נקע

נפילה קטנה עשתה לי רגל גדולה ,וכרגיל הכל מסתבך לי


השנה 1991, מסע כומתה הנדסה קרבית, מסע מסכם אחרי 6 חודשים של טירונות מפרכת, זיעה קבועה ולחץ מאסיבי הגיע הרגע הגדול -מסע כומתה! הממה, שיומיים לפני זה נקעתי את הרגל , אבל שום דבר לא הפריע לי לעשות את המסע ובגדול.השנה 2015 תחילת חודש אפריל, במהלך טיול משפחתי בברצלונה, אורה (אשתו של אבי (השף) ) מחליקה שתי מדרגות והופ נקעה את הרגל, דמעות מהירות וכאב חד מילא אותה, ייעצתי לה לדרוך על הרגל כמה שיותר, באותו רגע זכרתי את המילים של המ״מ שלי מהצבא (בדיעבד זאת הייתה טעות כי היא שברה את הקרסול) תדרכי, אבל היא צלעה ואני לא הבנתי איך אני עשיתי מסע כומתה עם נקע והיא בקושי עומדת, אבל היא לא וויתרה ! צלעה מחנות לחנות, מקניון לקניון חמישה ימים, איזה כוח יש לנשים ביחוד שיש קניות.השנה 2015 , סוף אפריל, נעמדתי מעל חומה גבוהה מאוד בערך 4 מטר, טוב שני מטר, טוב מטר, נו אולי חצי מטר?! טוב מה זה משנה זה היה גבוה ב 20 ס״מ בערך מהקרקע ותוך כדי להט הוויכוח איפה לשתול עץ זית ניתרתי קלות לאדמה ואז …..קרשששש רעש פנימי עבר לי בגוף, גלי חום וזיעה קרה מילאו את פניי, כאב חד שהתחיל אי שם למטה וטיפס במעלה הגוף עד שנתקע לי במוח התיישבתי על הסלע.״תדרוך על זה״ נזכרתי במילים של המ״מ שלי ובמילים שלי לאורה, קמתי והתחלתי לדרוך על הרגל אבל זה לא יאמן איזה כאבים איך לעזאזל היא הלכה מחנות לחנות? איך לעזאזל עשיתי מסע כומתה ככה?ואני צולע כמו נכה מדדה, כמו מכשפה זקנה , אחרי יום של הליכה עקומה ועשרות צבעים שהרגל החליפה, הבנתי - אין מצב שזה לא נקע ועליתי למיון.מיון, אני אלך למיון ב 12 בלילה זאת השעה הכי טובה לבקר במיון, למה? כי אין אנשים ….איזו טעות !! מפוצץ אנשים כאילו מחלקים סוכריות וחיבוקים של רוסיות, אבל איזו רוסיה תרצה לחבק מכשפה זקנה מדדה?? .הרגל הגיעה למימדים שלא היו מביישים את ביג פוט (שזה ייצור בעל טביעות רגל ענקיות).נעמדתי בתור בכניסה לקבלה אחרי איזו גברת שלא הפסיקה להשתעל, עמדנו יפה בשורה 29 איש ומשתעלת אחת, אחרי פתיחת התיק התיישבתי בכיסא היחיד שהיה פנוי בחדר המתנה ליד המשתעלת.כשהגיע סוף סוף תורי (כבר היה 2 בלילה) הרופא נתן מבט חפוז על הרגל, ״תעלה לצילום״ הפציר בי הרופא, צלעתי שלוש קומות למעלה אחרי הבחורה המשתעלת שגם אותה שלחו לצילום ריאות ובכניסה הודיעו לי שלא חתמו לי על טופס לצילום ומחוסר ברירה צלעתי שתי קומות למטה אחרי המשתעלת שגם היא לא חתמה, ושוב חיכיתי בתור עד שמרוב שעמדתי כבר הפסקתי להרגיש את הכאבים ברגל, וכשהגיע תורי שוב עליתי שלוש קומות למעלה, המתנתי כמה דקות עד שהמשתעלת תצא מהצילום ריאות ונכנסתי אני לצילום.בבית חולים כמו בבית חולים אין רגע מנוחה, ירדתי שוב שלוש קומות, הכאב לאט לאט עבר למצב לא מורגש, מנסה להגיע למעלית שבקצה המסדרון ״תחזיקו לי רגע את הדלת״ צעקתי תוך כדי צליעה, יד קטנה החזיקה לי את דלת המעלית ״תודה״ אמרתי לה, כשנכנסתי למעלית ראיתי אותה שוב זו המשתעלת, הדלת נסגרה ואני נכנסתי למחלקת שיעול והתזה.״ארז לחדר 3״ נקרא שמי בכריזה, נכנסתי לרופא אורתופד והתיישבתי על הכיסא, הרופא הסתכל בקלילות על הרגל ושקע במבטים מאוהבים בצילום של עצמות הרגל שלי, הוא הסתכל והסתכל, הוא אמר לי ״תראה יש פה נקע חמור אבל אני רואה פתאום גם דלקת זה לא היה קודם כשישבת מולי? אני מקווה שאתה לא דורך על הרגל זה אסור אתה עשית פה דלקת חמורה, אתה דורך עליה?״ הסתכלתי עליו, ״ מה פתאום! דורך?? ממש לא דורך , רק פה בבית חולים, עולה יורד עולה יורד. בשעתיים אחרונות צעדתי פה יותר מאשר בצעדת הגלבוע״….. לפתע השתעלתי השתעלות חריפה, הרופא הביט בי במבט מבוהל ״תעלה מהר לצילום אני חושב שיש לך דלקת ריאות חריפה״.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל