כוח דברא

ארץ אחת

זהו סיפור על אישה יפה ואמיצה ושמה ישראלה, על בעל מוג לב ושמו דורי חבר של קובי, על גיבור בן חיל, ועל ראש העיר תל אביב. מבוסס על סיפור מקורי מספרו של שלמה שבא, ארץ ישראל – אוטוביוגרפיה (עמ' 441).

בתל אביב, חייתה אישה צעירה ויפה עד מאוד ושמה ישראלה, שנישאה לדורי חבר של קובי. יום אחד ראה אחד ערבי את האישה וחמד אותה. הציע לה הצעות מגונות ודחתה אותו בשאט נפש. משראה כי לא יצליח בדיבורים ובפיתויים, איים על האישה כי ירצח אותה אם לא תתרצה לו באותו לילה. נתייראה האישה והבטיחה להכניסו לביתה בלילה. סיפרה האישה לבעלה דורי על איומי הערבי והציעה לו כי יברחו מיד מתל אביב. אולם הבעל דורי, שהתפאר תמיד בגבורתו גבורת זאב, סירב, והכריז כי לא יברח איש בעל כוח דברא כמוהו, ליצן הדור שכמותו, הקוסם מארץ הקודש.

בא הלילה, הסתתר הבעל דורי בבית. דפק הערבי בדלת ונכנס. העמידה האישה פנים כמקבלת אותו בברכה. אמרה כי שילחה את בעלה מהבית והזמינה את הערבי לאכול עמה סעודה חלבית כמיטב מטבח אוסלו, שהכינה לכבודו. ישב הערבי לשולחן והאישה הגישה לו חלקים מעוגת ארץ ישראל וכל רגע ורגע הלכה תאוותו וגברה. פתחה האישה בשיחות שלום עימו וציפתה כי בעלה דורי חבר של קובי, ייצא ממחבואו ויפגע במי שמבקש לחלל את כבודה, כפי שאמר, אולם הוא לא הופיע. האריכה את הארוחה באמתלות שונות, והבעל דורי לא הופיע, ואילו הערבי נעשה קצר רוח יותר ויותר. אמרה לו האישה כי צריכה היא להסתדר בחדר השני וחיפשה את בעלה דורי והוא איננו. יצאה לחצר ומצאה אותו מסתתר בין עלי עץ האבוקדו האמריקני, רועד מפחד ומסרב למלא את הבטחתו. חזרה לבית והערבי ביקש לכבוש אותה מיד, ואמרה לו תירוץ כלשהו ויצאה שוב לחצר לדחוק בבעלה דורי להצילה, והוא סירב, וכך עשתה פעמיים נוספות, היא יוצאת ומבקשת מבעלה דורי למלא את חובתו, ואילו הוא, רועד כשפן ואומר כי תחזור לבית ותעשה את רצונו של אותו ערבי גברתן.

משראתה כי בעלה דורי איש מוג לב ואין היא יכולה לסמוך עליו, חזרה לבית ולאורח הלא רצוי, המשיכה בשיחות השלום והצביעה על האקדח שבחגורתו ושאלה: באקדח זה הרגת יהודים רבים, ערבי גברתן? ביקש להתגאות בגבורתו וענה: רבים מאוד. ושאלה בסקרנות תמימה: כיצד משתמשים בכלי זה? והוציא את האקדח המהודר מחגורתו והסביר לה את דרך פעולתו וסיפר לה על היהודים הרבים שהרג, וכמה מהם גיבורים ידועים. שאלה עוד ועוד שאלות, והערבי האריך בסיפורי גבורתו, כיצד חטף נערים וחיילים יהודים ורצח אותם, כיצד חפר מנהרות תופת והרג ופצע ועינה חיילים יהודים, כיצד ירה טילים על זקנים נשים וטף יהודים, כיצד שחט בסכינים יהודים מתפללים, כיצד דרס ופוצץ יהודים, כיצד פיתה נערות יהודיות, כיצד גנב ושדד ועשה הון מסחר בסמים לילדי היהודים, ותוך כדי שיחות השלום האלה, לקחה את האקדח לידיה ושיחקה בו כמשתעשעת ופתאום כיוונה אותו מול ליבו של הגברתן התאוותן, לחצה על ההדק והרגה אותו.

שוב יצאה לחצר וקראה לבעלה דורי שיסלק את הנבלה מהבית, כי הרגה את הרוצח. אבל אותו יצור עלוב לא רצה לעזור לה מאחר שפחד כי יראו בו מכשול לשלום ונשאר בחצר, רועד מפחד. והאישה חזרה הביתה וביתרה את הנבלה ואת חלקיה שמה בסל גדול ונשאה אותו על כתפיה ויצאה אל מחוץ לשכונת בבלי, אל שכונה אחת בדרום תל אביב. בשכונה זו אמרו כי יש מסתננים שדים ורוחות וממנה רחקו דורי וקובי ויאיר ועמוס שלא היה בהם עוז.

באותו לילה ישבו ראש העיר תל אביב ואורחיו מסביב לשולחן המועצה, וסיפרו סיפורים רבים. ואחד האורחים, איש דרום תל אביב, סיפר על השכונה שבה שוכנים מסתננים שדים ורוחות רפאים ואין דין ואין דיין. וכבר היה מעשה בשופט אחד שבתו נפלה קרבן למסתננים הרוחות והשדים הללו. וקם אחד ירושלמי, איש גיבור חיל, קצין בסיירת מטכ"ל, ואמר כי אין הוא מפחד מערבים ומסתננים ורוחות ושדים. והיה ויכוח בינו לבין שאר אנשי תל אביב, ואותו יהודי גיבור חזר והכריז: אין הוא ירא מהם. ואמר ראש עיריית תל אביב כי ייתן את כתר המלכות למי שייכנס לשכונה עוד בלילה זה. ואמר הקצין הגיבור כי הוא ייכנס לשכונה ואמר לו ראש העיר: אמרת ותקיים. ואמרו לו התל אביבים: ותביא סימן לכך שהיית בשכונה.

הלך הקצין בחשיכה והגיע לשכונה ועמד בפתחה. וזמן קצר לפני כן נכנסה האישה האמיצה לשכונה החשוכה עם חלקי הנבלה המבותרים בסל. קרא הקצין בקול: האם יש איש בשכונה? ולא ראה את האישה הצעירה והיא השגיחה בו וסבורה היתה שנתגלה המעשה שעשתה ובאו לתפשה. והוציאה מהסל יד קטועה וזרקה בקצין. פגעה היד בחזהו של הצעיר והוא הרימה מהארץ ובתחילה נבהל. אם כן, אמנם נכון הדבר, יש בשכונה שדים ורוחות ופגיעתם רעה והם נלחמים בו בדרך משונה זו. אבל אמיץ לב היה וחשב על חבריו שילעגו לו אם לא יכנס לשכונה וחשש מה יאמר ראש העיר תל אביב וגם זכר את כתר המלכות הצפוי לו כמתנה, ונכנס אל תוך השכונה ושוב נפגע, הפעם על ידי היד השנייה ואחר כך על ידי רגל.

התייצב הקצין הגיבור וקרא: תהיה מי שתהיה, רש"פ וחמאס או קטאר, חיזבאללה או איראן, מסתנן שד או רוח, אינני ירא ממך! וכמלך פרץ לו גדר. והצעירה המבוהלת השליכה עליו אבר אחר אבר של התאוותן המבותר, והקצין, בנחישות ובקשיחות, אל הניצחון. ראתה הצעירה, שאין מנוס, יצאה ממחבואה וסיפרה לקצין את סיפורה וביקשה רחמים.

הלוחם הגיבור, מלא התפעלות על אומץ ליבה, לקחה עימו לחבורת רעיו שציפו ליד שולחן המועצה והציגה לפני ראש העיר תל אביב ואמר: הנה ההוכחה שהייתי בשכונה. ואמר לאישה לספר את סיפורה, וסיפרה על הערבי התאוותן ואיומיו ומה שקרה באותו לילה, ועל בעלה דורי חבר של קובי הפחדן ועל מעשיה.

נתמלא ראש העיר תל אביב הערצה לאומץ לבה של האישה הצעירה ושלח אחד מאנשיו להביא את הבעל וזה, משראה את האישה ואת ראש העיר ואנשיו, חשש כי נתגלה המעשה, ואמר כי מעולם לא היה לוחם, רק שחקן וזמר מליצני הדור, ואשתו, היא לבדה הרגה את המחבל הערבי. מוצא אני מר ממות את האישה.

וראש העיר תל אביב ברוב פיקחותו אמר לאותו איש, כי אין הוא מאמין שגבר של ממש ירשה כי זר יתעלל באשתו ובארצו ועל כן ודאי משקר הוא, ועונשו יהיה שיחבר שיר הלל לראש ממשלת ישראל. וכך היה ועשה תשובה.

ואותו קצין יהודי גיבור החיל, שניצח את הפחד, מצא אישה מצא טוב ונשאה לאישה והם חיו בבית היהודי שהקימו לתפארה. וראש עירית ירושלים ורבים מעם ישראל קרבוהו, ועלה במעלות ההנהגה עד שנתמנה ראש ממשלה, ואשתו – אשת ראש הממשלה האמיצה, ושירת את העם היהודי שנים רבות ועשה למענו מעשי גבורה רבים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל