גדעון, בעלה של בר טל, גאה מאד בעשייתה הציבורית של רעייתו ונרתם לעזרתה בכל אשר נדרש. הוא הרגיש שהוא מחזיר חוב . "זה היה עניין של הדדיות. כשאני למדתי זה היה 'במשרה מלאה'. רינה עבדה ופרנסה. בעת פעילותה הציבורית, שכה השתוקקה אליה, נתתי לה את כל המרחב. לא אתכחש. היה לי קשה. מילאתי תפקיד של אבא ואמא. אני הוא שדאגתי לארוחות הערב של הילדים, עשיתי להם אמבטיה, השכבתי אותם לישון. אתה נשאר הרבה שעות מול הטלוויזיה לבד וממתין לאישה שתחזור, ואל תשכח שזה היה בתקופה שלא הייתה תקשרת סלולארית. לא היה קל".
כשלגדעון מלאו 50 שנה הוא מחליט להכניס לחייו דבר מה שירגש אותו. " כנראה שהדבר נגרם ממשבר הגיל. החלטתי כי אני חייב משהו שיסעיר אותי. חברים שלי למדו טייס, אחרים למדו להיות סקיפרים. זה לא התאים לי כי יש לי פחד גבהים ועם מים אני לא מסתדר. חבר הציע לי ללמוד לרכב על אופנוע. לקחתי קורס רכיבה עם כל הילדים בני ה-16, ומזה 20 שנה שהאופנוע משמש עבורי כהובי. זה התחיל מאופנועים קטנים שלאט לאט 'גדלו' והיום אני מחזיק ברשותי אופנוע כבד בנפח 1800 השוקל 400 קילו". גדעון משמש כנשיא קבוצת אופנועי "הונדה גולדווינג", ומרכז את פעילויות הקבוצה במפגשים ובטיולים בארץ.
"בתחילת דרכי האופנוענית רינה הייתה אנטי לגמרי: 'איך אתה מסתכן עם הדבר הזה. זה חוסר אחריות. יש ילדים בבית'. היום היא כבר 'השתפרה' ואף מעודדת שנצא לסופי שבוע עם האופנוע". לא די בכך. הזוג בר טל מרבה לטייל בחו"ל מאז פרשו שניהם לגמלאות, למרות שרינה ממשיכה בפעילותיה הציבוריות במינון נמוך.
מספר גדעון: "רבים מטיולינו בחו"ל נעשים ברכיבה על האופנוע. החוויות בטיולים כאלו הן יוצאות דופן ולא שגרתיות. אליו טיולים הרפתקנים הכוללים בחובם אין סוף הפתעות ואפילו סכנות. באחת הפעמים נגרם לאופנוע תקר המשבש את כל הלו"ז. ברכיבות ארוכות היכולות להגיע לטווחים של עד 700 ק"מ ביום, אני חש עייפות ולא אחת אני מרגיש שאני נרדם. רינה הרכובה מאחורי, בחושיה הטובים, קוראת את 'שפת הגוף' שלי ואינה נותנת שעיני יעצמו".
רינה: "אני יכולה לספר על עוד חוויות מפחידות כנוסעת הרוכבת מאחור. קורה שהדרך אינה כביש חלק אלא מכוסה באבנים קטנות, או בחצץ דבר הגורם לקפיצות ונסיעה לא חלקה. לפעמים גדעון לוקח סיבוב בצורה קצת מסוכנת שמקפיצה לי את הלב".
גדעון: "בטיול לצפון נורווגיה, באחד הימים התחיל גשם ולאחריו הגיעו רוחות וערפל. נתקענו בדרך צרה לאיזה שהוא פיסטין (גבעה) בנורדקאפ (north cap) (צוק בגובה של 307 מטר בצפונו המזדקר מעל מימי האוקינוס והנחשב לנקודה הצפונית ביותר באירופה). אתה נאבק להחזיק בהגה האופנוע ולא רואה כלום. אני מרגיש מאחורי את לחץ האחיזה של רינה שהולך ומתהדק ואתה אומר מה לכל הרוחות אני עושה פה?!
רינה: "נתפסו לי הלסתות מרוב פחד. בדיעבד נודע לנו כי אחד מרוכבי הקבוצה החליק ונמרח על הכביש".
אני שואל את הזוג: "האם הדבר לא מרתיע אתכם להמשיך ולעשות טיולי אופנועים? לא הגעתם לרגע בו אמרתם לכל הרוחות לשם מה אנו צריכים את כל זה?"
רינה: "הרגע עוד לא הגיע...זה היה כמעט".