מפעילות ציבורית-לרכיבה אתגרית

רינה בר טל, מי שכיהנה באין סוף משרות בכירות בשירות הציבורי, הייתה פורצת דרך בגישתה הפמיניסטית ומחזיקה בתואר יקירת העיר רעננה על תרומתה הרבה למען הקהילה, מבקשת עתה לנוח ו'להתנתק' מסביבתה התובענית, בטיולי רכיבת אופנועים אתגריים ברחבי העולם. מי שמסייע בידה הוא בעלה, גדעון, חובב אופנועים כבדים ונשיא מועדון "הונדה גולדווינג" בארץ.

רינה (67) וגדעון (70) בר טל תושבי רעננה מזה 40 שנה הפכו לטיילים אובססיביים שהעולם הפך להיות קטן עבורם. "בארץ אני לא יכולה לנוח. זו הסיבה לטיולים שלנו מחוץ לגבולות המדינה". דברים שאומרת בר טל, לשעבר- מנהלת מועדון נעמ"ת, חברת מועצת העיר וסגנית ראש העיר, יו"ר שדולת הנשים ויקירת העיר לשנת 2012.
בר טל היא דמות שנויה במחלוקת. למרות פעילותיה הרבות החיוביות למען הקהילה, דעותיה וגישתה החריגה לשבירת מוסכמות לא מצאו חן בעיני חלק מהציבור. "אנשים שיוצאים מהשבלונה ועושים דברים לא שגרתיים משלמים מחירים מאד גבוהים. הם אנשים לא אהובים, אנשים לא אהודים".
ככה את מרגישה?
"בודאי! מה זאת אומרת? מאד עמוק! זה מאד ברור לי שאנשים במקומות מסוימים אינם מתיישרים עם גישתי וזאת בלשון המעטה".
ואכן, גישתה של בר טל לשבירת מוסכמות החלה עוד בנעוריה. סיפור חייה הוא סיפור מורכב. היו מספר תהפוכות בחייה. היא נולדה בחיפה, לאב שאיבד את כל משפחתו בשואה ולאמא שהגיעה ארצה כחלוצה. היא הבכורה מבין שלושת ילדי המשפחה, וילדותה בחיפה עברה עליה כפי שעברו ילדותם של הילדים האחרים באותה תקופה. בשנת 1960 עקב קשיים כלכליים המשפחה יורדת לארה"ב ומתיישבת בניו יורק. "הייתה לי ולשני אחיי ילדות נהדרת בחיפה. זה היה צעד ואומץ רב מצד אבי לעקור משפחה עם ילדים מתבגרים לארץ זרה. הגענו לניו יורק בחודש אוגוסט. אני יורדת עם אחי המבוגר מבין שני אחיי לפארק ופתאום ניתכים עלינו ממטרים שלא הבנו מאיפה הגיעו. גשם באוגוסט?! כל עוד נפשנו בנו חזרנו הביתה והודענו לאבא כי אם לא עוברים למקום שפוי אנו בורחים חזרה ארצה. אבא הבין כי איומינו רציניים ותוך מספר ימים עברנו ללוס אנג'לס שמזג האוויר שם יותר ידידותי"
עם תום הקייץ ותחילת שנת הלימודים, בר טל מסרבת ללכת לבית הספר. "לא התחברתי למנטאליות האמריקאית. הגעתי לאמריקה עם חצאית פליסה ומכנסי התעמלות תחתיה ונראיתי כמו קוף בהשוואה לנערות בגילי שהיו מרוחות עם אודם ונעלו נעלי עקב. נשארתי בבית במשך כל השנה ולמדתי אנגלית מהטלוויזיה. עם תחילת שנת הלימודים הבאה התקבלתי לכיתת שכבת הגיל שלי ומהר מאד 'התבוללתי".
 

בר טל פוגשת את בעלה, גדעון, בבית חברים משותפים שגרו בשכנות לבית הוריה.
הוא שוהה ביבשת הגדולה כמי שהגיע להוציא תארים מאוניברסיטת לוס אנג'לס במקצועות האלקטרוניקה והפיסיקה.
גדעון: "זה היה בעת משחקי אולימפיאדת מכסיקו בשנת 1968. אני נמצא בבית של חבר וצופה בתחרות אתלטיקה. לפתע מגיעה בחורה נאה ונחמדה. עם מיני ורגלים ארוכות מפה ועד הודעה חדשה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון". לאחר תקופה קצרה נישא הזוג. רינה מאפשרת לבעלה הטרי לסיים את לימודיו ופרנסת המשפחה נופלת עליה. בשנת 1973 הם מביאים לעולם זוג תאומות ענת וסיגל, ובשנת 1975 הם שבים ארצה ומתמקמים בעיר רעננה ההולכת ומתפתחת.
גדעון מתחיל לעבוד בתעשייה האווירית ואילו רינה עובדת במשרות חלקיות כדוורית, וכמנחה קבוצות מבוגרים בערב מטעם הג'וינט. בשנת 1978 מגיח לעולם ומצטרף למשפחה בן הזקונים גלעד.
ב-1981 בר טל מקבלת הצעה לנהל את מועדון נעמ"ת בעיר במשרה חלקית. היא נרתמת למשימה בכל ליבה למרות שלא היה לה קל הדבר. הסביבה רואה אותה כעוף מוזר-צעירה, טמפרמנטית, ביצועיסטית, לבוש חריג (מכנסים קצרים וסנדלים), שטף דיבור והתנסחות לא מקובלים בסביבתה הקרובה. "לדודות בנעמ"ת היה קשה לקבל אותי. לא דמיתי להן בכלל".
עם מנטאליות אמריקאית שספגה בנעוריה ובבגרותה, בר טל לא נחה לרגע ומבקשת בדרכה לתקן את העולם. "הרגשתי רגשי אשמה על כי לא תרמתי למדינה את שירותי הצבאי עקב שהייתי בחו"ל. הרגשתי מחויבת לתרום לקהילה בה אני חיה. לא היה לי ברור מדוע במפגשי יום שישי אנשים מקטרים ומתלוננים על מחדלים בעיר ולא פועלים לתיקון המצב?"
ההזדמנות לשינוי נקרתה בפניה בעת מערכת הבחירות המוניציפאליות בשנת 1983. "פנו אלי פעילי מפלגת העבודה וביקשו שאצטרף כחברה למפלגה וארוץ ברשימה למועצת העיר כמייצגת נשים. לא הייתי אז מעורה פוליטית, וביקשתי את עצתו של חבר ממוצא אמריקאי שהיה בין יוזמי הבאתה של אידה נודל לארץ. פחדתי כי הפעילות המפלגתית תהיה לי לרועץ בעבודתי בנעמ"ת. הוא הרגיע אותי וציין שחברות במועצת העיר תקנה לי כוח והשפעה בהמשך דרכי". ואכן בר טל מתמודדת לרשימה, מתמקמת במקום ריאלי והופכת להיות האישה הראשונה שנבחרת למועצת העיר בעת שבנימין וולפוביץ הוא ראש העיר הנבחר. לאחר קדנציה אחת במועצת העיר בר טל מבינה מהוא כוח פוליטי וכיצד ניתן להשפיע בעזרתו ומחליטה להתמודד על ראשות העיר מטעם מפלגת העבודה לבחירות המוניציפאליות בשנת 1989. זה היה בזמנו צעד פורץ דרך שלא נתפס בעיני ההנהגה המנסה להכשילה ומונעת ממנה התמודדות על ראשות המפלגה ברעננה, ולו רק מעצם היותה אישה. "עשו לי את המוות. שמו לי רגלים וביקשו להכשיל אותי". בר טל לא מוותרת. היא מקימה רשימה עצמאית בשם "רעננה שלי" ומתמודדת מול זאב ביילסקי מטעם מפלגת הליכוד ומול חיים בן חיים שייצג את מפלגת העבודה. "בסיבוב הראשון איש משלושתנו לא זכה ל-40 אחוז מכלל המצביעים על מנת לזכות במינוי ראשות העיר. אני קיבלתי את מספר הקולות הנמוך, כך שההתמודדות בסיבוב השני נערכה בין ביילסקי לבן חיים. התחילה אלי עליה לרגל הן ממפלגת הליכוד והן ממפלגת העבודה שביקשו שאתמוך עם אנשי באחד מהמתמודדים. זה היה האירוע המכונן ברעננה בבחירות 1989. הנעלם הגדול היה - במי תתמוך בר טל שבאה ממפלגת העבודה? בסופו של דבר החלטתי לתמוך בביילסקי שזכה בפעם הראשונה בראשות העיר. הסיבות לתמיכתי בביילסקי היו כי מפלגת העבודה לא התנהגה אלי ביושר. לא התנהגה ביושרה. ידעתי גם כי כל מה שיבטיחו לי לא יקיימו".
בר טל ממשיכה את פעילותה הציבורית במועצת העיר בתפקיד סגנית ראש העיר בשכר, ובזכותה מעמד האישה ברעננה מקבל את הכבוד הראוי לו. היא מקימה את שדולת הנשים ומשמשת כיו"ר.
בשנת 2012, ביום הולדתה ה-90 של רעננה בר טל היא אחת מ-14 יקירי העיר שנבחרו ע"י מועצת העיר. בנימוקים לקבלת הפרס נכתב בין היתר: "על היותך מנהיגה בולטת ויוצאת דופן בחיים הציבוריים ברעננה ותרומתך רבת השנים לעיר ולקהילה...על פועלך הנמרץ לאורך שנים לקידום מעמד האישה כיו"ר נעמ"ת ומי שהקימה את מועצת הנשים העירונית מהמועצות הראשונות בישראל...תרומתך להעצמת הנשים בישראל כיו"ר שדולת הנשים..." ועוד.
 

גדעון, בעלה של בר טל, גאה מאד בעשייתה הציבורית של רעייתו ונרתם לעזרתה בכל אשר נדרש. הוא הרגיש שהוא מחזיר חוב . "זה היה עניין של הדדיות. כשאני למדתי זה היה 'במשרה מלאה'. רינה עבדה ופרנסה. בעת פעילותה הציבורית, שכה השתוקקה אליה, נתתי לה את כל המרחב. לא אתכחש. היה לי קשה. מילאתי תפקיד של אבא ואמא. אני הוא שדאגתי לארוחות הערב של הילדים, עשיתי להם אמבטיה, השכבתי אותם לישון. אתה נשאר הרבה שעות מול הטלוויזיה לבד וממתין לאישה שתחזור, ואל תשכח שזה היה בתקופה שלא הייתה תקשרת סלולארית. לא היה קל".
כשלגדעון מלאו 50 שנה הוא מחליט להכניס לחייו דבר מה שירגש אותו. " כנראה שהדבר נגרם ממשבר הגיל. החלטתי כי אני חייב משהו שיסעיר אותי. חברים שלי למדו טייס, אחרים למדו להיות סקיפרים. זה לא התאים לי כי יש לי פחד גבהים ועם מים אני לא מסתדר. חבר הציע לי ללמוד לרכב על אופנוע. לקחתי קורס רכיבה עם כל הילדים בני ה-16, ומזה 20 שנה שהאופנוע משמש עבורי כהובי. זה התחיל מאופנועים קטנים שלאט לאט 'גדלו' והיום אני מחזיק ברשותי אופנוע כבד בנפח 1800 השוקל 400 קילו". גדעון משמש כנשיא קבוצת אופנועי "הונדה גולדווינג", ומרכז את פעילויות הקבוצה במפגשים ובטיולים בארץ.
"בתחילת דרכי האופנוענית רינה הייתה אנטי לגמרי: 'איך אתה מסתכן עם הדבר הזה. זה חוסר אחריות. יש ילדים בבית'. היום היא כבר 'השתפרה' ואף מעודדת שנצא לסופי שבוע עם האופנוע". לא די בכך. הזוג בר טל מרבה לטייל בחו"ל מאז פרשו שניהם לגמלאות, למרות שרינה ממשיכה בפעילותיה הציבוריות במינון נמוך.
מספר גדעון: "רבים מטיולינו בחו"ל נעשים ברכיבה על האופנוע. החוויות בטיולים כאלו הן יוצאות דופן ולא שגרתיות. אליו טיולים הרפתקנים הכוללים בחובם אין סוף הפתעות ואפילו סכנות. באחת הפעמים נגרם לאופנוע תקר המשבש את כל הלו"ז. ברכיבות ארוכות היכולות להגיע לטווחים של עד 700 ק"מ ביום, אני חש עייפות ולא אחת אני מרגיש שאני נרדם. רינה הרכובה מאחורי, בחושיה הטובים, קוראת את 'שפת הגוף' שלי ואינה נותנת שעיני יעצמו".
רינה: "אני יכולה לספר על עוד חוויות מפחידות כנוסעת הרוכבת מאחור. קורה שהדרך אינה כביש חלק אלא מכוסה באבנים קטנות, או בחצץ דבר הגורם לקפיצות ונסיעה לא חלקה. לפעמים גדעון לוקח סיבוב בצורה קצת מסוכנת שמקפיצה לי את הלב".
גדעון: "בטיול לצפון נורווגיה, באחד הימים התחיל גשם ולאחריו הגיעו רוחות וערפל. נתקענו בדרך צרה לאיזה שהוא פיסטין (גבעה) בנורדקאפ (north cap) (צוק בגובה של 307 מטר בצפונו המזדקר מעל מימי האוקינוס והנחשב לנקודה הצפונית ביותר באירופה). אתה נאבק להחזיק בהגה האופנוע ולא רואה כלום. אני מרגיש מאחורי את לחץ האחיזה של רינה שהולך ומתהדק ואתה אומר מה לכל הרוחות אני עושה פה?!
רינה: "נתפסו לי הלסתות מרוב פחד. בדיעבד נודע לנו כי אחד מרוכבי הקבוצה החליק ונמרח על הכביש".
אני שואל את הזוג: "האם הדבר לא מרתיע אתכם להמשיך ולעשות טיולי אופנועים? לא הגעתם לרגע בו אמרתם לכל הרוחות לשם מה אנו צריכים את כל זה?"
רינה: "הרגע עוד לא הגיע...זה היה כמעט".


 

לקראת סוף שיחתנו איני מתאפק ואני שואל את בר טל בעניין השיער שלה הצבוע במגוון צבעי טכניקולור המושכים תשומת לב מידית ברגע שנתקלים בה - האם הצבעים בשערך יש בהם אמירה?
"תראה, יש הרבה גברים ונשים שמשקיעים בעצמם ובחיצוניות שלהם להרגשתם הטובה. השיער הוא הדבר שאני משקיעה לעצמי, וטוב לי עם זה. בכל מקום בעולם אליו אני מגיעה מסתכלים עלי..."
וזה עושה לך טוב?
"בטח! בחוץ לארץ אנשים רוצים להצטלם איתי. מחייכים אלי. פה בארץ יש תגובות אחרות. אני באה מתרבות שבן אדם עושה מה שהוא רוצה ומה שטוב עבורו, עד המקום שהוא פוגע במישהו אחר. זו השקפת העולם שלי המאד מאד בסיסית. זה הגוף שלי זה השיער שלי ואני אעשה איתו מה שאני רוצה. התגובות בארץ נובעות מזה שאנו חיים בחברה שמרנית הקובעת דפוסי התנהגות לנשים וגם לגברים. מין נורמות. ומישהו שיוצא מהשבלונה נחשב לחריג. אבל אני כל חיי, כפי שתיארתי לך, יצאתי מהשבלונה. נלחמתי הובלתי ועשיתי שינוי. אני שלמה עם עצמי שלא נשארתי בתוך השבלונה, ואני מאד גאה בכך".

תמונות: ארכיון משפחת בר טל
סרטון: גדעון בר טל
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל