סיכומים לספר "לאהוב את מה שיש" מאת ביירון קייטי

את קריאת הספר התחלתי מתוך ספקנות גדולה וסיימתי עם אמונה חזקה בתועלת הרבה שהספר יכול להביא לקורא בו. "לאהוב את מה שיש" זאת בעצם שיטה לפתירת התסבוכות הנפשיות שלנו – בצורה פשוטה ויעילה ביותר. מה שפעם היו עושים על ספת הפסיכיאטר, הספר הזה מציע לכל אחד מאתנו לעשות שינוי בחייו, על ידי שיטת גילוי האמת באמצעות שאלות שאנו שואלים את עצמנו.

את קריאת הספר התחלתי מתוך ספקנות גדולה וסיימתי עם אמונה חזקה בתועלת הרבה שהספר יכול להביא לקורא בו.
"לאהוב את מה שיש" זאת בעצם שיטה לפתירת התסבוכות הנפשיות שלנו – בצורה פשוטה ויעילה ביותר. מה שפעם היו עושים על ספת הפסיכיאטר, הספר הזה מציע לכל אחד מאתנו לעשות שינוי בחייו, על ידי שיטת גילוי האמת באמצעות שאלות שאנו שואלים את עצמנו.
בסופו של דבר חוזר הספר, בהצעותיו, למקורות העוצמה הנפשית של האדם המחובר ליקום, המבין את רזיו ויודע שהעולם נברא להיטיב אתנו ורק אנו אחראים על כל הדברים שקורים לנו. הוא מורה לנו לחזור לשלווה הנפשית הטבעית שלנו ולא להיגרר אחרי משחקי האגו ולא לקחת את המשחקים שהחיים מציבים בפנינו, ברצינות רבה מדי.
החופש המופלג שנטל הדור המודרני לחיות חופשי על פי שיגיונותיו, הביאו למחלות חברתיות רבות מספור, שיצרו אנשים אומללים בכמויות אדירות. האמונה שחדלה להפוך לדבר הכרחי, פינתה מקום לספקנות, שנגסה בכל חלקה טובה בנפש האדם.
הספר "לאהוב את מה שיש" מאמין שהאופטימיות זמינה לכולנו, ועלינו פשוט לסלק את כל השקרים שהחדירו במחשבות שלנו, כדי שנוכל להתחבר לאופטימיות של היקום. בעזרת ארבע שאלות נוכל להתכוון לכנות של האמת הפנימית ולהתחבר ליקום השופע כל טוב ומרפא את כל הבעיות שלנו. "העבודה" שספר זה מציע לנו לעשות בעזרת ארבע השאלות הללו, היא בעצם סילוק השקרים והמכשולים שאנו בעצמנו הצבנו בדרכנו – כדי שנוכל להשתחרר אל האמת הפשוטה, הטבעית, הנמצאת שם ביקום בשבילנו – זאת שיכולה לפתור את כל הבעיות שלנו.
הספר "לאהוב את מה שיש" מזכיר לי את הפתגם: "לעולם אין לך מספיק ממה שאינך צריך" - האדם שואף לדברים מלאכותיים, חומריים ומתעלם מהערכים האמיתיים שהוא זקוק להם. תמיד יש לנו מספיק ממה שאנחנו צריכים – כי "מה צריך בסך הכול בן אדם..." עלינו פשוט להרפות מהתשוקה שלנו לכל הדברים שאין לנו ומהרדיפה אחריהם... והרי בודהה כבר הגיע למסקנה שאומללותו הבלתי ניתנת לביטול של האדם על פני האדמה, נובעת מהתשוקות והרצונות הרבים שלו לדברים שאין לו, שגורמים לו להתמקד בצד השלילי, החסר של החיים, במקום לשאוף ליהנות מכל השפע והטוב של היקום.
הספר חשוב מפני שהוא נותן היבט מעשי לחשיבותה של החשיבה החיובית, שיש אנשים שטענו שאין לה שום ערך. הוא גם נותן לנו כלים לשינוי אמיתי בחיינו – כי שינוי זה משהו שכולם מדברים עליו, אבל מעטים מאוד מצליחים לגרום לו לקרות... זה מפני שנוח לנו עם השקרים שלנו, שלא עושות לנו טוב, אבל התקבענו במחשבה השקרית שהם הכרחיים לקיום והישרדות שלנו. ככל שנדמה לנו שלעשות שינוי בחיים זה קשה יותר ואנחנו פוחדים מזה יותר – ככה כדאי לנו לנסות לעשות את השינוי – כי הוא ישנה את חיינו לטובה!
כמו כל הדברים הגדולים בחיים שבעצם יורדים למהות העמוקה ביותר של הקיום האנושי, גם הספר הזה מתעסק בדברים הפשוטים ביותר וכבר ככותרת משנה רשום: ארבע שאלות שיכולות לשנות חיים. ברגע הראשון זה יכול להיראות פשוט ופשטני, רק מי שמבין שהדברים הפשוטים הם הדברים הקובעים היכולים לשנות חיים – יוכל להעריך את גודלו של הספר הזה.
הספר נוגע בנקודות האמיתיות של החיים. אין זה ספר שמדרבן אתכם לצאת להרפתקאות של הצלחה, כסף, קריירה– אלא ספר שיורד לנבכי נשמתכם ומנסה לכוון אתכם מבפנים. בעצם הספר הזה יורד לעמקי נשמתכם – לדברים המהותיים ביותר שיש – ועל כן הוא ספר לא רק חשוב, אלא גם מוצלח – שמצליח לכוון אתכם לשינוי הפנימי שיביא לשינוי חיובי בחייכם. הוא מתעסק במהות הקיום האנושי, וכך מצליח להגיע אל הנקודות החשובות ביותר והקריטיות שמכוונות את חייכם.
מסתבר, שכולנו יכולים להיות מאושרים ממצבנו כעת וכל החוכמה זה להבין שמצבנו כיום הוא בדיוק המצב שבו אנחנו צריכים להיות ולא להיות מודאגים – נקודת ההתחלה לכל הדברים הטובים זה לאהוב את מצבנו כיום ורק ככה נוכל להתחבר לדברים הטובים שהיקום מציע לנו.
הספר נכנס בצורה מעשית ופשוטה לליבה של אומנות ה"אלכימיה" – אותה תורה מיסטית שקוסמים אמיתיים עושים בה שימוש. כי דרך השינוי הוא באמצעות כניסה למחשבות העמוקות ביותר שלנו, תוך חשיפת מציאות אמיתית, שלא פעם תפתיע אותנו ושונה ממה שחשבנו שהיא...
בספרה "לאהוב את מה שיש" ממליצה לנו ביירון קייטי לחקור את כעסנו ותסכולנו, מה שנקרא לספור עד 10 ככה שנגיע למסקנה שהכול נמצא בראש שלנו ובדרך המחשבה שלנו שדורשים שינוי. שליטתו של האדם על גורלו הוא כלל ידוע בתורות המיסטיקה והיוגיסטים גורסים שכל רגש שעולה בנו לא נובע מהאחר, אלא מזרעים שנמצאים בתוכנו והזולת רק שופך עליהם מים כדי שינבטו.
הצעותיה מסתדרות היטב גם עם המלחמה באגו, שהיא אבן יסוד בתורות הרוחניות האלטרנטיביות. האגו הוא הוא המכשול בינינו לבין מטרותינו והגשמת חלומותינו.
כמי שכבר תקופה ארוכה נוטה לבחון את עצמי לפני שאני שופט אחרים, הצעותיה לארבע שאלות שעלינו לשאול את עצמנו בדרך לחקירת כעסינו ותסכולנו – מקובלת עלי. לפי דעתי אימוץ המלצותיה תהפוך אותנו לחברה טובה בהרבה. היום כולנו מקטרים ומאשימים את הממשלה ואחרים על כל תסכולנו וכעסינו. זאת דרך נוחה ואולי אפילו מהנה – אבל תוצאותיה לגבי החברה הרסניות. הפכנו לחברה ביקורתית וחסרת סבלנות – אלו שלא ששים לעזור ולא מבינים שאהבת לרעך כמוך – זה כלל הזהב של החיים.
"האם זאת האמת", שואלת המחברת. כוחו של האמת הוא גדול. אנחנו חיים בשקר, כל הזמן מנסים להתחזות. מנסים להציג את עצמנו כמשהו אחר, משקיעים מאמצים אדירים לזייף את עצמנו, כי אנחנו לא אוהבים את עצמנו האמיתי. אחר כך אנחנו משקיעים עוד מאמצים לשמר את הזיוף הזה! לעומת זאת האמת היא פשוטה והיא בעלת עוצמה אדירה דווקא בגלל זה!
היא מלמדת אותנו איך לשחרר את הכעסים שלנו, שאנחנו מרעילים בהם את עצמנו. אנחנו מייחסים לאחרים את מה שאנחנו מרגישים ולא מבינים שאנחנו בעצם ממציאים את הסיפור הגורם לנו לכעס. אנחנו יוצרים לעצמנו עולם מזויף בתת המודע ואחר כך אנו פועלים באופן אוטומטי בצורה שגויה, תוך פרצי כעס וזעם.
ביירון קייטי הייתה אישה חולנית ונרגנית, מרותקת למיטה רוב הזמן, שהקפידה יום יום להתקשר לרגל עסקיה ולגעור ולצעוק בכל מי שהייתה בקשר עמו. עד שיום אחד היא התעוררה כמו מתוך חלום ושלווה עצומה עטפה אותה – היא הגיעה פתאום לתובנות, שנתנו לה מאוחר יותר את הכינוי "האישה שעשתה שלום עם הרוח", בפי שכניה. ביירון קייטי קוראת לנו לעשות קודם כל שלום עם עצמנו, כדי שנוכל לשפר את חיינו ואת העולם כולו.
בשיטה שלה מיישמת בעצם ביירון קייטי את עקרונות התורות הרוחניות, הדוגלות בהתבוננות פנימה ואיפוק – ומשכילה להראות כיצד עקרונות אלו ואחרים יכולים לעזור לנו לפתור בעיות ותסכולים בחיי היום יום שלנו.
אם אתה לא מוכן לקבל דבר מסוים בחייך – הוא יטריד אותך ויציק לך ויגרום לך סבל – עד שתהיה מוכן לקבל אותו.
באמצעות ארבע שאלות מגיעים אל האמת – מה שבאמת מפריע לנו זה המחשבה שלנו, שבאה מתוכנו ולא העניין שהמחשבה שלנו מתעסקת בה כהסוואה.
1.- האם זאת האמת.
2.- האם אתם יודעים בוודאות שזאת האמת.
3.- איך אתם מגיבים כשאתם חושבים את המחשבה הזאת?
4.- מי תהיו בלי המחשבה הזאת...
להשלים עם מה שיש זה לא פסיביות – אלא דווקא תוספת סיכויים לצאת מהבעיה. כי אם אתם עסוקים בלבכות על המצב שלכם, זה ישתק אתכם ולא יהיה לכם כוחות לפעול לשנותו!

האם אתה יכול לשלוט על המחשבות שלך?
כשתחשוב על זה תופתע לגלות שהמחשבות שלך בעצם אוטומטיות לגמרי ולא אתה קובע אותן! רק כשתהיה מודע למחשבותיך – תוכל לפתח טכניקה בה אכן תוכל לקבוע לך מידת מה של שליטה בהן – שליטה אוטומטית!
הסבל מבחינתה של המחברת הוא פשוט התעסקות בפירוש למציאות, במקום במציאות עצמה – התעסקות שמעצמת רגשות של פחד וחשש.
בניית מנגנון תגובה אוטומטית של החושים – שיאתרו מתי אתה מגיב למצב שנוצר בצורה לא מציאותית – תאפשר לך בסופו של דבר למנוע את הסבל.
לא תמיד אתה אוהב את מה שאתה רואה במראה – אתה משתנה – השינוי מתחיל בנו מבפנים –העולם הוא בעצם השתקפות של עצמך במראה – אתה כל הזמן משתנה – פעם אתה אוהב את עצמך ופעם לא – לאהוב את מה שיש – במקום לנסות לשנות את העולם עלינו לשנות את גישתנו אל העולם – במקום לנסות לגרום לעולם להבין אותנו – עלינו להבין את העולם ולשנות את הגישה שלנו כלפיו – זה תואם גם את התורות הרוחניות שגורסות שכדי לעשות שינוי עלינו להתחבר ליקום – ולא לגלות התנגדות ולעורר בעיות – אלא להגיע לאיזון הקיים בטבע – לברך ולהודות על כל מה שיש – וכך יזרמו לחיינו דברים טובים נוספים...
המחברת שואלת לגבי דברים שמציקים לנו: האם זאת האמת, האם זה האמת לאמיתה?
הכאב הוא הכרחי הסבל אינו הכרחי – הסבל הוא תוצאה של שקר שאנו ממציאים. הכאב הוא הכרחי כי באמצעות הכאב אתה מגיע לאמת ובהתמודדות אתו אתה מסלק את הסבל – כי אתה שב וחי באמת.
בעצם יש בתורתה מקצת מתורתו של סוקרטס שהיה נוהג לחקור עוברי אורח ביוון לגבי מחשבותיהם ולנסות להבין את הסיבה לדעותיהם – תוך הגעה לאמת הבסיסית העומדת מאחורי הדעות והאמונות שלהם...
בספר לאהוב את מה שיש היא אומרת שלמחשבות יש כוח כשלעצמן, זה כמו הנשימה שלנו, זה לא משהו שאנו שולטים בהן. תת התודעה שלנו יוצרת את המחשבות בגלל סיבה כלשהי, ואנו צריכים לפנות לתת המודע כדי לטפל בדעות שגיבש, שהן הסיבה למחשבות ולשנות דעות והשקפות עולם אלו.
ברגע שאדם מגיע למסקנה שהמחשבות שהוא מחזיק בראש שלו, הן לא אמיתיות, הוא משתחרר גם מהכעס.
לדוגמא היא מביאה את המקרה של אישה שכעסה מאוד על בעלה ושנאה אותו שנאה עזה. האישה הזאת לא באמת רצתה לעזוב את בעלה, בגלל שלא דיבר איתה, היא חיה אתו שמונה עשר שנה!
בעצם כשהגיעה לאמת הזאת פרצה בצחוק, הבינה שסתם החזיקה במחשבה הזאת שרצתה לעזוב אותו – והכעס שלה היה לחינם!
האם זאת האמת. האמת תשחרר אתכם, האמת עושה לנו טוב, האמת מבטלת את הסבל, שלא נחוץ – כאשר הכאב הוא פעמון האזעקה!
היא שואלת מי תהיה בלי המחשבה הזאת? אנחנו בעצם כולנו מאמצים מחשבות, בלי לדעת מדוע, ואנו צריכים לחקור את הסיבה שאימצנו מחשבות אלו. ייתכן שעשינו זאת מהסיבות הלא נכונות ואלו הן מחשבות מזיקות.
כל מחשבה חדשה יש לה חיים משלה. המחשבות הן כמו עשב שוטה הגדל בגינה. אין לנו שליטה עליהן ואנו צריכים לעקוב אחרי המחשבות שהשתרשו במוחנו וללמוד את הסיבות להן.
צריך לעשות את החיים פשוטים לא לחיות את הסיפור של המחשבות שלנו – אלא פשוט לעשות כל דבר – מה לעשות? לעשות! במקום לדאוג מה לעשות ואיך לעשות – פשוט להתחבר למציאות, לעשות כל דבר בזמנו – להפוך את החיים לפשוטים – לבטוח ביקום שהכול יסתדר ולהתחבר אל המציאות.
"הדבר שעלינו לעשות מתגלה לנו מעצמו תמיד: לשטוף כלים, לשלם חשבונות, להרים את הגרביים של הילדים, לצחצח שיניים, אנחנו לא מקבלים יותר מאשר אנו מסוגלים להתמודד אתו, החיים לא נעשים קשים יותר."
זה מזכיר את הספר "אל דאגה" – הדאגות הורגות אותנו ולא הקשיים של חיינו!
הצורך שלנו להחליט מקשה על החיים ומסבך אותם. ההחלטות שלנו נעשות בעצם אוטומטית והניסיון שלנו לשלוט, הוא מלאכותי ורק גורם לנו למתח ולחרדה.
"תוכניות לעתיד זה מה שאנחנו עושים כאשר דברים שונים בהחלט מתרחשים במציאות," אומר הפתגם. ואכן הספר תומך בגישה שאין לאלץ את הדברים לקרות ואין לשקוע בדאגות ובתוכניות לעתיד – אלא להתחבר לעשייה היומיומית שמביאה איתה את ההגשמה העצמית.
כאשר בגיל מתקדם אנו מתמקדים בזקנה, אנחנו בעצם פוסלים את עצמנו. ככלל, במקום להתמקד בבעיות, עלינו להתמקד במחשבות שלנו שגורמות לבעיה.
גם אם יש לנו בעיות בריאותיות מסוימות, אל לנו להתמקד בבעיות, אל לנו לחשוב שהמציאות מציקה לנו, עלינו להבין שחשיבה חסרת הרמוניה היא שמזיקה לנו, עלינו להחזיר לעצמנו את ההרמוניה כדי שנוכל לחיות את החיים שלנו ולא את הבעיות שלנו.
אלפי שנים אנחנו מנסים לרפא גופים, אבל הם עדיין מתים ומזדקנים, גופים באים כדי למות ולא כדי להישאר. בסופו של דבר שום גוף לא נרפא מעולם, רק את ההכרה אפשר לרפא.
כלומר ההזדקנות היא כורח המציאות, אי אפשר לרפא אותה או לברוח מהמוות, אבל אנחנו כן יכולים לרפא את המחשבה, את המשמעות שאנו נותנים לחיים בכל גיל, שהיא בשליטתנו.

כלומר בסופו של דבר כדי לשרוד את האופטימיות, אנחנו פשוט חייבים להכיר בכך, שזה לא עניין של רצון, של אופי מולד – אלא זה עניין של הכרה בכך שאל לנו להתרכז בחולי, כי ריכוז זה גורם לחולי, כלומר המחלות זה עצם המודעות שלנו – שאנחנו יכולים לשנות בעזרתה את המציאות. ממש כמו בתורת הקוונטים!
ברגע שמבינים את מה שעומד מאחורי ההתמכרות, וחוקרים את הסיבה להתמכרות, מצליחים לבטל את כל הכוח של ההתמכרות, שכולו נמצא במחשבה ובאמונה שלנו, שהם שגויות!
לקראת סוף הספר היא מספרת על שיחה שהייתה לה עם מטופלת שעברה התעללות מינית בילדותה. היא הצליחה לשכנע אותה לעבור ממצב תודעה של קרבן למצב תודעה של מי שיש לה שליטה על חייה ולראות בחוויית הילדות הקשה שיעור חשוב לחיים!
בסוף הספר לאהוב את מה שיש, מדברת המחברת על ההתמודדות הקשה ביותר – עם המוות של בן אהוב.
היא מראה שאי השלמה עם המציאות הזאת – של המוות – בעצם גורמת לאדם בעצמו שנשאר בחיים, למות. הקושי הזה בהכרת המציאות כפי שהיא, כמציאות היחידה האפשרית – גורמת לסבל רב. ברגע שהאדם מצליח להבין שיש לתת למת ללכת, לכבד את מותו – מפני שהמוות זה חלק מהחיים והיעוד של האדם – הוא מצליח בעצמו להמשיך ולחיות. "זה לא היה צריך לקרות", היא מחשבה מכבידה שהופכת את החיים לקשים ומדכאים.
לאהוב את מה שיש – זה להיות אסיר תודה על הדברים בחייך.
זה לא לנטור טינה לאף אחד – להרגיש שהעולם טוב וכולם בסדר.
כל כך פשוט – וכל כך נכון!



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל