"אִתְּכֶם" - מיזם (פרויקט) הישראלים היפים מאורלנדו...

הכל החל לפני מספר חודשים, הטלפון מצלצל וחברי שוקה דינור (מהפינה "זיקוקין דינור" המושמעת כל יום שישי בתוכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל) אומר לי ,"שמע אריה, אני נמצא באורלנדו, פלורידה ויש כמה חברים ישראלים הנמצאים כאן הרוצים לתרום ולארגן נופש להורים שכולים. מה דעתך להתחיל לגלגל הענין?"


וכך זה התחיל,חכו וראו איך זה נמשך...

הכל החל לפני מספר חודשים, הטלפון מצלצל וחברי שוקה דינור (מהפינה "זיקוקין דינור" המושמעת כל יום שישי בתוכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל) אומר לי ,"שמע אריה, אני נמצא באורלנדו, פלורידה ויש כמה חברים ישראלים הנמצאים כאן הרוצים לתרום ולארגן נופש להורים שכולים. מה דעתך להתחיל לגלגל הענין?" מכאן היתה הדרך קצרה ונפגשנו בישראל עם רונית ו-ויקטור אייל מיוזמי התוכנית.ראשית הוחלט לקרוא למיזם (פרויקט) "אִתְּכֶם" - כדי להדגיש ההזדהות והשותפות של קהילת הישראלים באורלנדו עם משפחת השכול... במספר פגישות שקיימנו הרגשנו שפגשנו חברים וותיקים שלמרות שלא נפגשים זמן רב, הרי כשנפגשים מתחילה השיחה היכן שהיא הסתיימה לאחרונה. וברצוני להדגיש, אנו, ההורים השכולים לא זקוקים לצדקה ולרחמים! ואת ההרגשה של ה-יחד ידעו רונית וויקטור להקנות לנו. יחד בנינו תוכנית של 8 ימי נופש באורלנדו כולל אירוח בביתם של רונית וויקטור באורלנדו הנמצא על שפת אגם הדוב. כאן המקום להזכיר כי בין היוזמים והדוחפים נמנה גם זוג ישראלי נוסף, מרים ואורי ארגוב אשר דאגו לכרטיסי הטיסה וכניסות לאטרקציות המזומנות באורלנדו.
מטרות המיזם: אחת לתקופה תוזמן קבוצה של 4 זוגות הורים שכולים לשבוע ימים באורלנדו. להדגיש, רונית ויקטור מרים ואורי מעדיפים שלא לפנות לגופים גדולים מאחר והנם מעדיפים את הקשר האישי עם ההורים המשתייכים למשפחת השכול.


8 ימים של גן עדן באורלנדו...

מגיעים לאורלנדו ויקטור ורונית אוספים אותנו משדה התעופה ובמהירות אנו מובלים לנווה השוכן לשפת אגם הדוב. כל זוג מתמקם בחדר משלו ויוצאים לעשות היכרות עם אגם הדוב על שלל הדגים בו, שטים מעט בסירה של ויקטור כאשר בצד נותר לו מיותם אופנוע ים. ויקטור עורך לנו היכרות עם הסמל האמריקאי ה-"איגל" עייט/נשר שמוצא את מקומו על עץ מחטני הצומח ליד הבית וויקטור אף בנה לו ענף מפלסטיק כדי שיהא בטוח בבואו להינפש בין ענפי העץ.עם ערב אורחים ומארחים מארגנים ארוחת ערב משותפת הכוללת גם את אורי ומרים. השומע מהצד יכול היה לשמוע המון ציונות בשיחות שהתנהלו סביב השולחן.


ביקור בבית הכנסת

שבת בבוקר. על פי בקשתי אנו נוסעים לתפילה בבית הכנסת הקונסרבטיבי באורלנדו, ישבנו גברים ונשים ללא הפרדה והתפילה התנהלה בשילוב המון מזמורים שהזכירו לי תפילות ילדותי בבית הכנסת לבני העדה החלבית בראשון לציון.בסיום הצטרפנו להרבה מהמתפללים והוזמנו לסעודת בר מיצוה של אחד מנערי הקהילה.


מסיבת קבלת פנים של הקהילה באורלנדו

מוצאי שבת ואנו עושים דרכנו בסירתו של ויקטור וחוצים את אגם הדוב לצידו השני, שם ערכה לנו הקהילה הישראלית מסיבה רבת משתתפים. עברנו מאדם לאדם והכרנו את הישראלים החביבים של הקהילה, כמובן שהכל לווה במיני תקרובת עשירה כאשר על הבמה הופיעה להקת הישראלים עם ויקטור ואורי בראשם שהפליאו בשירה ובמיוחד אורי שנשף בכמה כלי נשיפה באומנות. שעות ארוכות שרנו שירים ישראלים קיפצנו ותיזזנו מאחד לשני ויותר מאדם אחד ששוחחנו עמו הביע את געגועיו לישראל. בסופו של יום חזרנו לנווה שלנו עייפים אך מרוצים.


משמעות טיסה להורים ששכלו ילדיהם באסון המסוקים...

מהי טיסה בעבורנו ההורים השכולים? לפני שאתחיל בתיאור של הטיסה מרגיש חייב לציין את הצניעות והענווה של הישראלים באורלנדו... ביום השני לאירוח שלנו בביתם של רונית וויקטור באורלנדו הוחלט לבקר בעיר התיירותית סאן פיטרסבורג (אותה מכנים האמריקאים סאן פיטר) הנמצאת מרחק נסיעה של כ-שעתיים מאורלנדו,למעשה הסיבה האמיתית לביקור כי בעיר זו ממוקם מוזיאון המציג את יצירותיו של "דאלי" הצייר הנערץ על שחר בננו, ואכן מצאנו וצילמנו ציור של דאלי "הנערה מאמפורדן" שהדפס שלו ניתן לראות על הקיר בחדרו של שחר בננו. המבנה המרשים בן שלוש הקומות נתרם על אוצרותיו שנאספו במשך שנים בידי משפחה אמריקנית אמידה. ויקטור ואורי החליטו שאת הדרך נעשה בטיסה באמצעות שני המטוסים של אורי וויקטור ובל יקל הדבר בעיניכם, אנחנו ההורים השכולים שבניהם נפלו באסון המסוקים ליבנו דילג על פעימה והחשש מטיסה כמעט והצמית אותנו למקום. גייסתי את כל כושר השכנוע שלי כדי להשפיע על דבורה רעייתי ועל יהודה אבא של פולי כדי לאזור כוח ולטוס את הדרך. רונית(הרוח החיה בכל הביקור) רעייתו של ויקטור הרגיעה אותנו במשהו כאשר הראתה לנו התקן מיוחד במינו במטוסם הקטן אשר בעת צרה במשיכת ידית נפרש מצנח מעל המטוס והוא מגיע לקרקע בשלום. הגענו לשדה התעופה הקטן ועשינו דרכנו למטוסים ואכן הטיסה הייתה חוויה מדהימה, המראנו הגענו לרקיע וחשנו כמו תינוק השוכב בעריסתו, ענני נוצה קטנים ליוונו לאורך הדרך. ויקטור בשקט ובבטחה לאחר שקיבל אישור ממגדל הפיקוח ניווט את דרכנו היישר ל-סאן פיטר, כאשר כל הדרך סיפק דברי הסבר על חופי הים על תחנות הכוח ועל מטוסים שחגו סביבנו. אציין כי כל שתיארתי על מהלך הטיסה במטוסו של ויקטור התקיים גם במטוסו של אורי רק במהירות גבוהה יותר.
לאחר שהעברנו בנעימים מספר שעות ב-סאן פיטרסבורג הגיע הרגע לשוב לאורלנדו, הביתה. עולים על המטוסים ואז מגיע רגע "לא נשכח", ויקטור מציע לאורי לחזור בטיסת מבנה, למי שלא יודע אסביר, שני המטוסים מגיעים למהירות שווה כאשר האחד נמצא כל הזמן במגע עין עם השני. אזכיר כי צמד המילים "טיסת מבנה" וטעות אנוש, מלווה אותנו הורי נופלי אסון המסוקים יותר מ-18 שנים. אך לשמחתנו הטיסה חזרה עברה בנעימים שוב תוך כדי הסברים של ויקטור על הדרך ועל כל פעולה אותה ביצע ב-"קוק פיט", כולל טיסה אוטומטית, לקראת נחיתה ויקטור טייס בכיר בחיל האוויר הישראלי נוטל את ההגאים לידיו ומנחית המטוס ברוך ועדינות. כפועל יוצא של הטיסה השלווה ניתן לומר שהצלחנו להתגבר על פחדינו.


אפקוט סנטר

יום חדש מגיע וכולנו על המכוניות הנהוגות בידי רונית וויקטור עושים דרכנו לאפקוט סנטר ליום גדוש אירועים. אין עוד מקום בעולם, שדומה למה שאפקוט סנטר יכול ומציע למבקר: אטרקציות ופעילויות ואינסוף אפשרויות. באפקוט סנטר נתבקשנו לצעוד אל עבר העתיד ובמקביל להיחשף אל העבר ולראות את העולם בצורה אחרת. שם גם צללנו ולמדנו על האוקיאנוס המסתורי ועל החלל האינסופי, ביקרנו במבנים של מקסיקו, סין, ארצות הברית ואפילו מרוקו שם אכלנו צהרים כשליוותה אותנו תזמורת מרוקאית ורקדנית בטן. בסופו של יום חזינו במופע זיקוקים מרהיב. מול עיני ניצב לו כדור המתכת המואר הנראה למרחקים ומהווה את סימלו המסחרי של אפקוט סנטר.


סירק דה סוליי – או בשמו העברי קרקס השמש...

יום שלישי בשבוע שעות אחר הצהרים, רונית וויקטור המארחים שלנו מפעילים קסם ובאחת מציבים אותנו במבנה דמוי אוהל עם מאות אמריקאים וזרים הצובאים על הדלתות והנה אנו בעולם הילדים (זוכר לפני 60 שנים ראיתי בחיפה מופע של קרקס מדראנו בכיכר חמרה היום כיכר פריז ומאז חלמתי להיות לוליין) סירק דו סוליי נחשב לאחד ממופעי הקרקס הטובים בעולם, כשברפרטואר שלו - מופע אקרובטיקה על אנושי. למרות שהחברה נוסדה בקנדה, היא עורכת מופעים בכל העולם, ובקיץ הקרוב המופע עתיד להגיע גם לישראל. קרקס השמש שילב קטעים מסורתיים של לוליינות, ליצנים וטרמפולינה, יחד עם אלמנטים מודרניים מטורפים, ביניהם: אקרובטיקה, בנג'י ורכיבה על אופניים. אחד מהקטעים המדהימים ביותר ששולבו במופע נקרא Bike of the Dead, במהלכו 16 בנות מבצעות תרגילי איזון ואקרובטיקה על אופניים, כאשר השיא הוא כשכל הבנות מטפסות על זוג אופניים אחד! את המופעים ליוו שתי תזמורות וזמרת שחורה בעלת קול אדיר בסיום המופע ארגנו לנו סיור אחרי הקלעים אותו ליווה אחד מגדולי האקרובטים בעולם "ברנרד" שמו והוא משלנו מאשדוד רובע ד' ובזכותו מתנוסס דגל ישראל בגאווה ליד עוד דגלי אומות אחרות המשגרות משתתפים.אני מוצא עצמי עד היום כשחלפו לא מעט ימים מאז צפינו בקרקס השמש נזכר בקטעים המדהימים.



הריחוף מעל ביצות האליגייטורים

ביום הרביעי לשהותנו באורלנדו הגשימו לי רונית וויקטור חלום ילדות שמתרוצץ לו עשרות שנים במוחי הקודח. כל קבוצתנו עולה על סירת ביצות ייחודית, אתם יודעים עם מנוע דמוי מאוורר גדול מאחור בחיפוש אחר עולם הביו חי שמזמנות הביצות. סורקים לאורך תעלות למצוא ציפורים אקזוטיות, צבים ואליגייטורים מתפלשים בסביבתם הטבעית. לאחר מכן ממריא על גבי מי הביצה במהירות המגיעה ל- 45.mph הכל רועש סביבי השמש יוקדת, שיערי מתבדר ברוח העזה והרגשתי כאילו ואני עף בביצות... מגיעים למעין יער עצים עצומי גזע המגיחים מן המים ומיתמרים לגבהים, עדשת מצלמתי הצליחה לקלוט עיט ,הסמל האמריקאי בצמרת אחד העצים...


קייפ קנוורל -מרחפים

ועוד אחד מחלומות הילדות שלי מתגשם... מבקרים בקייפ קנווראל כדי לחזות בשיגור חלליות אל החלל החיצון ואף מעבר לו(לא במציאות אלא בסרטונים). חלפו הימים והיום אני כמעט בן 68 ומגשים חלום זה במרכז החלל ע'ש קנדי שבתחומו היה בסיס השיגור קייפ קנווראל (כיום נמל קטן).


עולם הים

פארק עולם הים של אורלנדו (Sea World Orlando). הגענו אל הפארק הענק ביום חם ולוהט מעל נסעו להן רכבות הרים במהירות מטורפת אך אנחנו אהבנו את המופעים המקסימים של הדולפינים,והלוויתנים.
Wild Arctic - הצטרפנו למסע מופלא בעולם שכולו כמעט קרח. זוהי אטרקציה ייחודית שאפשרה לנו להכיר קצת יותר מקרוב את עולם היבשת המסתורי והמופלא - אנטרקטיקה: פגשנו בעלי חיים ייחודים, כמו הלוויתן הלבן, כמה זנים של פינגווינים שרק שם ניתן למצוא ועוד.
Dolphin Nursery – פה פגשנו את הדולפינים המקסימים וצאצאיהם ולמדנו על חייו של הדולפין, החל מימיו הראשונים והמשך באינטראקציה המופלאה שבין הדולפינה לצאצאים החדשים שלה.
Penguin Encounter - כאן הצצנו אל תוך עולמם המופלא של אנטרקטיקה ופגשנו עשרות פינגווינים חמודים להפליא




השיבה הביתה...

זהו,תמו להם 8 ימים של הנאה מרבית, ימים בהם פגשנו אנשים נפלאים אשר אוהבים את ישראל ואותנו הישראלים .
ערב עזיבתנו ארגנה זוגתי דבורה ארוחת ערב על בסיס המטבח הסיני כל הנוכחים ליקקו האצבעות ושוב כולם ללא יוצא מהכלל
דמעו וגרונם נחנק.
נכון, איננו שואלים את הישראלים "אם אתם כל כך מתגעגעים אז מדוע אינכם שבים?"
כל אחד ושיקוליו עמו.כי בעולם המודרני היכן שהאדם מתפרנס שם הוא מתגורר.
אך אין לי כל צל של ספק שהישראלים באורלנדו נשארו ישראלים בדמם ובנפשם ועל כך ברצוני להודות להם.



אחרית דבר

חזרנו ארצה מלאי רשמים ותודה מקרב לב למארחים.
לאחרונה התגבשה קבוצה נוספת של הורים שכולים המתעתדים לנסוע בקרוב לנופש באורלנדו כאורחי הקהילה בראשותם של ויקטור רונית אורי ומרים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל