הפרשה המסעירה החדשה!

הבט אחורה בזעם, הייתה דרמה חזקה של פעם, היום דומה שאנו מביטים קדימה בזעם – וזה די מסוכן – הגיע הזמן שנתעשת, נצחק ונתמלא באופטימיות. וכבר נאמר: צוחקים אתכם – אל תיקחו שום דבר ברצינות בחיים – הרי ממילא לא תצאו מהם בחיים....

פרשה חדשה מאיימת לזעזע את הציבור בישראל. פרשה שלעומתה כל פרשיות נתניהו ביחד נראות כמו חידון שעשועים לילדים. העידן המודרני לא שבע מפרשיות מסעירות, ובולע אותן בקצב מטורף, עד שלפעמים אין ברירה אלא למחזר פרשיות ישנות או, רחמנא ליצלן, לעוות את ההיסטוריה כדי ליצור דחוף פרשה מסעירה חדשה. הנה לדוגמה מחירי הדיור, שאחרי ששישים ושבע שנים, מאז קום המדינה, רק הלכו ועלו בקצב מטורף – פתאום החליטו בכלי התקשורת שלנו שהם הדבר הכי חם, לוהט ואקטואלי שיש... (אמנם היו שנים שהמחירים ירדו דווקא, אבל כללית מחירי הדירות תמיד עלו ומאז 1960 עד 2010 עלו ריאלית פי ארבע!)
עכשיו אחרי הבחירות האחרונות ממש, כשדומה שהג'יוקר הכי גדול של התקשורת, נתניהו, הפך להיות משהו רציני וכבד מכדי לצחוק עליו – בא פסח ואתו הפרשה החדשה שעליה אני רוצה לדבר.
יש כאלה שיראו בפרשה הזאת, דבר מוזר ביותר. אבל הבה נזכור שהדבר הכי חם בתקשורת לקראת הבחירות האחרונות, מה שהעמיד אפילו את פרשת המיטה של נתניהו, כמשהו קטן בדרגת לול תינוק הנם שנת ישרים, היו מחירי הדיור. כן, מחירי הדיור שעולים באופן רצוף ובלי הפסקה (למעט תקופות מיתון) מאז קום המדינה ממש! אז נבין שהשמיים הם הגבול ומה שהיה לא היה.... כלומר ההיסטוריה לא חוזרת אלא ממוחזרת.
התקשורת הלכה והשתכללה עם השנים. אם פעם חיכו שיקרה משהו אמיתי, מזעזע, הרי עם הזמן התקשורת הצליחה בכוח השכלולים והאפקטים שפיתחה, להפוך כל פרשה, לפי הצורך והעתים, למזעזעת, ולמלא בה את כלי התקשורת. דווקא המחסור בחומר סנסציוני, שהוא לכאורה הדלק למלא בו את התקשורת, גרם לכך שפרשות קטנות, הפכו לפרשות מפלצתיות מחרידות! כל יום משמים כזה הביא לניפוחה של הפרשה החדשה שהמציאו, עוד ועוד... שהרי עצם החזרה על אותה פרשה שוב ושוב, גרמה לציבור לשטיפת מוח, ושכנעה אותו שיש דברים בגו... ממש כמו חבית ריקה המשמיעה רעש חזק, הפכו התקופות השלוות ביותר במדינה, לסוערות ביותר בכלי התקשורת. רק אם נזכור שכוחה של הפרסומת היא לא באיכותה, אלא בעצם חזרתה אין סוף פעמים, נבין שגם התקשורת מנצלת את כוחה כדי להמציא וליצור פרשיות. כך הופך מה שהיה למשהו שלכאורה לא היה, דוגמת מחירי הדיור... ככל שהמדינה גדלה והתחזקה, ככה הלכו דברים שוליים וזניחים והפכו לדברים רציניים וחמורים. שהרי אם פעם היה חומר אמיתי, קשה וחמור בנמצא, במדינה הקטנה והחלשה של פעם, שהייתה נתונה בבעיות אינסופיות, הרי עם הזמן הוא הלך ופחת....


כן, כל האמור לעיל, לא מפחית מחומרתה המזעזעת של הפרשה שהתגלתה כאמור, ממש אחרי הבחירות, סמוך מאוד לפסח. עוד מוקדם לחשוף את המקורות שהביאו לגילוי הפרשה וכל הגורמים המעורבים שומרים על אלמוניותם. מדובר בלא פחות ולא יותר מאשר משה רבנו, המנהיג הדגול שהיה לעם ישראל. מסתבר שלמרות שהאיש היה מקורב לאלוהים, איש סודו ממש, הרי גם בו דבקה השחיתות, בנוסח שלא היה מבייש את מיטב המנהיגים של היום! אפשר אפילו לומר ממשה עד נתניהו לא קם כמשה, משהו כזה... והרי כבר בן גוריון אמר: ממשה עד משה לא קם כמשה – והתכוון למשה דיין – אבל בדיעבד, היום כשבנו של משה גילה עליו הכול – הוא בטח היה אומר שהתכוון למשה רבנו... וישנם אפילו טוענים שכשאלוהים קרא ליד הסנה הבוער "משה משה" הוא התכוון גם למשה דיין ועל כן האיש הרבה לחפור בחפירות ארכיאולוגיות לגלות לכך הוכחות....
ישנם אפיקורסים שטוענים שפסח ופרשת יציאה מצרים, שחל תמיד באפריל, היו בעצם נספח למתיחה של אחד באפריל של פעם. ואולי התיבה של משה הייתה בעצם תיבת פנדורה.
מה שהתגלה למעשה הוא, שבניגוד לעם ישראל, שבזמן יציאת מצרים הכין ואכל מצות, משה פשוט הלך וקנה לעצמו פיתות לדרך ממאפייה בקהיר. תחקירן של אחת מרשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם, הצליח לגלות את המאפייה ממנה נקנו הפיתות, ששוכנת עד היום במרחק הליכה (של יומיים) מהפירמידות שבני ישראל עבדו בהן. התחקירן, שנעזר במומחה לכתב החרטומים, אפילו מצא שמשה רבנו טרח לרשום בכרטיס העבודה שלו (הוא היה מנהל בפירמידות) את היומיים הנ"ל, כחופשה... ואולי הפרשה הזאת באה לנו טוב, שלפחות תוסיף קצת עניין ליציאה מצרים שהייתה על יבש ממש. (עברו את ים סוף ביבשה)...
אם נזכור שאז עדיין אכילת מצה לא הייתה מצווה, אז בעצם משה לא פשע כלל. השופטים היו יכולים להגדיר את כל העניין בתחום האפור שבין המוסרי לפלילי. ואם ניקח בחשבון שהאיש היה (לפי הכתוב בתורה) כבן 120, הרי ברור שהשופטים לא היו גוזרים עליו מאסר בפועל. מה עוד שלאסור את האיש שנחשב לסמל החירות של עם ישראל, זה גרוע יותר מלאסור נשיא וראש ממשלה ביחד!
אז זהו, עכשיו לא נשאר לכלי התקשורת אלא להתחרות ביניהן ולהחליט היכן להכניס את הפרשה הזאת. בתוכנית עובדה, המקור, או אולי אמנון לוי – פופוליטיקה – פיפיליטיקה – פלפליטיקה – מה שלא יהיה כולם הולכים לבחוש פה ולהאכיל אותנו לוקשים, ולא סתם, אלא מקמח מצות...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל