לשאול שאלות שמקבלות תשובות - מדריך לשיחה נבונה

חיים ללא שאלות הם חיים תפלים ומקובעים. שאלות לוקחות חלק חיוני בחיינו הן באופן יומיומי והן באופן רוחני. לנסח שאלה טובה זו אומנות, זהו אחד הבסיסים בשדה בריאת מציאות. כנסו איתי לנבכי הסוגיה ולימדו למה הכניסו את למה לארון ואיך הקירות יכולים לדבר אליכם

מי לא רוצה לקבל תשובות? למי אין את הרצון ואפילו הצורך העז הזה שיהיו לו תשובות לשאלות.
תשובות ושאלות הן צמד חמד, נכון? אז זהו שלא. הן משוואה דואלית כמו יין ויאנג? גם לא. אז לא לכל שאלה יש תשובה?
 

למה הכניסו את ׳למה׳ לארון

שאלות לוקחות חלק ממש מרכזי בחיינו ויחד עם זאת אף אחד לא ממש לימד אותנו איך לעשות זאת כראוי. כשאנשים מגיעים אלי להדרכה ובייחוד לתקשור, הם לרב מגיעים עם שאלות פרוצות לכל הכיוונים. פתאום כשרוצים לנסח שאלה מתוך כל סיפורי הרקע האישיים והרגשות העולים אנשים שמים לב שהם מתקשים לנסח שאלה ברורה ובהירה, כזו שתעזור להם ללקט תשובה מועילה.

זוכרים את השלב הזה ששאלתם ׳למה?׳ על כל דבר ועניין?  וזוכרים מה היתה התגובה של הסביבה? בוודאי השתיקו אתכם. יכול להיות שאפילו אתם עושים את זה היום לילדיכם.
 

לא באמת מעודדים אותנו לשאול שאלות מהות. לא באמת מעודדים אותנו לחקור ולבחון. יש תפיסה כי ׳הידען׳ הוא זה שיש לו מקום מכובד יותר בחברה ואם אתם שואלים שאלה, זה אומר שאתם לא יודעים, ואם אתם לא יודעים - מי יודע מה זה כבר אומר עליכם..... על הסכימה הזו מתלבשת הבושה והאשמה וכל שאריות החגיגה. הכל צריך להיות פרקטי וכביכול אובייקטיבי כי הערך הסובייקטיבי הוא חסר ערך קולקטיבי. אם דבר כלשהו לא ניתן למדידה זה לא חשוב ולא נחשב. ככה חינכה אותנו החברה המדעית שבה אנחנו חיים ובתוך אזור העיוורון הזה אנחנו מתנהלים.
 

אבל החוויה הסובייקטיבית חייבת איכשהו לקבל הכרה. כל זמן שאנחנו ערים, כלומר כל זמן שיש לנו תודעה, אנחנו חווים. תודעה היא חוויה. וכשהחוויה לא מקבלת הכרה אתם נותרים עם פרדוקס של ניתוק בין העצמי לבין החיים. כמו שאבא שלי שואל אותי בסוף סדנא שאני עושה - ״נו, איך היה?״, ואני עונה שהיה נפלא. והוא מוסיף ״אני מתכוון - יצא מזה כסף?״...
 

אחריות היא לא מילה גסה

במקום להתכוון לדבר אחד ולשאול על דבר אחר הבינו כי - על השאלה שתשאלו תקבלו תשובה. מאחר שחופש הבחירה הוא בידיכם - אם שאלת על דבר אחד אבל התכוונתם בכלל לקבל מידע על דבר אחר, אף אחד לא יקח מכם את זכות הבחירה לפתוח את הדלת שעליה דפקתם ויפתח עבורכם דלת אחרת, כי ניחשו שבעצם רציתם לקבל מידע אחר מזה ששאלתם עליו. מכאן, שלשאול שאלה זו אחריות. להיות אחראיים על הדרך שעליה אתם רוצים ללכת, על הדלת שאתם רוצים לפתוח.
 

אחריות היא עוד מילה שהפכה להיות כתובת נעצה עבור חברה שרוצה להאדיר אשמה ובושה. כשאומרים לך ״איזה חסר אחריות אתה״, בעצם אומרים לך ״תתבייש לך״. המורה שלי למדיטציה, כריסטופר טיטמוס, מפרק תמיד את המילה אחריות באנגלית מ responsibility  ל: response-ability. כי אחריות היא היכולת להיות נוכח, היכולת להגיב באופן מיטבי מול הארוע הנוכחי. בעברית אני נוהגת לפרק את המילה ל ׳אחר-להיות׳. כלומר קודם תלמדו להיות, ולאחר מכן תקדישו תשומת לב למה שבא בעקבות הנוכחות האיתנה שלכם. אחריות, אם כן, היא המשכיות של הנוכחות שלכם, היא המתווה התוצאתי של נוכחות ברגע הזה. אין בתהליך הזה מקום לאשמה. יש מקום לפתיחות וקבלה, לחקירה אישית ולשאילת שאלות.
 

ששאילת שאלות אומרת שאתם תקבלו תשובות ואז תצטרכו לעשות עם זה משהו. מכירים את זה שמישהו שאל אתכם שאלה, אתם עונים, והוא לא מקשיב בכלל לתשובה או מתנגד לה ולא מרוצה ואתם שואלים בחזרה - אז למה שאלת????
לשאול שאלה דורש פתיחות לקבלה. קבלה יכולה להתרחש בכל מיני אופנים ורמות. לקבל את התשובה יכול להיות - להקשיב, ממש להיות בהקשבה.  יכול להיות - ליישם, כלומר לחולל שינוי קרוב לוודאי.
 

למצוא את התשובה בגוף השאלה

יש אנשים שהפסיקו לשאול שאלות. הם מביעים יאוש או תסכול במסווה של שאלה - ״מתי יגמר הסבל הזה?״; ״למה זה תמיד קורה לי?״; ״כמה עוד אפשר למשוך את מצב ההשרדות הזה?״....
 

אלו הן שאלות רחבות יותר מהאוקיינוס, הן גדולות כגודל המארג הקוונטי של החיים האישיים של האינדיבידואל השואל, והן שמות המון אחריות מחוץ לשואל. כאילו שם בחוץ, בתוך תוכי האוקיינוס תמצאו את התשובה החבויה, אם רק תתאמצו מספיק.... כאילו, עליכם מוטלת חובת עבודת הפרך ועל מישהו אחר לספק לכם את התשובות והמצוות. זו תפיסה דוגמטית ואפילו דתית, שאומרת - הסירו דאגה מליבכם, אתם תפסיקו לשאול אנחנו נגיד לכם מה לעשות והכל יהיה בסדר.
בשאלה יש הבעת כוונה. השואל מציג את כוונות החיים שלו גלומות בתוך השאלה. בשאלה כגון ״כמה עוד אפשר עם מצב ההשרדות הזה?״ לשרוד את ההישרדות זו המטרה. תשאלו- ״כיצד אני יכול לייצר מצב רווחה בחיי?״. כבר ניתן להרגיש בוודאי מטען אנרגטי אחר, שמביא איזה תחושת הקלה, כוונה לפעולה, אמונה בכוחו של השואל לייצר מצב חיים אחר, והבנה כי החיים הם לא תכנית ריאליטי של השרדות אלא הם זכות לחיי רווחה.
 

לכל שאלה יש בית

שאלות תמיד נשאלות מתוך הקשר. זה כמו הבית שממנו יוצאת השאלה למסע. אם יש סבל - היכן יושב הסבל הזה? בלב, בגוף, בהרגשה, בחברות, בבריאות.... באיזה מרחב הסבל מצא דלת לעבור בו בחופשיות ובנוחות? התייחסו למרחב הזה ומתוך המרחב הזה הרימו את השאלה. ניקח שאלה שנשאלתי לא מזמן ״איך אני משתחררת מדפוס התנהגות שאני תמיד חוזרת עליו?״.  המרחב אליו התייחסה השאלה היא מרחב ההתנהגות. האם ההתנהגות נובעת מרגש שמעורר את ההתנהגות החוזרת, האם זוהי אולי בשל אמונה? מה הטריגר שמפעיל את ההתנהגות החוזרת, על מה נשענת התנהגות?
 

בשאילת שאלות יש יוזמה והנעה עצמית של האנרגיה האישית. המחפש, השואל, הוא זה הרוצה למצוא את האור, למצוא את הדרך לחוויה של שמחה ואהבה בלתי מותנים. לכן לזו המחפשת להבין מדוע התנהגות מסויימת החוזרת על עצמה, יש להבין כי ממש כפי שעץ לימון לא יכול לצמוח על אדמה בוצית, כך גם התנהגות אינה יכולה להשתנות רק על ידי החלפת התנהגות אחת באחרת, ויש להבין אילו מרחבים מצמיחי שינוי יתמכו בהתנהגות רצויה. שאילת שאלות הוא תהליך אינטימי ואישי. החשוב הוא לקחת את הנקודות שמועלות כאן לתשומת לב ולעשות איתן את העבודה.

ניקח דוגמא נוספת, דוגמא קלאסית שמדברת אל הרבה אנשים:  יש שאומרים שאם חסר לך משהו זה בשל האמונות שלך. כך ,שאם את חווה מחסור בכסף זה משום האמונות שיש לך לגבי כסף. זה לא שזה לא נכון. ניתן לבחון ולשאול מה הן האמונות שלך לגבי כסף וכיצד ניתן לשנות אותן (ראו תרגיל שנתתי לגבי אמונות במאמר ׳לחצות את גשר הסתרים- מסע ממציאות פנימית למציאות חיצונית׳). אך יש סיבות נוספות מדוע הדברים קורים כפי שהם קורים, ומדוע למשל בחיים של אדם אחד מחסור מתגלם בשדה הכסף, ואצל האחר בשדה הבריאות. הסיבה המרכזית לכך היא,  שיש לנו מה ללמוד מהחוויה הזו. זוכרים קודם אמרנו שהחוויה חייבת לקבל הכרה?! וזו שאלת השאלות שדורשת אחריות ולכן לרב לא נשאלת - ״מה יש לי ללמוד מהחוויה הנוכחית?״.
 

מחסור בכסף יכול להוביל אתכם ללמוד להינות מכל אותם הדברים בחיים שלא דורשים כסף! מי כאן למד שניתן להינות משקיעת וזריחת החמה, מליטוף חברה, מהליכה בחיק הטבע עם הכלב, מישיבה עם ספר בפארק, וכל זה ללא צורך להוציא אגורה? מי כאן למד שללא כסף אין ברירה צריך להתחיל ללמוד לקבל! לקבל עזרה היא לקבל תשובה, ואם עדיין לא למדתם לקבל אז - יש לכם מה לקבל.
 

״כמה זמן נשאר איננה שאלה אלא דלת״

״כמה זמן יקח לי למצוא בעל/אישה?״ ; ״כמה זמן עד שאבריא מהמחלה?״ זמן - כמו שנוהגים לאמר - הוא אשליה! משום שהוא אינו נגזרת קבועה של התודעה. הוא נעוץ במוסכמה חברתית שאת הזמן יש לחלק לשניות ודקות, לצייר אותו על שעונים ולהתאים אותו איכשהו לסיבוב הכוכבים, אך לכשלעצמו הוא חוויה ריקה. החוויה הממשית נעוצה אך ורק בכם! כמה זמן יקח לכם למצוא את אהוב/ת ליבכם הוא אך ורק זמן ההבשלה שלכם להבין מה נדרש מכם ללמוד כהוויות כדי שתמצאו את אהבתכם. גם על העץ לא כל התפוחים מבשילים באותו הרגע.
 

 

אני אוהבת את השיר של ישראל אלירז ״כמה זמן נשאר איננה שאלה אלא דלת״. שאלות זמן לא באמת מתעניינות במרחב ההקשר ובלקיחת אחריות לאמץ את התשובה, אלא הן כאילו אומרות ״נו, שתורי כבר יגיע לקבל את העוגה״. ״כמה זמן״ היא דלת שתיפתח אם תצלצו בפעמון שעל  הדלת.  במקום לשאול ״מתי אמצא בן זוג?״ שאלו למשל - ״מה אני עושה כדי להיות פנויה לזוגיות?״ או ״האם אני מסוגלת לתת לבן זוג את מה שהיתי רוצה שהוא יתן לי?״. שאלות כאלו יוצאות מתוך הקשר של הדדיות ומוכנות להיות במצב של נתינה וקבלה בו זמנית, ומבקשות מכם לבחון את מצב הבשלות שלכם.
 

תשובות בחוץ ובפנים

כשאתם שואלים שאלה, ממי אתם מצפים לקבל את התשובה? גם כשאתם הולכים ליועצת/מטפלת, האם אתם לוקחים בחשבון את האפשרות שהשאלות שאתם מעלים יקבלו תשובות בדרכים שונות?
בוודאי נתקלתם לפחות פעם אחת באמירה שהתשובה תמיד נמצאת בתוככם. ואז אתם מפרשים את זה כצורך להכנס פנימה פנימה, אל נבכי תהליכי המחשבה וההרהור הפנימיים ושוכחים שלמעשה הפנים והחוץ חד הם.
כשחזרתי לפני כשלוש שנים מריטריט בשוויץ עלתה בקרבי שאלה - מה לעשות עם התחושות שלוחשות לי לארוז את ענייני בישראל ולצאת למסע בעולם? ... אני שתמיד מחפשת בפנים עמוק עמוק, קיבלתי הכוונה מהרוח להתחיל ללמוד לקבל תשובות מבחוץ - ״אם הקירות היו יכולים לדבר מה הם היו אומרים לך?״. ואז שמתי לב שנרשמו באופן לא מודע בתודעתי כל מיני שינויים בבית שלי, שקרו בזמן היעדרי. הכוסות בארון כלי המטבח הונחו במקום שונה, השטיח של חדר השינה היה מגולגל במרפסת, הספרים של חדרי השינה והסלון התערבבו בערבוביה....  כל הסביבה הביתית שלי קראה - שינוי! הכל זז ממקומו וכך גם אני :)
 

למעשה כשאתם שואלים שאלה אתם כבר מביעים כוונה להסתנכרן עם הדרך המיטבית הגבוהה שלכם ולכוונה הזו אתם צריכים לתת אנרגיה. לא מספיק לשאול שאלות, יש לדעת כיצד לספוג את התשובות. הספיגה אינה רק מעשיה של הראש, היא מתקיימת דרך כל מערכות המידע שיש לכם, כמו התחושות והרגשות והמערכת האנרגטית שלכם. כשאתם שואלים את היקום שאלות אל תצפו שהוא יענה לכם באותה סכימה לינארית ויבשה שדרכה אתם מנהלים את חיי היומיום שלכם. היקום אינו מחשבון, הוא אינו עושה תחשיבים ״אם אני אתן תשובה כזאת... אז כך יקרה.... אבל אם אתן תשובה אחרת..... אז כך יקרה״. זו היא צורת החשיבה שלכם, האנושית. היקום עונה בדרך שלה. באופן מפתיע, לא צפוי לעיתים, והכי חשוב - באופן כולי.

למעשה כשאתם שואלים שאלה אתם כבר מביעים כוונה להסתנכרן עם הדרך המיטבית הגבוהה שלכם ולכוונה הזו אתם צריכים לתת אנרגיה. לא מספיק לשאול שאלות, יש לדעת כיצד לספוג את התשובות. הספיגה אינה רק מעשיה של הראש, היא מתקיימת דרך כל מערכות המידע שיש לכם, כמו התחושות והרגשות והמערכת האנרגטית שלכם. כשאתם שואלים את היקום שאלות אל תצפו שהוא יענה לכם באותה סכימה לינארית ויבשה שדרכה אתם מנהלים את חיי היומיום שלכם. היקום אינו מחשבון, הוא אינו עושה תחשיבים ״אם אני אתן תשובה כזאת... אז כך יקרה.... אבל אם אתן תשובה אחרת..... אז כך יקרה״. זו היא צורת החשיבה שלכם, האנושית. היקום עונה בדרך שלה. באופן מפתיע, לא צפוי לעיתים, והכי חשוב - באופן כולי.

 
 
לשאול שאלות ולקבל תשובות זה חיוני עבורינו כמו לאכול ולשתות. שאלות מזינות את הנפש הפעילה. אז אל תתביישו לשאול שאלות, אפשרו לעצמיכם לקבל תשובות וצאו להינות מדרך מלאת חוויות.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל