ממשלת נתניהו הרביעית – אתגר ל"מחנה הציוני"

הממשלה שתקום מציבה אתגר ענק. צורך באג'נדת בלימת תהליך הפיכת מדינת ישראל למדינה יהודית אורתודוקסית מסתגרת, שתהפוך לדו-לאומית ולמדינת אפרטהייד של "עם נבחר".

בנימין נתניהו, בעל מנת משכל גבוהה ביותר, וחדור אידיאולוגיה לאומית-משיחית, פועל לפי תוכנית סדורה להשגת מטרות ויעדים שגיבש לעצמו. זה נעשה באמצעות ספינים וירטואוזיים משני תודעה שמערפלים את הכוונות. היעד של נתניהו: הפיכת ישראל למדינה אחת לשני עמים, שתהיה: יהודית, אורתודוכסית, משיחית, אתנוקרטית ומסתגרת. במדינה כזאת יודרו בני מיעוטים ויהודים מזרמים לא אורתודוכסיים. זו תהיה מדינת אפרטהייד.

התהליך יביא לאפוקליפסות שכבר אירעו במהלך ההיסטוריה היהודית מול: האשורים, הבבלים, היוונים והרומאים (פעמיים). זאת, עקב שחרור ג'ינים קמאיים ומשיחיים מהבקבוק. מדובר, בין היתר, בחזיונות כמו "מצדה" ו"מרד בר כוכבא". כל זה בלבוש חדש: "גוג ומגוג" האוונגלי, כנגזרת לארועי "הר הבית" או "איראן". הדרך לשם עוברת דרך מדינה דו-לאומית. זה עלול להביא לאפרטהייד, הסתגרות והתנתקות מהרציונאליות המודרנית. התהליך המתואר לעיל עלול להביא ל"שלטון הרבנים ומורי ההלכה היהודית-אורתודוכסית", שמהם הזהיר בנימין זאב הרצל בחזונו הציוני.

האופוזיציה בכנסת ה-20, שתמנה 53 ח"כים, שאותם הדיר בנימין נתניהו בספין על ידי הגדרת רכיביה כ"שמאל" – צריכה להבין את הסיטואציה החדשה שמייצר ומהנדס במודע בנימין נתניהו. זאת, כתנאי לפעולה משותפת אפקטיבית. על האופוזיציה לפעול בחזית אחת על פי עקרונות ה"מפלגה הדמוקרטית" בארה"ב. זאת צריכה להיות קואליציה "ממלכתית"-ישראלית של מיעוטים, מגזרים ופלחים. יש צורך להגביר את שיתוף הפעולה בין יהודים ישראלים ובני מיעוטים ישראלים שהמטרות והאינטרסים שלהם משותפים: שמירת קיום ושרידות מדינת ישראל הממלכתית-הדמוקרטית והפלורליסטית. ברוח זו עוצבה ישראל במסמך המייסדים המכונן אותה: "הכרזת העצמאות" מ-15.5.1948. על ישראל להישאר חברה במשפחת העמים ולפעול לפי כללי המשחק של המשפט וההתנהלות הבינלאומית המקובלת, ולא ליהפך לאאוטסיידרית.

ארבע מפלגות האופוזיציה: "המחנה הציוני – העבודה", "יש עתיד", "מר"ץ" ו"הרשימה המשותפת" חייבים להבין את מהלכיו המתוחכמים של נתניהו ולפעול בשיתוף פעולה מתואם לסיכולם. הכל כדי לשמר את ישראל בצביון שייעדו לה מייסדיה.

אסור לתת לבנימין נתניהו להקים את "הרפובליקה הישראלית השניה" שהוא מתכנן. זאת באמצעות סיכול חוק יסוד: "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי". כוונתו של חוק זה ליצור מדינה יהודית אתנוצנטרית-מסתגרת. מדינה זו תהיה אורתודוכסית גלותית. היא תשתייך לעם היהודי הגלובלי כולו ולא תהיה מדינת אזרחיה. בדרך זו חלק מאזרחיה-תושביה יודר באופן תהליכי. זה יקרה בין אם הם מיעוטים או יהודים לא אורתודוכסים. כל האמור לעיל עומד בסתירה מוחלטת לישראליות הפלורליסטית שעוצבה בישראל לפי חזונם המכונן של המייסדים, מהזרמים הציוניים השונים, שלא היו משיחיים בסגנון הרב קוק.

מניתוח מהלכי בנימין נתניהו עולה כי החלטתו להביא לפיזור הכנסת ה-19 על ידי סילוק השרים לפיד-לבני מממשלתו, כמסמלי האנטי-תיזה לגישותיו – התגבשה אצלו לאחר כשלונות פרלמנטריים. מדובר בשני נושאים: "ישראל היום" שגרם לתהליך דמוניזציה נגד נוני מוזס מ"ידיעות אחרונות", וכן כשלון להעביר את חוק "מדינת הלאום היהודי" – שמשמעותו הסמויה היתה: לשנות את "תאי הגזע הקונסטיטוציוניים" של ישראל והישראליות שהכרנו עד כה. כל זה בניגוד לחזון הרצל שדיבר על "מדינת יהודים" פלורליסטית, בניגוד להכרזת העצמאות שנותנת "מקום לכולם" ואף בניגוד לתורת זאב ז'בוטינסקי.

תימוכין וסימנים מעידים לתיזה המוצגת במאמר זה מתרחשים מאז פיזור הכנסת ה-19 לפני כארבעה חודשים. אלה כוללים את הנושאים המרכזיים שעל סדר היום הישראלי כיום:

1. נאום נתניהו בקונגרס האמריקאי בהזמנת ה"רפובליקאים", בהתרסה נגד ברק אובמה וה"דמוקרטים" בנושא הנסיונות הגלובליים להגיע להסדר באיראן. הדבר נעשה למרות יכולת "המכה השניה" שבידי ישראל, כשובר שוויון לטובתה בכל סיטואציה.
2. הכרזת ראש הממשלה ביום הבחירות ביחס לערביי ישראל, שמעיד על יחס מתנכר ומפלה כלפי מיעוטים בישראל בניגוד מוחלט לתורות ז'בוטינסקי והרצל.
3. הסתלקות ראש הממשלה מנאום "בר-אילן" ומחזונו הנתמך באופן גורף בעולם הגלובלי בדברי "שתי מדינות לשני עמים". כל זה בניגוד לכל הגיון פוליטי, תוך יצירת שסע עמוק עם אירופה וארה"ב.

הפועל היוצא ממאמר זה הוא קריאה לאופוזיציה בכנסת ה-20 להתלכד, למרות חילוקי הדעות בתוכה ולשתף פעולה בנושאים מוסכמים. הדבר יכול להיעשות על ידי ביצוע פעולת מנע מקדימה בנושא סיכול ליבת התהליך שמקדם נתניהו: "חוק הלאום היהודי".

על האופוזיציה לקדם באופן מיידי את חקיקת חוק יסוד: "הכרזת העצמאות" שיהווה מבוא לחוקה העתידית. כל זאת לפי המלצת ועדת כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר מלפני מספר שנים בנידון.

חוק יסוד זה יסכל את "חוק הלאום היהודי". הדבר צריך להיעשות על ידי איתור ח"כים קואליציוניים מסיעות "הליכוד", "ישראל ביתנו" ו"כולנו" שיתמכו בכך.
דוגמאות: בני בגין, צחי הנגבי, יובל שטייניץ, סילבן שלום, משה יעלון וחיים כ"ץ.

לחילופין, אם נתניהו יתקל בקשיים בהרכבת ממשלה, צריך "המחנה הלאומי" לשקול הצטרפות לממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו משיקולי אחריות ממלכתית. כל זה כדי להביא לפרגמטיזציה ולמיתון של הממשלה, תוך קביעת קווי יסוד בלתי מתפשרים בנושאי הליבה: איראן, פלסטינים, ערביי ישראל, כלכלה וחברה (יוקר מחיה, דיור), ובראש ובראשונה גניזת "חוק הלאום היהודי" וחקיקת חוק יסוד "הכרזת העצמאות".

נתניהו מניע תהליכי שינוי ד.נ.א. בלתי הפיכים, שיש לבלמם בפעולות מנע מקדימות של פוליטיקה ריאלית פרגמטית. הכל כדי להביא להפסקת דהירת הרכבת לעבר מדרון התהום. זה אינטרס ישראלי וגלובלי משולב.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל