לפרשת "קדושים"
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ
תַּרְנְגֹלֶת אוֹ בֵּיצָה
מִי מֵהֶן תְּחִלָּה יָצְאָה ?
וַדַּאי נוֹלְדָה הָאַהֲבָה
כְּבָר לִפְנֵי הֱיוֹת חַוָּה.
בְּעוֹדָהּ עוֹלַם חוֹשֶׂפֶת
אוֹתָהּ הָרוּחַ הַמְּרַחֶפֶת,
לֹא מַכָּה, רַק מְלַטֶּפֶת
בְּאַהֲבָה, עוֹלַם עוֹטֶפֶת.
הִיא מַהוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא
וּבְגִינָהּ, הַכֹּל קוֹרֶה,
כָּךְ נוֹצַר לוֹ הַיְּקוּם
הָאַהֲבָה אָמְרָה לוֹ : קוּם !
לָאַהֲבָה הָיְיתָה רוֹעֵץ
הַנְּגִיסָה מִפְּרִי הָעֵץ,
אָדָם רָצָה הַכֹּל לָדַעַת
וַיֹאכַל הַפְּרִי עִם הַתּוֹלַעַת.
אָמְנָם קִבֵּל דֵּעָה וְדַעַת
וְאִתָּהּ, תְּכוּנָה מִרְשַׁעַת,
אֶת הַשִּׂנְאָה וְאֶת הָרֹעַ
שֶׁבָּאַהֲבָה, מַרְבָּה לִגְרוֹעַ.
אָז הֶחְלִיט בּוֹרֵא עוֹלָם
שֶׁהָעוֹלָם אֵינוֹ מֻשְׁלָם,
מִצְווֹת רַבּוֹת הוּא הֶעֱרִים
מִינֵי סְיָגִים וְאִסּוּרִים.
עַל זֶה אָמַר הוּא : לֹא תָּסוּר !
וְעַל הַהוּא, אָמַר : אָסוּר!
עַל זֶה אָמַר: מִצְוַת עֲשֵׂה
וְעַל הַהוּא, אֵינְךָ מֻרְשֶׁה !
לְאָדָם אָסוּר לִשְׂנֹא
לֹא חָבֵר וְלֹא שְׁכֵנוֹ,
וְקִנְיָנוֹ וְכָל הוֹנוֹ
אֵין זֶה עִנְיָנוֹ,
וְיֵדַע אָדָם שֶׁמְּקוֹמוֹ
לֹא בֵּינָהּ וְלֹא בֵּינוֹ.
כָּל זֹאת עָלֵינוּ מְקֻבָּל
גַּם אִם קְצָת הוּא מְסֻרְבָּל,
מִצְוָה נִתְּנָה רַק לְטוֹבָה
מִתּוֹךְ חִשּׁוּב וּמַחְשָׁבָה,
גַּם אִם לֹא נָבִין טִיבָהּ
הִיא נִתְּנָה...מֵאַהֲבָה.