לו. המסגרת שאני מצאתי היא בית ספר לכל דבר ועניין. בית ספר בו המורה והתלמידים לומדים אחד מהשני. יחד עם המדריכים והחברים הלכנו כברת דרך ממושכת. הליכה שנתנה דרור למהווים הכמוסים ביותר הקיימים בי.

האם אני רק הרגלים

הדרך השנייה שהוצא לנו הייתה בדיקת הרגלי היום-יום. אותם פעולות שאנו מבצעים ללא כל שימת לב. כמו קימה בבוקר או לבישת בגדים. בפעם הראשונה שהתלבשתי בשים לב לפעולות שאני מבצע גיליתי כדי תדהמה כיצד הרובוט פועל. שמתי לב לתנועות שביצעתי כאשר לבשתי את הגופייה התחתונים והגרביים. לבישת כל אחד מפריטים אלו דורש מהימנות. התברר לי שהגוף למד להתלבש ומאז "שכחתי" את ימי הלימוד. השיעור הפשוט הזה מגלה עד כמה אני תפוס בהרגלים אותם אני מבצע באופן מכני. הסתכלות על הרגלים אחרים אפשר לי לגלות עד כמה אני מקובע. כמו למשל הנעת ידיים בשעת דיבור. רובנו מניעים את ידינו בתיאום עם הדיבור. מיעוט מדברים ללא תנועות ידיים כאילו קפואים. כאשר הסתכלתי, בתשומת לב באנשים המופיעים על מסך הטלביזיה נוכחתי בקשר בין הדיבור לתנועות ידיים. ככל שהם התלהבו יותר תנועות ידיהם נעשו נמרצות יותר. זה נראה משעשע למדי עד שגילית שגם אני מניע את ידי כהרגל לא מודע. בדיקת פעולות אחרות כמו אכילה, הליכה, סדר וניקיון הראו לי שכולם נעשים בצורה מכנית.
האם המחשבה והרגשות גם הם מכניים? התשובה לשאלה זו התקבלה מאוחר יותר.

שינוי עצמנו יביא בהכרח לשינוי אחרים

שנים רבות הייתי משוכנע ששינוי החברה האנושית תבוא דרך מהפכה או בהנהגת מנהיג שיוביל אותנו להקמת עולם חדש, שוויוני יותר, חסר אלימות, עולם של אמפתיה וסולידריות. כל התקוות נכזבו, לא המהפכות ולא המנהיגים הביאו לעולם חיובי יותר. לאומת זה גיליתי שקיימות דרכים המורות, לאלה המוכנים לכך, כיצד לתקן את עצמו ועל ידי כך להביא לשינוי החברה.
לשם שינוי משמעותי בחיים דרושה דרך מעשית, מורה ומסגרת שתאיר את הדרך. אך המורה, גדול ככל שיהיה, לא יעשו זאת במקומי. העזרה מבחוץ חשובה אך תיקון חיי היא באחריותי שלי.

לסיכום: התברר לי שפגישה מקרית אפשרה לי להסתכל על ניהול חיי באור חדש. קבוצת אנשים השמה למטרה ללמוד על עצמם ועל העולם יש בכוחם לחולל תמורה. מאוחר יותר התברר לי שלימוד האדם את עצמו היה קיים לפני אלפי שנים. קיום בתי ספר כאלה מתגלים בתעודות עתיקות, באומנות ובנייה שנותרו מהעבר. על כל אלה בכתבות הבאות.

מקור תמונת השער: פסלים מהתקופה הנאוליטית שנמצאו בחפירות שנערכו באוקרינה:
Ukraine Trypillian Civilization

שאלות והשגות יתקבלו ברצון. אתם מוזמנים להתקשר אלי: gershonedel@gmail.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל