סכנה – ראש ממשלה אידיאולוג

ראוי לפענח שתי פליאות בפרשת ההסכם עם איראן: האחת היא מאין שואב נתניהו את הטורבו אנרגיה להילחם מול נשיא ארה"ב וראשי המדינות – רוסיה, סין, אנגליה, צרפת, גרמניה.

הפליאה השנייה היא למה ארה"ב והמעצמות האחרות עוסקים בישראל הקטנה ובהשגותיה בסוגית הגירעון האיראני? זה נושא של אסטרטגיה בינמעצמתית. מהו שמניע את "כל העולם" לעסוק בישראל הקטנה התלויה בארה"ב ובאהדת אירופה.

פיענוח הפליאה הראשונה מוליך לתופעת נתניהו, בין שמסכימים אתו לבין שמתנגדים לו הוא ראש הממשלה הראשון שהוא אידיאולוג. יש הבדל בין ראש ממשלה עם אידיאולוגיה לראש ממשלה אידיאולוג. הראשון פועל עם אידיאולוגיה מקובעת מהעבר וספקנית לעתיד. השני פועל עם אידיאולוגיה מקובעת גם לעבר וגם לגבי העתיד. .
ההיסטוריה שנתניהו מדבר אתה יונקת מפילוסופיה מוּרֶשת: העולם רוחש רשע. לא סתם רשע אלא רשע קוסמי. העם היהודי הוא הקורבן. כל ההיסטוריה היהודית היא העדות לשילוב של הרשע והקורבָנוּת היהודית. וזה נורא במיוחד כי העם היהודי נקי מתרומה כל שהיא לאנטישמיות. נראה שאת הפילוסופיה הזאת ירש נתניהו מאביו ההיסטוריון. מי שמבקש להתעמק בסיפור יעיין במסמך שרשם פרופ. אבנר בן זקן:: "הפילוסוף הפוליטי מאחורי הכתף של נתניהו"

הציונות היא שם משפחה לזרמים שונים. הראשון חלם לנרמל את הקיום היהודי. להיות עם בין עמים ומדינה בין מדינות. הכל תלוי בנו לחלץ את עצמנו מהגורל הרע. "אם תרצו אין זו אגדה" וזה אפשרי. זה הזרם האופטימי באוריינטציה על העתיד ותמונת עולם פרגמטית: הקונפליקט עם הפלשתינים הוא "צדק בצדק נגע", כדברי ויצמן והמטרה התרבותית של התחייה היא "תחי העבודה העברית האנושית", כמאמר ברנר. אנושי פירושו ערכים אוניברסליים גוברים .

הזרם השני שעלה לא מאמין בנירמול הקיום היהודי. ההיסטוריה האנושית מאוימת בקטסטרופה עולמית. היהודים בגלות ובמדינתם מועדים לה. הקמת המדינה היא פעולת התגמול נגד העולם. האוריינטציה היא על העבר לסיבלותיו ועל עתיד המועד לפורענויות. האנטישמיות לא תיכלה. זה הזרם הפסימי בתקומה ומחייב למקסימליות בכל עניין. צדק לא נוגע בצדק כי "יש רק צדק אחד".והמטרה התרבותית היא היהודיות – הערכים הפרטיקולריים גוברים על האוניברסליים -.יהודית קודמת לדמוקרטית.

כל אחד מהזרמים מציע דרך אחרת לעיצוב המדיניות מול העולם: הזרם האופטימיסטי, שמטרתו הנירמול של הקיום היהודי, מעמיד פתיחות משתלבת בעולם הדמוקרטי. במונחים פוליטיים יסתפק בהכרה במדינת ישראל. הזרם הפסימי מעמיד מול העולם מדיניות סגירות קיפודית. בסכנה קיפוד מתקפל ומחצין את קוציו. במילים היסטוריות גטו עם צבא חזק. במונחים פוליטיים לא יסתפק בהכרה במדינה אלא במדינה יהודית מהפלשתינים וגם מהאיראנים.

הפיענוח של הפליאה השנייה מדוע, כאמור, ארה"ב והעולם עוסקים בהתנגדות הישראלית. נתניהו ותומכיו חושבים שכישרונותיו המדיניים הם המאלצים את העולם לעיסוק בעירעורים של ישראל על המו"מ של המעצמות עם איראן. אף שאין להתעלם מחלקו של נתניהו בהנעת ארה"ב וחמש המדינות להתעורר לבעיה, לא מכישוריו ולא ממדינת ישראל ככזו מתרגש העולם, אלא ממה שהוא מאמין שיש לישראל והיא "דימונה". העולם סובר שלישראל יש נשק גרעיני. ויודע שנשק גרעיני זה פלנטה אחרת והסתבכות יכולה להסלים לחורבן..
שני מנהיגים באזור מדיניותם נוגעת "בדימונה". הראשון היה סאדאת. הוא הבין שעם "דימונה" אין סיכוי להכריע את ישראל והחליט להציע לה שלום וכשזו סירבה חצה את התעלה והגיע לירושלים. השני הוא נתניהו. כוחו בסמוי בא "מדימונה" והוא החליט בלהיפך לא למנף את הכוח האצור הזה להשתלבות ופתיחות אלא להיתקפדות. אל הגטו המבוצר. וכאן הצטלבות האפשרויות בין הישראליות האופטימית לפסימית.

קיפוד מתקפל בסכנה ולא פונה להזדמנויות אלא להתכנסויות. וזהו נתניהו. לו היה מנהיג מהזרם האופטימי של התקומה – על הבילעדיות האצורה "בדימונה" הוא היה יוזם מול המעצמות והאזור מדיניות של השתלבות ותרומה ליציבות. יש לנו ביד "ג'וקר" ליציבות באזור הדרושה לאסטרטגיה הגלובלית, זו הפשרה עם הפלשתינים ומדינות ערב הלא איסלמיסטיות. בצד המאבק לשיפורים בהסכם עם איראן, הוא היה מציע לארה"ב ואירופה, לפתור את הבעיה הפלשתינית ובמשולב עם מו"מ על ההצעה הסעודית שאושרה ע"י הליגה הערבית..
ובנגזרת מהמהלך לפעול למצב את ישראל כדמוקרטיה משוחררת משליטה קולוניאלית בעם אחר, ומשתחררת לפעול עם העם היהודי על הייחוד של מדינת ישראל בעולם.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל