לאורם נלך,"צוות שחר",חיילי חוות השומר

הסיפור שאעלה בפניכם ראוי שיפתח בציטוט המיוחס לניטשה "מי שיש לו מה שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל איך ". שנים לאחר מכן...משפטו של "ניטשה" הפך להיות הקוו המנחה שלאורו צועדים חיילי "צוות שחר" בחוות השומר.


"מי שיש לו מה שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל איך ".

הסיפור שאעלה בפניכם ראוי שיפתח בציטוט המיוחס לניטשה "מי שיש לו מה שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל איך ".לימים הסופר ויקטור פרנקל עשה בו שימוש ובספרו "האדם מחפש משמעות לחייו" הוא מציין כי רק בזכות המילים האלה שרד את מוראות השואה והטרגדיה המשפחתית שפקדה אותו שנים לאחר מכן...
משפטו של "ניטשה" הפך להיות הקוו המנחה שלאורו צועדים חיילי "צוות שחר" בחוות השומר.

ארבעה בפברואר כמידי שנה עורכים אזכרה לשחר והפעם אנו מציינים 18 שנים מאז נפל באסון המסוקים בארץ פלגי מים אשר בגליל. כל שנה אני חרד שמא לא יהיו מספיק הזוכרים את מועד האזכרה ואני שמח להתבדות ולראות המון פנים שמאז השנה שחלפה לא ראיתי אותם. בבית הקברות ממתינה לנו מצבתו של שחר שעם השנים הצהיבה מעט ועליה ים של זרים וכתמיד לא נפקד מקומו של פרח החמנייה אותו פרח האהוב על שחר. 18 שנים הינו פרק זמן אותו עובר צעיר ישראלי מאז היוולדו עד לגיוסו לצה"ל, כך שציון 18 שנים הינו מועד מכונן עבורי ועבור כל צעיר ישראלי. מה עוד והשנה אמור להתגייס בכור נכדיי והפחדים מוצאים להם מקום במרום הקופסא המונחת על כתפיי. החזן הצבאי מסיים את תפילת אל מלא רחמים בקול חגיגי משהו מצהיר "תם טכס האזכרה" והריטואל הקבוע של פרידה מהזוכרים מתקיים בכל עוזו, פה לפיתת יד חזקה שם חיבוק מלווה בטפיחה על השכם כאשר מילה לא יוצאת מגרוני גם לא מגרונם של החברים והמכרים הרבים. בין הממתינים בתור לחבק חזק נמצא אסף חבר של שגיא בני הגדול המשרת כמפקד חוות השומר מיתקן צבאי להכשרה והכנת צעירים לשרות בצה"ל או כפי שזה נקרא בפיו, העברתם לצה'ל הגדול מוכנים למשימות השונות.אריה הוא לוחש על אוזני, שמעת על הפעילות שבסיס חוות השומר שאני מפקד עליו עושה כדי להכשיר צוותים של מה שנקרא פעם "נערי רפול" פחות או יותר אני משיב, ומוסיף לי אסף כי במסגרת מורשת קרב כל קבוצת חיילים המתגייסת ומגיעה לחוות השומר מאמצת לה שם של אחד מהחיילים שנפלו במערכות ישראל לומדת להכירו באמצעות המשפחה והמפקדים .הייתם מעונינים שאחד מהצוותים ישא את שמו של "שחר" ? ללא היסוס עניתי בחיוב ומיד פניתי לשתף את דבורה אמא של שחר. כך נרקמה מערכת קשרים עם סגל המפקדות של צוות "שחר" שהיו בקשר טלפוני איתנו ואף באו אלינו כדי להכיר את בית הגידול של שחר ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מי היה שחר, מה אהב, איך עבר השרות הצבאי עד שנפל באסון המסוקים. כמובן שבפגישה בביתנו נכנסו בחרדת קודש לחדרו של שחר (המשמש היום כחדר שינה לנכדים כאשר הם נמצאים אצלנו) עברו על כתביו של שחר, ציוריו ואיוריו ונטלו עימם לצורך הדרכה כמה מהספרים אותם פרסמנו וכן תמונה גדולה של שחר.

ביקור חיילי צוות שחר בנס ציונה ובגן ה-73

כמוכן סוכם שקבוצת החיילים המהווים את "צוות שחר" יבקרו בנס ציונה בבית יד לבנים ולאחר מכן ימשיכו לגן ה-73 כדי להתרשם מהגן שנבנה להנצחת 73 הלוחמים שנפלו באסון המסוקים. שבועיים חלפו וחיילי "צוות שחר" הגיעו לבקר בנס ציונה כדי לראות היכן גדל שחר שעל שמו הם נקראים. ביום המיועד לקראת אמצע היום הגיע אוטובוס ועליו עשרה חיילים מ"צוות שחר" שהיו מלווים בשתי מפקדות האחת שמה ליאור והשניה שביקשה לא לקרוא לה בשמה אלא לכנותה ה"סמלת".התברר שהחיילים מהווים מיקרוקוסמוס של עם ישראל מעופרים וחדרה מאשדוד וראשון לציון יהוד וירושלים, כמה מהם דתיים חובשי כיפות ואחרים חילוניים, בני עדות המזרח ואשכנזים, אפילו חייל ממוצא אתיופי ולא נפקד גם מקומו של חייל בן העדה הדרוזית. אודה ואתוודה חשש קל התגנב ללבי בראותי אותם מהלכים ברישול כאילו והמשמעת הצבאית רחוקה מהם לחלוטין אך כמה הופתעתי לגלות כי מעת שהתיישבו באודיטוריום של יד לבנים הפכו לקשובים וגם גילו רמת בקיאות באירוע אסון המסוקים ובחיי שחר.פתחתי ושאלתי כמה מהם מתי נולדו ,התברר כי "הגדולים" שבהם היו בני כמה חודשים בזמן אירוע אסון המסוקים,אחד אפילו נולד יומיים אחרי אסון המסוקים. "צוות שחר" צפה במצגת שהעבירה במילים צלילים ותמונות מעט מחיי שחר ילדנו. המפגש היה מרגש כמו השאלות שהחיילים הפנו אלי לאחר שסיימתי להקרין המצגת. קמנו לעשות דרכנו ליציאה והובלתי אותם דרך היכל הנופלים בו חקוקים בקיר שמותיהם של 125 נופלים מבני העיר נס ציונה, כל החיילים עברו בחרדת קודש ליד הקיר וחיפשו את שמו של שחר ולאחר שגילו אותו נישקו את שמו כפי שמנשקים מזוזה, מחווה זו שלהם ריגשה אותי עד למאוד.


גן ה-73 בנס ציונה,לזכרם של 73 נופלי אסון המסוקים

הגענו לגן ה-73 אותו הקימה עיריית נס ציונה כהנצחה לשני בני העיר נס ציונה גיל איזן ושחר רוזנברג וליתר הנופלים באסון המסוקים. סיפרתי לחיילים כי את סלע הבזלת המוצב בלב הגן הבאתי מרמת הגולן ועליו נחקקו שמותיהם של גיל איזן ושחר רוזנברג מתחת לשמותיהם הוספתי פסוק מהמקורות "לא יכבה נרו ולא יכהה רשפו"... בסוף המפגש ניגשה אלי "הסמלת" ובביישנות הציגה עצמה "קוראים לי שחר", אמרה, הושיטה ידה ונשכה שפתה התחתונה...


טקס סיום מרגש בחוות השומר

לפני ימים השתתפנו עם עוד משפחות שכולות בטקס סיום מרגש של טירוני "חוות השומר", בסיומו עליתי לבמה ובכמה מילים הודיתי לחיילים והוספתי בהדגשה כי רק היום אנו יודעים כמה החיילים הכירו את הנופלים ובמלותיי ,כל אחד מכם ראוי לשאת את התואר המצמרר "ואני חי את המת" אכן לרגעים נדמה היה ששחר בננו חי מתהלך ומתלוצץ כפי שנהג לפני יותר מ-שמונה עשרה שנים.כמו כן העניקה משפחתנו לבוגרי צוות שחר חולצות T עליהן מודפס סמל פרי עטו של שחר מעל הסמל מופיעות המילים "צוות שחר"








כמה יפה לסיים כך כתבה...

ואולי זה המקום לציין בגאווה את מלאכת הקודש הנעשית בחוות השומר בהקניית ערכים ושילוב צעירים בצבא ההגנה לישראל.קרוב לוודאי שאילולא מעשים אלה ואחרים של צה"ל ומפקדיו, דורות שלמים של ישראלים צעירים לא היו משתלבים בחברה הישראלית.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל