ילדת הסודות הכמוסים

זה כבר כמה ימים שאני מתהלכת עם עיניים רטובות וגרון חונק...מתגעגעת אליך כ"ך! איך בחרת לעזוב אותנו ביום בו היה לך הכי קשה בשנה, היום הכי עצוב במשך שנים רבות, יום של אובדן אחיך הצעיר והכל כך אהוב... יום הזיכרון הפך צורב יותר גם עבורי, מאז שעזבת אותי :(

סבתא כרמלה שלי.

זה לא הולך ונהיה יותר קל, בכלל בכלל..
הבטחת שאת מכינה אותי לחיים..
ככה שלא אזדקק לאיש מלבדי,
אבל זה לא נכון סבתא-כי אני זקוקה לך, זקוקה כל כך!

אפילו אם רק על מנת לשתף אותך באיך עבר יומי,
אפילו אם רק בכדי לקבל את הנשיקה שלך..
ולהביט במבע הבטוח הנשקף בעיניך,
זה שתמיד נתן לי תחושה, שהכל יהיה בסדר :)

במאוויי הנשמה סודות,
נצורים זמן ארוך מנשוא...
ולך סבתא יקרה שלי,
היו כאלה כמוסים רבים,
בהם בחרת לשתף אותי ורק אותי,
הייתי "ילדת הסודות הכמוסים שלך"
כאילו ידעת שהם ילכו איתי עד הסוף בלי שאפצע פי.

כל חוויה שצברנו יחד באחווה, נותרה כזיכרון...
וכל זיכרון, יוותר בלבי צרוב!

בשיפולי דרך לא ברורה שפסעתי בה...
חיבוקך היה כחוף מבטחים,
שבא תמיד ואסף אותי אליו כים גועש.

כל מה שנאמר על ידך,
נטמן במוחי למשמרת.

סערת רוחי נכבשת בתוך דממה,
אזיקי מחשבה מייסרים את נפשי,
בחיפוש אחר קורטוב אהבתך.

הו, סבתא יקרה שלי, לכלות ענני הכאב שפרידה...
היית, עודך ותמיד תשארי...אהובת לבבי הנצחית,
העוגן של ילדותי הפגומה, קרן אור שלי!
היית ותמיד תשארי: אהבת חיי!

באהבה נצחית: לילושקה שלך.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל