בימים ההם בזמן הזה – הפרעות ביהודי יפו – מאת ג'יאקו ונטורה

לאחרונה גינה האפיפיור את העם הטורקי והאשים אותם ברצח העם הארמני בראשית המאה. לראשונה בהיסטוריה יצא נציג הוותיקן, בהאשמה גלויה והציב את הטורקים עם העמים הנתעבים ביותר בעולם. עד היום מוזכר הטבח הנורא בארמנים, בספרי ההיסטוריה בטורקיה, כפיתרון לבעיה של הארמנים... שרה אהרונסון, מראשי ניל"י, זיהתה את סכנת ההשמדה האורבת מצד הטורקים, עוד לפני הנאציזם.

הטורקים שהיו פעם אימפריה אדירה, ששלטה בחלקים מאירופה, אסיה, ועד מצרים וא"י, נודעו בעברם כעם של שודדי ים, שלא בחלו להרוג

ולהשמיד עמים שלמים בשיטות של הרג המוני, הם היו מומחים במגוון סוגי רציחות אכזריים, הנהוגים עד היום במדינות המוסלמיות החשוכות. מהר מאוד התחברו הטורקים לעם הגרמני ומצאו אתם שפה משותפת. יחד הם יצאו למסעות הרג וכיבוש באירופה, ששיאה הייתה מלחמת העולם השנייה.

בתחילת פברואר 1915 מכריז לפתע גמל פחה, העריץ התורכי בא"י, על פינוי וגירוש מיידי של כול תושביה היהודים של יפו. תוך שעות הפקודה הנוראית, אבל הלא מפתיעה, מביאה לבריחה המונית, אך רוב היהודים נלכדים ומובלים בכוח לעבר סירות דייג, שתובילם לאוניה איטלקית. האוניה הממתינה מעבר לשובר הגלים קולטת את המגורשים, שנדחפים בכוח לסירות. היהודים הנותרים נאסרים ומגורשים מהעיר מעבר לים.
גם בשנת 1917 התרחש גירוש, אפילו גדול יותר. האימפריה העותומנית המושחתת והרקובה, הייתה על סף התפוררות. רק כישלון הקרב נגד הבריטים, בפאתי עזה, עכב מעט את הקץ של האימפריה העותומאנית.
התורכים התעללו במיעוטים ובעיקר ביהודים. באפריל, פסח 1917, השליט התורכי גמר אומר להשמיד את המפעל הציוני ולהכחיד את העם היהודי. שוב נוחתת ההוראה על היהודים הבודדים, ואלו נאלצים לעזוב בחופזה את העיר. התיאורים קשים והמוני מבוגרים נושאים חבילות כבדות על גבם ובורחים בבהלה מהעיר לעבר כפר סבא ופתח תקווה. כולם הולכים ברגל וקנסות ומעצרים מעכבים את אחרוני העוזבים. בשכונת התימנים הוותיקה בוזזים הערבים. הם נכנסים בשיירות של בהמות וחמורים לשכונה ומעמיסים את שלל הביזה. שלושה תימנים. שמנסים לברר מה קורה, מובלים אחר כבוד לכיכר השעון ובזה אחד זה נתלים שם, לקול תרועת הערבים הצוהלים. כדי להביא את הישוב לידי אוזלת יד, מרחיקים הטורקים את כל מנהיגי הישוב מהמקום ומגרשים גם אותם מהעיר, ללא משפט. אלפי אנשים נודדים בדרכים רגלית, סובלים מרעב ותחלואה עוד יותר.


גירוש הטורקים מהארץ

הפרעות וההוצאות להורג של החיילים הטורקים המשתוללים, בשנת 1915
מביאים את ראש העיר של יפו לבצע בעצמו, בפרהסיה, הוצאה להורג בתליה של איש יפו נוצרי. הלה מועלה לחבל התליה על ידי החיילים, אחרי שראש העיר, חסר הניסיון בתליות, לא מצליח במשימה, בגלל שמשקלו העודף של הנדון המסכן, קורע את החבל שוב ושוב. הנידון למוות מתחנן על חייו, אך ראש העיר המשולהב מנסה עוד מספר פעמים לתלות את הנדון האומלל והמעונה.
אחרי התליה "המוצלחת" האנדרלמוסיה פוקדת את העיר ועל היהודים ובתי הדואר נאסר לקבל או למסור דואר עברי. הטורקים לא פוסחים אפילו על שלטי החנויות והמסחר, שהכתוביות שלהם מוחלפים לשפה טורקית. חגיגת הביזה של בתי היהודים נמשכים כול העת ושיירות בהמות עמוסות לצד רוכביהם הערבים, העמוסים לעייפה, חוצות באיטיות את כיכר השעון וחולפות מבעד לחנויות.


הערבים ישובים באדישות על כסאות הקש בבתי הקהה והקפה ומעלים עשן מהנרגילות בניחותא. הבריטים, שנוחלים מידי הטורקים תבוסה מוחצת בפאתי עזה, שנעזרים ביועצים הגרמנים, מגייסים תגבורת. הדבר רק מגביר את השאפתנות של הטורקים והבריטים נאלצים להחליף את מפקד הכוח בעזה ומכניסים במקומו את גנרל ס. אלנבי. הם אף מצרפים אליו כוח משמעותי של חיילי חיל הפרשים האוסטרלי ועוד חיילי אומות שלחמו לצידם. כך מצליח הצבא הבריטי לכבוש את העיר האסטרטגית באר שבע ומשתלט על מרכז מסילת הברזל. חיילי המחנה הבריטי מזנבים באחרוני החיילים הטורקים. אלה נמלטים מפני האנגלים. היה זה הקרב האחרון בהיסטוריה בו השתתפו פרשים. לבסוף רק חיילים תורכים בודדים נשארו ביפו.
אחד הצאצאים הידועים שבהם, זו משפחת דקה, בעלת המתחם המפורסם פרדס (דקה) הידוע לשמצה, בו נהרג לפני מספר שנים קצין משטרה, שנקלע לקרב יריות עם בני החמולה.
בואם של הבריטים לארץ נראתה לתושביה כהחלפת כובש בכובש. האנגלים, שבהם תלו תקוות רבות, לא היו שונים בתפיסתם מקודמיהם העותומנים. הם המשיכו את מסורת התליות וכליאת שארית הפליטה של היהודים שנעצרו ונהרגו בהיתקלויות עם הבריטים. אלו אימצו שיטת הרג משפילה, שנשתמרה עוד מתקופת השלטון הרומאי, כשנהגו לצלוב את האויב.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל