סיפור שנזכור

יום הזיכרון 2015

רכבת לילה. אחרונה.
צפיפות שמותירה מקום לאויר ולמחשבות.

רונה קראו לה. בנלית, מואסת בזוגיות, מיכול המינים והסוגים.
לבד, היא למדה - זו מתנה.
היא לבשה גופיה רחבה, אבל לא מספיק כדי להסתיר את הביקורים התכופים שלה בחדר כושר.
מכנס בצבע ירוק. סנלים תנכיות.

" מה הסיפור שלך?" קול צרוד פנה אליה.
" סליחה?" רונה הרימה את הקול..
" לי. נעים מאוד". הוא הצמיד ישבן אליה. והריח כמו הים. עם לחות שצריך להתרגל אליה.
" אני אולי ידבר הרבה , ואני מקווה שתיהיי בסדר עם זה. מילואים, כל פעם מחדש מכניסים אותי לדיבור יתר.. " הוא השפיל מבט.
" יש לי אוזניות " רונה צחקה.
" כבר לא", ברגע האוזניות היו אצלו ביד.
היא צחקה וגרמה לכמה נוסעים להסתובב אליה.
" אז מה הסיפור שלך?"
" קשה לי לחשוב שהתחת שלך צמוד אליי, ואתה ..ממ. דיי מסריח. והאוזניות שלי אצלך ובכלל מה זה השם הזה 'לי'?" היא לא צחקה כבר, והעיניים שלה שידרו רצינות.
" אוי, אני צוחק. סליחה". הוא הגש לה את האוזניות.
" גם אני , נעים מאוד אני רונה. וגברים מעוררים בי הרבה דברים שליליים..".
הם לחצו ידיים.

" אז מה הסיפור שלך בכלל, ואיפה אתה משרת?".היא לחשה.
" צפונית לחיפה איפשהו, מחר אני צריך להיות בבסיס..ואני תמיד לחוץ ברכבת.."
" הבנתי. אז איפה אתה יושן הערב?" היא שיחקה בשרשרת שלה, והסיחה את דעתו.
" אצל ההורים"...
- "אויי..." היא צחקה.
הוא הצטרף אליה.
-" כן, לא משהו שמרשים בחורה.."
-" מותק , אל תרשים אותי. אני אחרי קשר. אפחד לא בא לי.".
-" באסה לי.." הוא חייך. " למה ? בגידה?"
- " כן, עם אלוהים".
-" וואלה, בר רפאלי? עם האקס שלך? וואוו ".. הוא צחק..
-" הייתה מתה. לא , ברצינות. הוא נפטר... ". היא כבר לא צחקה.
-" סליחה. אוי, חשבתי שאת קוראת לבחורה אלוהים.. אוי סליחה, ההומור הלך לי.."
-" אלון ואני היינו מאורסים, וקראו לו למילואים במבצע האחרון. ומאז.. אני רק מחכה שיתחבר לוואצאפ שוב..."
-" אז אין לי סיכוי איתך.."
-" לא. "
-" מובן".
-"איזה יחידה אתה".
-" אממ , חיל רגלי. עיזבי לא בא לי לדבר על הצבא. ספרי לי מה את עושה .."
-"תחנה אחרונה מותק עוד דקה. כדי לשמוע מה אני עושה תצטרך לילה שלם כדי שתוכל להירדם משיעמום של פיטפוטים שלי".
-"את מציעה לי לישון אצלך?".
-" לא, להירדם אצלי. זה לא ממש אותו הדבר".

הם ירדו יחד. לקחו אותה מונית, ולא
הפסיקו לדבר.
הוא נמוך, היא גבוהה.
הוא עם תיק , היא עם שרשרת.

-" דירה יפה."
-"של ההורים שלי."
-"אממ.. את גרה איתם?"
-" כן, ההורים שלי פתוחים. זה בסדר. "
-" אני זוכר שצחקת עליי לפני פחות משעתים על זה שאני בדרך לישון אצל ההורים שלי.."
-" סתם להקניט אותך.." הוא התבאס. שתיקה שררה בינהם, לא מביכה. שקטה כזו.

לי , אם יקרה משהו ביננו, ותמות. אני אהרוג אותך." היא זרקה לאוויר בחתיכה אחת.
-"וואלה... אבל.. אמרת שאת לא מעוניינת". הוא גירד בראש.
-" נשים אומרות הרבה. כאן המקלחת. תישן בחדר של אחי יריב . לילה טוב."
היא התכופפה מעט ונתנה לו נשיקה על הלחי.
" ודרך אגב, שמתי לאמא שלי פתק על השולחן שלא תבהיל אותה וזה..".
-" תודה!" הוא היה בשוק.

היא טרקה את הדלת , טריקה שלוותה בפתיחת חדרי הלב.


בבוקר כשקמה ראתה פתק.
" הסבירות שאמות הפעם היא גבוהה רונה. ואני תוהה לעצמי מה יותר מסוכן. למות או להיהרג על ידך. שלך. לי"
היא חייכה .
" בוקר טוב אמא. מקווה שלא נבהלת". צילה אמא של רונה כבר הייתה בטבח עם הקפה במקום הרגיל.
" לא.. אבל אני לא אוהבת את זה. שזה לא יחזור". היא קמה לנשק את רונה.
" הוא חתיך.. נכון?"
" רונה!!! הוא סיפר לי שפגשת אותו אתמול."
-"אויי תספיקי להיות פרימיטיבית, לא היה כלום ביננו. הוא ישן בחדר של יריב.".
-" אני לא אגיב על זה. אם הייתי גבר , לא הייתי מכבדת בחורה מזמינה אותי לישון בבית שלה בלילה הראשון. זה זול.".
-" כאילו שאכפת לי. יאאלה יום טוב".היא נשקה לאמא.


בערב מאוחר יותר היא תתהה הרבה זמן, איך הורגים גבר שכבר מת. גבר שני שמצא חן בעיניה ולא נישאר לה כלום ממנו.
בערב, היא תדע שגם הוא מת עם השאלה הזו.
אבל לו לעומת אלון. לו לא היה אותה. אפילו לא לרגע.

"חצוף, אני אהרוג אותך" היא תסנן , ותבכה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל