המעמד השקוף - העוול הלא נגמר בחברה הישראלית

הם אינם משמיעים אל קולם. זעקתם גוועת במעמקי הבירוקרטיה. החברה הישראלי חולפת על פניהם בחריקת הצמיגים של המכוניות הגודשות את הכבישים. הם העדות האילמת הצועקת על היעלמותה של החמלה.

"המעמד השקוף"
עוד 60 שעות בערך לפתיחת הקלפיות. במה שנקרא "הדקה התשעים" אני רוצה לזעוק את זעקתו של "המעמד השקוף" בישראל.
אלה הם הקשישים, המוגבלים, הנכים, החולים, המתקשים בהבעה, רפי האונים, חסרי הבית, המשוועים לעזרה. אלה שאין ידם משגת לרכוש תרופות חיוניות, שאין מספיק אוכל במקרר, שלא יחגגו את ליל הסדר.
הם חשים על גופם את היעלמותה של החמלה מרחובותינו, מערינו, מהשיח הציבורי שלנו. הם המשלמים את המחיר של ההפרטה הדורסנית ששחררה את המדינה מחובותיה, שהשליכה אותם לגורלם המר. הם אלה שקולם לא יישמע, שלא יוכלו להגיע לקלפי בשל מגבלות תנועה או העדר נגישות, אלה שעומדים בקרן הזווית של ההתעניינות של פוליטיקאים שבעים ומדושני עונג, הדוהרים במכוניות הפאר שמשלמי המיסים העמידו לרשותם.
הזקנים, שבוחני הביטוח הלאומי מתעמרים בהם בעת שיבחנו את זכאותם למטפלת, שישפילו את כבודם ואין איש שיגן עליהם.
האימהות החד הוריות שזעקה אילמת נפלטת מדי פעם מפיותיהן כאשר תכנית טלוויזיה כלשהי מואילה להגיע אליהן.
הילדים המשוטטים ברחובות, ועיניהם כלות מול חבריהם האוחזים בסמארטפונים ובמשחקים דיגיטליים למיניהם.
הזוגות הצעירים שלעולם לא יגיעו לדירה משלהם, הסמוכים על שולחנות הוריהם המזדקנים.
היורדים, שקצה נפשם בהמתנה ל'עתיד טוב יותר' ביודעם שלעולם לא יגיע.
כל אלה, מעין ערב רב לא משמעותי, אספסוף של אבק אדם, הם "המעמד השקוף" של ישראל 2015. הם הרוב הדומם במובן המילולי של המונח, דומם עד להחריש.
כל אדם בר דעת, בעל לב חומל ורגישות חברתית, חייב לטאטא משטר שהביא עלינו את כל אלה, ללא כל קשר להשקפתו הפוליטית.
הסוגיה האירנית אמנם חשובה, החמאס מאיים, דאע"ש מתעצם, אסאד נלחם, אבל העם נאנק, מתייסר, זועק נוכח קשיי הקיום היום יומיים.
כבר נאמר "נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן" וגם נקמת "המעמד השקוף" תכריע כנראה את גורל הבחירות הללו, של אביב 2015.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל