האם הכותבים בתקשורת הישראלית הם בבחינת "עיתונאי קטן שלי"

במשך שנים רבות, בוקר-בוקר, הייתי יוצא מדלת ביתי לכיוון תיבת הדואר כדי להכניס עיתוני בוקר וערב(שגם הם הפכו למרות שמם לעיתוני בוקר). הייתי עושה זאת בשל ההיבט המקצועי שלי ושל נאוות ביתי, אם כדוברים של שני משרדים מכובדים ואם כעיתונאי התאב דעת לראות מה השיגו הקולגות.

אט אט, ירדה כמות העיתונים שהתדפקה על דלתי ועם הירידה בכמות ירדה גם האיכות. אהבתי, במשך שנות הופעתו, לקרוא את "על המשמר" בהיותו כמעט היחיד שקיים את שלימדוני בבואי לכתוב ידיעה. לאמור: אל תכניס לגוף הידיעה את דעותיך האישיות-לשם כך קיים המאמר ובו תוכל להביע את דעותיך! ונפח נשמתו "על המשמר" ובעקבותיו הלכו "למרחב" ו"דבר", "חרות", "הבוקר" ו"זמנים" כמו גם "היום" ונעלמו כולם להוציא "הצופה" שהיה אחרון המוהיקנים המפלגתיים ושבק אף הוא בסיוע חברים מבית, את נשמתו ורק שמו נותר מעל גבי "מקור ראשון". אך נותר מספר זעום של עיתונים שאט אט הסירותי עיני מהם בהיותם חד צדדיים להחריד והראשון בהם "הארץ" מבית היוצר של משפחת שוקן שהפך עורו והינו שופרם של שונאי הציונות וכל מה שיקר לנו כיהודים. "מעריב" מיטלטל במים סוערים של קיום יומיומי וגם בו פשה הנגע של כתיבה חד צדדית. נותרתי עם "מקור ראשון" ו"ידיעות אחרונות" שזכרתי לו זכות ראשונים בהיותי מכיר ומוקיר: את עורכיו הראשונים בני משפחת מוזס (נוח לדוגמא) ומזכיר המערכת חתן פרס ישראל, דב יודקובסקי. אהה כן, נותרו העיתונים החרדים שאיני מגדיר אותה כעיתונים לשמם.
במשך החודשים האחרונים קראתי את "ידיעות אחרונות" ונחרדתי! והבהיר את דברי: בידוע הוא שמדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית. שלטון במדינה דמוקרטית מחליפים בדרך אחת ויחידה באמצעות בחירות. כל דרך אחרת, יש בה את הסממנים של מהפיכה והפיכה הינה דרך אסורה שסופה דיקטטורה. המילה דיקטטורה נגזרת מהמושג דיקטאט=להכתיב. עד כמה נכונה ההגדרה הזו כאשר עיתון ובעקבותיו אמצעי תקשורת אחרים שדעות הכותבים בהם וכתביהם אינם כדעותיהם של מרבית האנשים בעלי זכות הבחירה. ובכותבם או בשדרם הם עושים הכל כדי לגרום לבעל זכות הבחירה שיסטה מדעתו ויהפוך עורו, וכל כך למה? מכיוון שאין דעתם נוחה ממי שנבחר כדין ומנהל את ענייני המדינה. ולא רק זאת כיוון שדעותיו הפוליטיות אינם כדעתם. אט אט מאז שנות השבעים של המאה הקודמת הפכה התקשורת לחד צדדית מבחינה פוליטית ובקן החם שלה צייצו ציפורים=לטעמי עורבים שכמעט וכולם היה להם גוון פוליטי שמקורו אחד תוך שהם זועקים כמקהלה רק רע! רק רע! רק רע!.
כך הפכו אמצעי התקשורת לגופים מהפכניים המנסים לסלול את הדרך למיעוט שהעם לא חפץ בו ולכאלה שאינם מביאים את החדשות כי אם יוצרים אותן! ובכך מנסים להפיל מלכים ולהמליך מלכים אחרים תחתיהם, באמצעות טריקים פרסומיים ושטיקים, שהוכיחו שהדיו בה הם כותבים הינה אדומה!!! וצדק אדוארד באוולר לייטון כשאמר "העט חזקה יותר מהחרב"! ואני הייתי אומר "אף חדה יותר מהחרב". זמר מאוד פופולארי ז"ל כתב ושר בזמנו שיר על "עיתונאי קטן" ובו תיאר בצליל ובמילים את ה"עיתונאי הקטן". עד כמה צדק!
גם בית הדין לעבודה קבע קביעה ולטעמי בטעות יסודה -בהתייחסו ל"חופש העיתונות" -ולפיה עיתונאי הוא עובד בחברה שהיא קניין הבעלים והוא פועל ברוח המוציא לאור שהוא נציגם של הבעלים ורוחו של המו"ל והנחיותיו הם המובילים ומנהלים את חופש העיתונות לטוב ולרע .הווה אומר שזוהי "עיתונות על תנאי", כפי שהביע זאת חנוך מרמרי עורך "העין השביעית" ומעורכי "הארץ" לשעבר. קביעתו של בית הדין לעבודה עניינה הוא יחסי עובד ומעביד, בעוד שכל מי שלמד תקשורת והתעסק בה יודע כי יסוד מוסד בתקשורת הנו חופש העיתונות. אלא מהי? בתהליך התקשורתי שקדם לבחירות, אותו חווינו אך זה מקרוב, נתקלנו בתופעה אותה תיאר בית הדין לעבודה, כאשר עיתונאים כנחום ברנע, שמעון (סקופי) שיפר, סימה קדמון ואחרים המועסקים וכותבים באותו עיתון, נקטו קו שנראה על פניו כי הוכתב להם על ידי הבעלים של אותו עיתון, מתוך מטרה שהצטיירה כניסיון לבצע הפיכה במדינה, באמצעות המילה הכתובה. זו הייתה רק תחילתו של מסע תעמולתי ענק, בו כמעט כל התקשורת החרתה החזיקה אחריו, מתוך מטרה אחת ויחידה להפיל שלטון נבחר ולטעת במוחו של עם שלם שעליו לחשוב אחרת. כדי להשיג מטרה זו הם מעוותים את המציאות ומציגים עובדות תוך צביעתם בצבעים אחרים לעיתים צעקנים ובלבד שיתאמו את שהם רוצים להעביר.
וזאת כך נראה כשלמו"ל העיתון יש מלחמה בשל אי העברתו בכנסת של חוק שמטרתו הייתה לסתום פיות של עיתונאים המועסקים בחינמון ,מתוך מטרה להביא לסגירתו.
הגיע הזמן שהציבור ידרוש בשם "זכות הציבור לדעת" על מה ולמה נקטה התקשורת בצעדים מסוג זה. כי כן מגיע לציבור לדעת את המתרחש בחדרי החדרים של התקשורת ומי בוחש במה ולמה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל